> מאה | Morcake

26 בנובמבר 2011

מאה

לפני הכל, סתם שתדעו - לא הולך להיות כאן מתכון היום. אבל יש כמה בקנה, מבטיחה לפצות בהקדם.

מורקייק קיים כבר שנה ועשרה חודשים (בניגוד למור עצמה. היא קיימת קצת יותר זמן. וגם מדברת על עצמה בגוף שלישי לפעמים. כזאת היא). לא חגגתי לו (לבלוג) בלוגולדת שנה, או איך שקוראים לזה. נראה לי שקצת שכחתי. או, מה שיותר הגיוני, זה שהייתי בדיוק בתקופת מבחנים. ינואר 2011? כן, נשמע הגיוני. העובדה שפרסמתי בחודש הזה שני פוסטים בלבד רק תומכת בהשערתי.


אבל אתם יודעים מה קורה היום? לא משהו מעניין במיוחד, מסתבר, אם אתם שואלים את ויקיפדיה. אלא אם כן אתם מאד מתרגשים לחגוג יום הולדת לטינה טרנר ושלמה ארצי. מזל טוב, שלמה.

אבל לא, לא על זה דיברתי! היות שאני מרכז העולם וכל זה, התכוונתי לזה שהיום - ממש כאן, ממש עכשיו - זהו הפוסט המאה שלי.
אני יודעת, היסטרי. אתם רוצים רגע להתאפס על עצמכם? שבו, נשמו עמוק, שתו כוס מים. סבבה? הכל בסדר?


אז ניסיתי לחשוב מה לעשות לכבוד המאה, שיהיה חגיגי וזכיר (כמו memorable, רק בעברית) ומגניב. אבל לא מצאתי. לכן החלטתי שהיום יכול להיות יום טוב לספר לכם כמה דברים שאולי ישעשעו אתכם קצת. טוב, כנראה שיותר אותי מאשר אתכם.
אם אתם מחבבי פייסבוק שלי, כבר שמעתם בעבר על כמה מהחיפושים יוצאי הדופן המובילים אנשים אלי. זאת אומרת, לבלוג. לא ממש אלי. זה לא שאנשים מתדפקים על דלתי מדי יום. כשזה כן קורה, אגב, אני מכבה את כל האורות בבית, מפסיקה לזוז, מפסיקה לדבר, מפסיקה לנשום ומקווה שהם יפסיקו לדפוק וייעלמו בהקדם. כי שום דבר טוב לא יכול לצאת מדפיקה בדלת כשאתם לא מצפים לאף אחד. במקרה הטוב, אלו ילדים קטנים שרוצים שתתרמו לאיזו אגודה שהם כרגע המציאו. במקרה הרע, אלו אנשים מבוגרים שרוצים שתתרמו לאיזו אגודה שהם כרגע המציאו.


רגע, איך הגעתי לדבר על מתרימים? למה אני לא מצליחה אף. פעם. להתרכז. בנושא אחד?

אז הבלוג.
בקיצור, אני לא איזו סטוקרית משוגעת (אם מתעלמים מזה שאני כן) שעוקבת אחרי קוראים, פשוט אתם יודעים.. יש לי סטטיסטיקות. הן עוזרות לי להבין מי הגיע לבלוג, איך הגיעו, מה הם חיפשו שהוביל אותם אלי.. טוב בסדר. אני סטוקרית משוגעת. אבל היו סמוכים ובטוחים שכל הבלוגרים הם כאלה. חלק פחות, חלק יותר. בעצם אני לא בטוחה שיש יותר ממני. חלק פחות, חלק הרבה פחות.


טוב, הבנתם מה אני מנסה לומר, נכון? לרוב אני יכולה לדעת אם הגעתם אלי דרך אוכל 101 או אם חיפשתם "עוגת קובי" בגוגל. אל תילחצו, אני לא באמת יודעת איך אתם ספציפית הגעתם. למעשה, אני לא באמת יודעת מי אתם. אבל אם בא לכם להציג את עצמכם, אני אשמח. בכל זאת, אתם יודעים כל כך הרבה עלי, רק הגיוני שתספרו לי גם משהו על עצמכם, לא?

