> לחמניות פרעצל | Morcake

16 באוקטובר 2011

לחמניות פרעצל

אתמול הכנתי לחמניות מזעזעות. באמת. אני אפילו לא יכולה להתחיל לתאר לכם את זה. הן לא תפחו, לא נאפו ובעקרון נזרקו ישר לפח. לא לפני שאכלתי אחת, כמובן, כי.. אתם יודעים. הייתי צריכה לוודא שכל המינוסים יחדיו לא הפכו בטעות לפלוס.
אז לא. הם לא.
לכן רציתי לספר לכם היום על לחמניות הפרעצל שהכנתי לפני כמה שבועות. כי אחרי הטבח שביצעתי אתמול בשמרים, רציתי להזכיר לעצמי שמדי פעם אני בכל זאת מצליחה לא לגמרי להרוס אותם. רוצחת שמרים, אבל לא סדרתית. גם זה משהו.
אז בסדר, גם הלחמניות האלה עשו לי קצת בעיות. הוספתי להן עוד ועוד קמח במהלך ההכנה והצורה שלהן לא ממש יצאה כמו שהיא אמורה. אבל הטעם? הולי פרעצל. טעים.

יודעים מה גיליתי פתאום, ממש לפני שהכנתי את הלחמניות האלה? כשכתוב במתכון אמריקאי "כך וכך כוסות", זו לא אותה כמות כמו במתכון ישראלי. כלומר, כמות המשקל של קמח, למשל, בכוס אמריקאית (טוב, מסה. לא משקל. אח, המורה שלי לפיזיקה מהתיכון היה גאה. או שהוא שוב היה אומר לי - כפי שאמר לכל הכיתה שלי בזמנו - שלא הייתי מתקבלת ל-Caltech או ל-MIT אפילו כשוטפת כלים. אתם מבינים, הוא אהב לבנות לנו את הבטחון העצמי) שונה מהכמות שיש בכוס צברית.
העניין הוא ששנים אני מתרגמת מתכונים מאנגלית ומשתמשת בהם כלשונם, וכמעט כל אלה שעבדתי איתם עד כה נכתבו בכוסות. הדבר המוזר הוא שלרוב לא נתקלתי בבעיות יוצאות דופן והמאפים שלי יצאו די סבבה. אני יודעת מה אתם חושבים. אם טעיתי בחישוב הכמויות, הרי שהשגיאה היתה פרופורציונלית בכל המצרכים. אבל לא ולא - דברים כמו חמאה ושוקולד אני ממירה לפי גרמים. אז... כן. מוזר. רואים? לא סתם אמרתי.
טוב, אני יודעת שמה שאתם באמת חושבים זה "מה לעזאזל היא רוצה מאיתנו ובאיזה קטע היא חושבת שזה מעניין אותנו?" יודעים מה? כל זמן שאתם קוראים תחת קורת הבלוג שלי, אתם תחיו לפי החוקים שלי! או משהו בסגנון.
כמובן שדווקא הפעם, כשניסיתי להמיר את כמות הקמח הדרושה ללחמניות שלי מכוסות אמריקאיות לגרמים לכוסות ישראליות (כן, אני עדיין עובדת לפי כוסות. וכן, אני יודעת שעדיף לשקול. עוד מעט אני מתחילה קורס, אולי שם ינערו את כל ההרגלים הרעים האלה ממני. ואולי גם ילמדו אותי סוף סוף פעולות בסיסיות, כמו איך שוברים ביצה בלי לרסק את הקליפה לחלקיקים מיקרוסקופיים), נתקלתי בבעיות והבצק שלי פצח בשביתה במהלך ההכנה (העם דורש לחם חברתי? לא, קמח חברתי. רגע, אולי פרעצל חברתי. די, אני מצחיקה מדי. שמישהו יעצור אותי. לא, באמת, שמישהו יגרום לי כבר להפסיק). אז כפי שכבר ציינתי קודם, הוספתי והוספתי קמח לבצק המרדני והבוגדני, עוכר ישראל הזה, עד שלבסוף הוא נכנע וסר למרותי. פחות או יותר. הוא ניסה להידבק לשיש, אני בתור פשרה נתתי לו להידבק לתבנית עם נייר האפיה. סוף טוב, הכל טוב.