אוקיי, אחרי הקדמה ארוכה מדי, אני אנסה להגיע לפואנטה סוף סוף. מן הסתם, אנשים המחפשים "לחם בננות" או "עוגת ריבת חלב בחושה" הם רוב המבקרים שלי (אגב, הנה והנה. אם במקרה חיפשתם בדיוק את המתכונים האלה). זאת אומרת, לאו דווקא מילות החיפוש האלה, אך דברים בסגנון. העניין הוא שלפעמים אנשים מחפשים דברים שונים. משונים. מוזרים. מצחיקים. יוצאי דופן, בקיצור. במהלך החודשים האחרונים אספתי כמה מהחיפושים האלה והנה אני מביאה אותם כאן לפניכם, לפי סדר אקראי לחלוטין.


***
"יום בחיי אלכס וליטל" - זוכרים את אלכס וליטל? היפה והחנון? אז מישהו כנראה התעניין בהם קצת יותר מדי, ולאכזבתו (אני יכולה לשער) הגיע לפאי הבייגלה ובראוניז שלי, זה שלימים הפך להיות פאי צ'אבי האבי. אני חייבת לציין, שאני דווקא מבינה למה החיפוש הוביל אלי. בכל זאת, כותרת המשנה של הפוסט היתה "האופה והחנון" (אני יודעת. אני שנונה בצורה יוצאת מגדר הרגיל), ובתוכן הבעתי את תמיכתי באלכס וליטל. ובסוף הם באמת זכו בגמר, הידד.


"משהו שעוד לא ראיתם" - לו הייתי שואלת אתכם אילו דברים טרם יצא לכם לראות, מה הייתם עונים? חד קרן? המפלצת מלוך נס? דירה בתל אביב ששכר הדירה שלה לא דורש מכירת כליה (נושא כאוב. עזבו)? חתונה לסבית (זוכרים את הפרק ב"חברים" שהרוח של אשה זקנה נכנסת בפיבי והיא לא מוכנה לעזוב עד שהיא תראה "הכל")? אז לא. מסתבר שלפי גוגל, הגליליות שלי הן משהו מאד מרגש. משהו שעוד לא ראיתם, אם תרצו.


"חתיכים עם קוביות" - אכזבת השנה, כנראה. הבחורה (או הבחור. כפי שכבר ציינתי בפייסבוק פעם, אני לא שופטת) שחיפשה שידוך, או סתם משהו נחמד להתבונן בו בזמן העבודה, הגיעה בטעות לקוביות הבראוניז הטוויקסיות שלי. הן אמנם מהממות, ואני הייתי מעדיפה לבהות בהן מאשר בכל חתיך עם קוביות בכל יום נתון (אני תוהה מה זה אומר עלי..), אבל לא נראה לי שזה מה שהיא רצתה לראות. או הוא. כי כמו שבלר אומרים, Girls who are boys / Who like boys to be girls / Who do boys like they're girls / Who do girls like they're boys / Always should be someone you really love.


"חמאת גדר" - הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה ויקים אתר ספא עם מלא תנינים ומעיינות, בריכות ולא יודעת מה עוד.. הכל מחמאה מומסת. לא צריך לעבוד קשה לדעתי, אפשר פשוט להעתיק את חמת גדר ורק להחליף את כל המים בחמאה. ושמי עושה את זה, יעשה את זה מהר בבקשה. כי עד אז, אנשים ימשיכו להגיע לעוגת יום ההולדת המטורפת שלי משנה שעברה, העוגה עם השם הארוך מדי. שוב, למען ההגינות: אני מבינה למה הגיעו אלי. חמאה? כן, טוב.. יש קצת חמאה בבלוג. ובפוסט הספציפי הזה לא הפסקתי לדבר על גדר השוקולד (והעוגה כולה, בעצם) שהכנתי בהשראת עוגיו.נט. ואני חוזרת שוב על מה שאמרתי לפני יותר משנה - הסתכלו על העוגה שלי, הסתכלו על העוגה שלה. מביך, לא? בשבילה, זאת אומרת. אין ספק שהעוגה שלי הרבה יותר יפה. במובן המכוער של המילה.