זאת אומרת, כמעט טוב. היה כבר ערב מאוחר-לילה מוקדם כשהכנתי את הלחמניות האלה. לא אכלתי ארוחת ערב, כי חיכיתי לפרעצלים הטריים שלי שיצאו מהתנור. אז ברגע שהם סיימו להיאפות, מיד דחפתי שתי לחמניות, כמו הליידי החיננית שאני - מה? למי קראתם בהמה גסה? אם כבר, אז בהמה דקה!
כשכבר הבאתי את עצמי למוד צילום, מפלצת הצל תקפה (זוכרים אותה מהעוגיות האלה?), אז לא קרו דברים טובים בהיבט הזה. בהמשך כבר הכנסתי את הלחמניות למקפיא וממש בהמשך, לבטן שלי, אז עניין הצילום דעך. אין ברירה, תיאלצו לסמוך על התמונות הגרועות שלי ועלי ופשוט להאמין לי שזה טעים.

רגע. רגע רגע. אני חייבת לומר שללחמניות האלה באמת יש טעם של פרעצל. לא יודעת מה עושה את זה, אולי הבישול במים וסודה, אבל קורה איזשהו נס במהלך ההכנה והן יוצאות ממש פרעצליות. הבעיה היחידה שלי היתה שלא קיבלתי קרום פריך, אבל לי זה לא ממש הפריע. באופן אישי, מבחינתי בצק זה בצק, ואני מוכנה לקבל אותו בכל מצב.

באמת, אם הייתם טועמים את הלחמניה שאכלתי אתמול בערב, הייתם מבינים על מה אני מדברת.

***
לחמניות פרעצל
מקור המתכון: בלוג בשם Une Bonne Vie. בעלת הבלוג, נראה לי שקוראים לה רייצ'ל, מציגה עצמה כ"משרתת של אל נפלא". מתה על אנשים המציגים עצמם כמשרתי האל, או ילדי האל (למשל אמנדה הנהדרת מ-I am Baker).

כמות: לרייצ'ל יצאו חמש עשרה לחמניות, לי שבע עשרה. אתם יודעים איך אני מרגישה לגבי מספרים אי זוגיים, בפרט ראשוניים, אבל הפעם זרמתי, כי המשמעות של זה היתה פשוט יותר פרעצלים עבורי. ווהו.

מצרכים:
2 כפיות שמרים יבשים
1/2 1 כוסות חלב, מחומם קלות
750 ג' קמח לבן + עוד, לפי הצורך - בהערות אכתוב משהו לגבי הכמות בכוסות, בהמשך להתמרמרות שהתחלתי כבר קודם
1 כפית מלח
3 כפות שמן קנולה
1 כוס מים, מחוממים קלות
מלח גס, לזריה על הלחמניות (לא חובה)

ל"אמבט המלח"
7 כוסות מים
1 כף מלח
2-4 כפות אבקת סודה לשתיה (בעקרון צריך ארבע, השתמשתי רק בשתיים, כי זה מה שהיה לי..)

אופן ההכנה:
1. בקערה קטנה מערבבים שמרים עם חלב חם ומניחים בצד למשך כעשר דקות.
2. מערבבים קמח ומלח בקערת המיקסר.
3. מוסיפים שמן ומים חמים לתערובת השמרים.
4. מוזגים את תערובת השמרים לתוך הקמח ולשים עד לקבלת בצק חלק מאד. לי זה לקח בערך חמש דקות על מהירות נמוכה-בינונית, אבל הבצק שלי היה דביק מאד.
5. מכסים את הקערה במגבת ונותנים לבצק לתפוח למשך שעה.
6. מוציאים את האוויר מהבצק (אגרפו אותו בכיף!) ולשים בקערה למשך דקה אחת. כן, אפשר במיקסר.
7. מחלקים את הבצק לחמש עשרה חתיכות. או שבע עשרה. יוצרים מכל חתיכת בצק כדור ומניחים על משטח משומן היטב.


8. נותנים לכדורי הבצק לתפוח במשך חמש עשרה דקות נוספות.


9. בינתיים מחממים תנור ל-200 מעלות.
10. עדיין בינתיים - מכינים את אמבט המלח: מרתיחים מים, מלח וסודה בסיר גדול.
11. מכניסים שלושה כדורי בצק לתוך הסיר ונותנים להם להתבשל במשך דקה אחת. הופכים, ונותנים להם להתבשל דקה נוספת.


12. בעזרת כף מחוררת (גם תרווד זה טוב), מעבירים את הכדורים לתבנית מרופדת בנייר אפיה.
13. חוזרים על שלבים 11-12 עם שאר הלחמניות.
14. בעזרת סכין, חורצים שניים-שלושה חתכים שטחיים לרוחב כל כדור, או באלכסון. אם רוצים, זורים מעט מלח/ גס על כל לחמניה.


15. אופים 20-25 דקות, או עד שהלחמניות משחימות (אבל שחום שחום, כמו שלחמניה אפויה אמורה להיראות!). אני אפיתי את שתי התבניות שלי למשך 28 דקות.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אז אי אפשר לדבר על שום דבר לפני שנלבן את סוגיית הקמח: לפי המתכון המקורי, צריך שבע כוסות וחצי של קמח. לפי החישובים שלי, זה אמור להיות 750 ג' ולפי כוס מדידה של 140 ג', בערך חמש כוסות ושליש. אבל בסיום הלישה הבצק שלי היה ממש ממש דביק, וגם לאחר ההתפחה המצב לא השתנה. אז הוספתי לו קצת קמח, אני לא יודעת לומר כמה בדיוק, בעקרון לפי העין. הבצק נשאר דביק, אז במהלך יצירת הלחמניות קימחתי קצת גם את הידיים. אני לא אומר לכם שהבצק היה אידאלי לעבודה, אבל בסוף הצלחתי ליצור לחמניות, והן אשכרה תפחו. בניגוד לקטסטרופה של אתמול. וגם יצאו טעימות, שוב.. בניגוד לאתמול... אז לדעתי אפשר להתחיל עם הכמות שציינתי במתכון ולהוסיף לפי העין.
  • מבחינת אמבט המלח, אני ממליצה להתחיל לחמם את המים עוד לפני יצירת הלחמניות, כי לוקח להם המון זמן לרתוח. לפחות למים שלי לקח זמן.. אני הכנתי את האמבט (לא מאמינה שאני קוראת לזה אמבט כל הזמן) לאחר יצירת הלחמניות ולפני ההתפחה, ובסופו של דבר הלחמניות התפוחות המתינו למים כמה דקות טובות. קיצור, אם בא לכם להיות יעילים, הרתיחו את המים קודם.
  • טוב, אנחנו מתעלמים מזה שהלחמניות שלי נראות מקומטות, נכון? כי אנחנו לא מסתכלים על הקנקן, אנחנו אוסף אנשים טובים ולא שטחיים. ווהו לנו.
  • אה, הקפאה! כן, הלחמניות האלה עוברות הקפאה בכיף. שלי החזיקו בערך שבועיים במקפיא - בעצם אולי פחות, אבל בטוח יותר משבוע - ונשארו טעימות, גם כשהפשרתי אותן הפשרה טבעית וגם במיקרוגל.
  • איזה באסה שזרקתי את הלחמניות מאתמול. השכנים שלי מקיימים ערב קריוקי מחריד כבר שלוש שעות בערך, ונורא בא לי לזרוק את הלחמניות עליהם. או יותר גרוע - לגשת לשם, לדפוק להם על הדלת ולכבד אותם בלחמניות שלי.
רואים? קודם אכלתי...

... ואז המפלצת תקפה. היא קצת מתחבאת, אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם. היא שם. אורבת. תמיד. ארורה שכמותה.

9 תגובות:

MoranSha אמר/ה...

כרגיל, ראשונה!!!!11@

תראי, 7.5 כוסות של 140 גרם זה ממש לא 750 גרם - יותר כמו קילו וקצת. ואיך אני יודעת את זה (חוץ מחישוב במחשבון)? כי בהמון מתכונים חצי קילו מומר ל-4 כוסות (560 גרם).
בנוסף, מחיפוש בגוגל עולה כי גם בכוסות אמריקאיות מדובר ב-140 גרם של קמח (משום מה הם טוענים שקמח מנופה שוקל 115 גרם לכוס ולא 140, אולי כי הוא יותר אוורירי אז הוא נערם גבוה יותר - וגם אז זה יוצא 800+ גרם).
אז אחת מאיתנו עשתה טעות בחישוב (אולי אני, יש לי נטיה לטעות בחשבון פשוט...).

אני ממליצה לך לנסות את מתכון הפרצעל של שירלי נמש, האישה מדהימה. תגרום לך להתאהב בשמרים.

Mor אמר/ה...

אני מאד אוהבת שמרים גם ככה, הם פשוט לא תמיד משתפים איתי פעולה. אבל כן, מסכימה איתך לגבי שירלי נמש (אמנם לא הכנתי שום דבר שלה, אבל יש לה אתר מעולה והבנתי שהמתכונים שלה מוצלחים מאד).
בכל אופן, באתר ההמרות בו אני משתמשת כתוב שכוס אחת שווה 100 ג' קמח. מן הסתם זה לא נכון, אבל הלחמניות יוצאות טעימות מאד, אז חשבתי ששווה להעלות את המתכון בכל מקרה, כי גם ככה הרבה פעמים במתכונים כאלה צריך "להוסיף קמח לפי העין".

וכן, ראשונה :-)

Taltul אמר/ה...