"לא יודע מה לעשות" - הפתרון, מסתבר, הוא הגליליות. שוב. הכי מככבות. אם כי זה מוזר, כי חיפשתי וגיליתי שהביטוי "לא יודע מה לעשות" דווקא מופיע בפוסט אחר שלי, העוגה שהכנתי ליום ההולדת של אוריקי, אחייניתי הבכורה, שנה שעברה. וכן, אני יודעת שבעיניכם יותר מוזרה העובדה שהלכתי וחיפשתי בעצמי את הביטוי.


"עוגת התפוחים של סבתא יוכבד" - או, סוף סוף מישהו שבאמת חיפש אוכל. אבל לסבתא שלי לא קוראים יוכבד. אז גוגל החליט להחליק פינות ולהפנות אותו לעוגת התפוחים של דודה שושה שלי. יוכבד, שושה.. לא, השמות אפילו לא קצת דומים. וגם סבתא ודודה לא, אבל לא משנה.
טוב טוב, החיפוש לא מופרך לגמרי: בתגובות לפוסט קוראת חביבה כתבה שיר טראגי על חיפושית בשם יוכבד, אז.. זה כנראה קשור.


"סכין" - הממ. מישהו חיפש סכין בגוגל אימאג'ז. והגיע אלי. אל הארכיון של אוגוסט 2010. מה מלחיץ בזה? אני ממש ממש מקווה שהמשטרה לא תוכל לקשר אותי למעשה פלילי כזה או אחר. לא בא לי להיות עכשיו שותפה לדבר עבירה וזה.


"תמונות יפות" - גם החיפוש הזה מוביל אל אותו ארכיון של אוגוסט 2010. כנראה שמשהו נתקע באלגוריתם של גוגל אימאג'ז, כי אם יש משהו שאין בבלוג הזה - לעולם - זה תמונות יפות.. אז תודה, גוגל, מחמיא מאד. גם אתם יפים. אבל באותה נשימה, מוזר. כי מה קרה באוגוסט 2010, העליתי תמונות יפות של סכינים? מתי זה קרה? יכול להיות שהתורכים פרצו לי לבלוג ולא ידעתי?


"ילדה קטנה וחמודה" - טוב די גוגל, עכשיו אתם סתם מגזימים. אני הכי מסמיקה פה. אתם בעצמכם קטנים וחמודים.
באותה ההזדמנות אני מרשה לעצמי להפנות אתכם לדף האודות שלי (כי לשם גם גוגל אימאג'ז מפנה, מסתבר, כשמחפשים ילדות קטנות וחמודות). הוא התעדכן לאחרונה. לא בצורה משמעותית, אבל אתם יודעים.. לא רוצה חלילה להסתיר מכם מידע או משהו.


"כלים מבולבלים" - סבבה, גוגל אימאג'ז, כנראה שהצלחתם לתקן את הבאג שהיה לכם בקוד. תמונות יפות זה לא ממש הגיוני, אבל כלים מבולבלים תמיד תוכלו למצוא אצלי. וגם אנשים מבולבלים. עוגות מבולבלות.. הרבה בלבול, בעקרון.
אה, האדם המסוים שחיפש "כלים מבולבלים" (למה הכוונה, אגב? מה ציפית למצוא, אדם אלמוני שאין לי בעצם מושג מיהו ולכן אין טעם שאשאל אותו שאלות?) הגיע לחלק השני בטרילוגיית לונדון שלי. האמת, שהיה מסתדר לי יותר בראש אם הוא היה מחפש "את חפירה" ונוחת אצלי. או "משהו מייגע ומתיש בטירוף".


"איך זה נראה סיליקון 300 מיל" - החיפוש הזה, מן הסתם, נעשה בגוגל אימאג'ז. וואו, אני כל כך מקווה שלא מצאת את התשובה אצלי. אני קצת פוחדת לבדוק מה קרה בפברואר 2011 אצלי שגרם לגוגל להפנות אותך לשם.


"אני טרנסצנדטי אני טרנסצנדטי" - הטעות, אגב, במקור. ואם לא שמתם לב שיש טעות, זה בסדר. זו מילה מסובכת ולא מעניינת במיוחד. מעבר לזה שמדובר בביטוי מאד משונה לחפש, החיפוש הזה מצחיק אותי במיוחד עקב בדיחה פרטית שלי עם אחי. הייתי מספרת לכם, אבל תאמינו לי - באמת, ממש ממש תאמינו לי - אתם לא רוצים לדעת.
אגב, אם תיכנסו לארכיון מרץ 2011, או ליתר דיוק פאי הבייגלה ובראוניז שלי (כן, שוב הוא), תראו שאכן דיברתי על מספרים טרנסצנדנטליים. בעצם רק על אחד: פאי. זה בסדר, אני יודעת שאני חנונית בקטע אחר, אתם לא צריכים לחפש דרך עדינה לומר לי את זה.


"האם לקללות יש משמעות" - עזבו שניה לאן החיפוש הזה הוביל (כי אני לא יודעת. זה היה לדף הראשי שלי, אבל אני לא זוכרת איזה פוסט היה הכי חדש באותו זמן). למי שחיפש: למקרה שלא מצאת את התשובה עדיין וכתוצאה מזה תחפש שוב ותגיע אלי - כן. התשובה היא כן, לקללות יש משמעות. ואל תאמין לכל ה-sticks and stones make break my bones, but names will never hurt me.


"אני אוהב כימיה" - מגניב. ואני אוהבת מתמטיקה (טוב, חשבון), אפיה והליכות ארוכות על חוף הים (אמרתי הליכות ארוכות על חוף הים? התכוונתי רביצה במיטה כל היום עם המחשב). בוא נהיה חברים.
אגב, הכימיה היחידה שדיברתי עליה באוגוסט 2011 היא הכימיה הלא קיימת בין טום הנקס לג'וליה רוברטס...


"מאיזה גיל אני גברת" - יכול להיות שאני חיפשתי את זה והגעתי אל עצמי? דווקא חיפוש הגיוני, כי כשפרסמתי את עוגת בצק העוגיות שלי, הכי דיברתי על העניין הזה. וזו באמת שאלה מצוינת - מאיזה גיל אני גברת? מישהו?


"פורטרט ערום ציור קלאסי" - מה? יש פורטרט עירום אצלי?! איפה? כנראה ביולי 2011. אולי יש שם גם חתיכים עם קוביות..  מעניין, כי הדבר היחיד שאני זוכרת מיולי זה את כל פוסטי לונדון ואת זה שסיפרתי לכם על תערוכת פורטרטים באיזה מוזיאון בריטי. ממש לא זכרתי שהיה שם עירום.


"אפשר בלי בצק להכין עוגיות" - כמו לגבי שאלות הקללות, גם כאן לא משנה לאיזה דף הגיע המחפש התמים (אם כי הפעם אני דווקא יודעת. ארכיון ספטמבר 2011). לא, אי אפשר. העוגיות לא נוצרות יש מאין. צריך להכין אותן. וכמו שגוזל הופך לציפור, או ראשן לצפרדע (או, נגיד.. תינוק לאדם מבוגר), כך בצק הופך לעוגיות.
זה מזכיר לי שחברה טובה רצתה להכין פעם את טראפלס בצק העוגיות שלי. אז היא הכינה רשימה של הדברים שהיא צריכה לקנות. ופתאום קיבלתי ממנה טלפון היסטרי (טוב, לא ממש היסטרי. רק קצת): "מור. אני בסופר, מסתכלת על הרשימה שהעתקתי מהבלוג ו.. תגידי, בצק העוגיות. מה.. אני צריכה לקנות אותו? הוא לא מופיע ברשימה" ואז הסברתי לה שכל הדברים שמופיעים לה ברשימה - קמח, חמאה וכו' - יעזרו לה להכין את הבצק. זה היה רגע משעשע. ולפני שהיא מחליטה לסיים את החברות שלנו עקב הסיפור הזה, אני רק רוצה לציין שמאז היא הכי השתפרה והפכה להיות אופה מדופלמת.


"מציל עוגות מעוצבות" - מחפש יקר, מעניין שהגעת לארכיון ספטמבר 2010, שכן אני מעולם מעולם לא נתקלתי באדם ו/או כלי כזה. לכן אני פונה אליך, מחפש יקר: אם אי פעם תמצא מישהו או משהו שיכול לסייע בהצלת עוגות - מעוצבות או לא - אנא ממך, צור קשר. אני ממש אשמח לכל סוג של סיוע.


***
שמעו, אותי זה הצחיק, אבל מצד שני הסף שלי נמוך מאד. קרה לא פעם שישבתי לבד בחדר (או יותר גרוע, עם אנשים, אבל כולם היו בשקט) והתחלתי לצחוק. בקול. לעצמי. כי לפעמים האוויר פשוט מצחיק.
אז אם אתם לא יודעים מה אני רוצה מחייכם, אנא סלחו לי. מבטיחה שבפעם הבאה יהיה מתכון. לעוגה טעימה במיוחד, אגב. ואחריה תהיה עוגה מושחתת ומהממת. סתם שתדעו. יש למה לצפות.

ועד אז: שיהיה לי מאה שמח, שאמשיך להיות נהדרת ומהממת ו.. אוי לא, אני לא אמורה לברך את עצמי, נכון?

אה, למקרה שתהיתם: יש בפוסט הזה עשרים ושלוש תמונות, כל אחת מחודש אחר בבלוג. לפי סדר כרונולוגי עולה. והיה לי ממש קשה לבחור. לא כי כל התמונות טובות, כי רובן גרועות.

13 תגובות:

pimpf אמר/ה...

התמונות שלך נהדרות, אני לא יודעת על מה את מדברת :)
ומזל טוב על הרשומה המאה! בהצלחה בהמשך :)

הגר אמר/ה...

פוסט מצחיק! אוסף של יצירות יצירתיות וטעימות ומשמינות. איזה כיף לך ולנו

אלה אמר/ה...

מזל טוב לרגל הפוסט ה-100! (במקרה הזה לא מאחלים עד 120, נכון?...)
כל התמונות מהממות, למרות שאת אוהבת להגיד שהן לא! מעורר תאבון ורעיונות חדשים לעוגות יומהולדת לחברים...

MoranSha אמר/ה...

מזל טוב! צהלולים וקונפטי, 100 זה בהחלט מכובד.

אני חושבת שהתכוונו לקללות בקטע של שחור, אז אולי כדאי לך לנסות ולספר לכל הנשמות האבודות האלה אם קללות באמת עובדות.
מה שמצחיק הוא שעכשיו שפרסמת את זה בבלוג, עוד יותר חיפושים מוזרים יגיעו אלייך כי אשכרה *כתבת* את כל הדברים האלה בבלוג.

יכול להיות שאני אשלח לך בקרוב מתכון שעלייך לנסות (כי אף פעם לא נמאס מעוד גרסה לעוגיות שוקולד צ'יפס מושחתות נכון?)

נגה ג. אמר/ה...

יש לי בערך אלף בלוגים בגוגל רידר (טוב, 162, אבל מי סופר) ואני אף פעם, אף פעם לא מגיבה אלא אם כן אני צריכה לדעת אם אפשר להחליף את חמאת הבוטנים בנוטלה. הפעם חרגתי ממנהגי בשביל לומר לך שצחקתי, המון, ובקול רם.
הרעיון לקבץ את כל החיפושים ההזויים האלה לרגל הפוסט המאה הוא מבריק ומקורי. המשיכי במבריקותך ומקוריותך!

רק אוסיף שהחיפוש הכי לא קשור שהגיע לבלוג שלי הוא "מה כוללת ההצעה לכתיבת העבודה הסמינריונית". מישהו שם יושב וצוחק עלי שכבר שנתיים אני דוחה את כתיבת הסמינר שלי ולא יהיה לי תואר לעולם...

נוף אמר/ה...

אני חייבת לציין שעיריית תל-אביב נראית הרבה יותר טוב ליד צלחת של עוגיות שוקולד.

אנונימי אמר/ה...

אני טרנסצנדטי אני טרנסצנדטי??? חחח מגה קורע!

שמרית אמר/ה...

פוסט קורעעע!
גם אני מאלה שיושבות לבד לבד בחדר ופתאום צוחקות, זה בכלל לא מוזר, העולם מצחיק :)
כנראה בגלל זה אף אחד במשרד לא העיר לי עכשיו שישבתי פה ונשפכתי מצחוק מהפוסט שלך.

מזל טוב ל-100 רשומות, מחכה כבר ל-רשומה על ה-100 הבאות :)

שמרית

הילה אמר/ה...

את גאונה, בחיי!
מזל טוב!

בישול בזול אמר/ה...

אוף כולי קנאה, אצלי מגיעים לבלוג עם חיפושים כל כך... נורמלים. חוץ מ"איך מבשלים פילה" שמאוד הצחיק אותי עד שהבנתי שהם מדברים על נתח בקר ולא על חיית ספארי.
אה, ואני גם עושה סטונקינג. חזרי אחרי "זה מיועד כדי לשפר את חוויית המשתמש של הבלוג ולגלות מה באמת מעניין את קוראי. זה בכלל לא נובע מהתעסקות עצמית אובססיבית".
מזל טוב על הפוסט המאה! כן ירבו! (וכנראה שכאן זה ממש לא המקום לאחל עד 120... )

Mor אמר/ה...

וואו, תודה לכולכם. אני ממש מופתעת, לא חשבתי שהפוסט הזה יעורר תגובות כל כך חיוביות, באמת תודה :-)
תשמחו (אני מקווה..) לשמוע שכבר אתמול הגיע מישהו דרך עוד חיפוש מוזר ופתח את הרשימה שתופיע ברשומה המאתיים.

מורן - חשבתי על זה שהפוסט יגרור עוד חיפושים משונים, אבל זה רק ישמח אותי! לגבי הקללות, אפילו לא חשבתי בכיוון הזה.. יש מצב שאת צודקת. אין ספק שזה לא הופך את זה לפחות מוזר.
ויכול להיות שאני לא אנוח ולא אשקוט עד שתשלחי לי את המתכון שציינת.

נגה - רציתי רק לומר שנכנסתי לבלוג שלך. הוא מהמם. אבל כל כך מעט רשומות! אם את לא כותבת את הסמינר ולא מעדכנת את הבלוג, מה את עושה?! אה כן. קוראת 162 בלוגים. carry on ;-)

אנונימי אמר/ה...

אני עדיין אפילו לא קראתי את כל הפוסט (אני כן...)
נכנסתי בעיקר כדי להגיד מזל טוב :)

אז... מזל טוב :) ויותר מזה... תודה!
עד שהכרתי את הבלוג המקסים הזה לא מצאתי את הבית הקטן הזה... למתכונים המטורפים שיש לי בראש
(3 קילו של מרכיבים - 1ק"ג שוקולד 1 ק"ג חמאת בוטנים - צ'אנקי כמובן ועוד 1ק"ג של קרמל וזסט של אהבה - לא חובה.. )

וזה טוב מאוד לברך את עצמך! מה לעשות שלפעמים רוצה ברכות מאוד מסויימות שאנשים לא מספקים? אז מברכים את עצמך!

אז מאה שמח... אני מקווה לעוד כמה מאות... (רק לא במשקל חח)

ושוב... תודה

האלמוני ...
ותודה על ההזמנה ל-PINTEREST (כבר לא כל כך אלמוני עכשיו אה..? חח)

תראי שעוד יבוא יום שאני אכין את כל המתכונים מהבלוג הזה (חוץ מהדוחים... ;) ) ויאכיל את כולם מסביבי (ואז שוב יגידו שזה מתוק מדי ואני יאכל הכל לבד... )

טוב... יאללה חפרתי (שוב!)
קחי את האת הזאת! לא רוצה אותה יותר!

ניר אמר/ה...

איזה מצחיק - כיף לקרוא

הוסף רשומת תגובה