ואיי זה נראה טעים כמו פרצל אמיתי (מה שעושה את זה פרצלי זה הקרום שנוצר בבישול עם הסודה)
בא לי בא לי! הולי פרצל! חח זה מדבק, נראה לי שאני מאמצת, גם את הביטוי וגם את המתכון.

היום גיחכתי קלות, אבל הפוסט היה מאד מצחיק. אני פשוט מגיבה מתוך שינה. תוך כדי שתיית הקפה הראשון. עייפה.

וזה בכלל לא מקומט וזה נראה טעים מאד ויפה!

Winnie אמר/ה...

אני מתה על פרצעלס!!
וזה אחד הדברים שהכי קל לעשות, והכי קל לחסל :)

בקשר למידות - זה ידוע שבארה"ב המידות אינן זהות בין האתרים/בלוגים. ודווקא העובדה שחלק מהם עדיין משתמשים רק בכוסות היא הגורם לבעייה.
המידה הסטנדרטית לכוס קמח למשל היא 140 גר.
בארה"ב זה נע בין 110 גר ל 150 גר (!!) = וזה הבדל עצום.
במתכונים של מרתה סטיוארט למשל כוס קמח לבן היא רק
120 גר, בעוד כוס קמח עוגות 114 גר (וכל סוג קמח הוא אחר).
באתר של ג'וי כוס קמח היא 130 גר
וה"פרופורציה" לא עובדת כי כוס סוכר היא תמיד 200 גר (כמו אצלנו).

יש הרבה בלוגים שכותבים את המידות גם בגרמים כמו שצריך(!!) - כי יבשים לא מודדים בכוסות (זאת שגיאה בסיסית), אלא רק בגרמים.

אבל הכי חשוב - אהבתי מאד את הפרצעלס !:)

MoranSha אמר/ה...

אז אתר ההמרות שלך טועה P:

ואולי הייתי צריכה לנסח את זה אחרת: תגרום לשמרים להתאהב בך.

בישול בזול אמר/ה...

אני דווקא לא שואפת להתחיל לעבוד עם משקל דרך קבע. ברור לי שאם אתה רוצה להיות קונדיטור מדוייק ומקצועי ועקבי צריך להשתמש במשקל. אבל אני לא ממש רוצה להיות קונדיטורית מדוייקת ומקצועית ועקבית. אני רוצה להכין עוגיות לשבת ועוגות יומולדת לחברים שלי. כך שהמתכונים שאני מכינה הכי הרבה הם מתכונים שחסינים יחסית בפני שינויים קלים בכמויות הנובעות ממדידה של נפח ולא משקל. ואני עוד נחשבת פדנטית בעיני החברים שלי שאני משתמשת בכוס מדידה סטנדרטית (ומיישרת לפי הקווים!) ולא בסתם כוס שתייה ולפי העין. שלא לדבר על האיש שלי, שמודה בפה מלא שהוא משתמש בכוס המדידה רק כשאני בסביבה. דווקא מתכון שיוצא טוב כששנינו מכינים אותו - גם הדייקנית יותר וגם הזורם, זה מבחינתי מתכון טוב שכנראה יצא טוב להרבה מקוראי - גם לדייקנים יותר וגם לפחות.
ברור שיש הרבה דברים שאי אפשר להכין בלי משקל, כי הם מצריכים דיוק, לכן קניתי משקל. אני לא אנסה להכין עוגת קונקורד בלי לשקול מרכיבים ואז אבכה על מר גורלי שזה יצא דפוק. אבל נראה לי שרוב האנשים כיום לא משתמשים במשקל כדי למדוד מרכיבים, ואני רוצה להיות נגישה להם. אלה שכן שוקלים מרכיבים הם לרוב אופים מנוסים יותר שיש להם מקורות טובים ואמינים יותר ממני למתכונים מדוייקים (נגיד הבלוג של וויני :) , ואם הם יקראו את המתכונים שלי אני מניחה שזה יהיה יותר בשביל העניין הכללי (או ההסברים האינטואיטיביים שלי לתופעות כימיות).

(אני מרשה לעצמי תגובות מפוצצות כאלה על הפוסטים שלך שמהוות גם סוג של בירור עצמי, אני מקווה שזה בסדר...)

אני תמיד רוצה להכין פרצעלים אבל כל העניין עם האמבט קצת מרתיע אותי. כמה זמן זה הוסיף לך? משום מה זה נתפס אצלי בראש כאיזה סינג'ור מטורף, אני לא יודעת אם בצדק או לא.

Mor אמר/ה...

ביזול, קודם כל דעי לך שאני פה בשביל המתכונים, החפירות וגם הטיפול הנפשי. אז קפצי על הספה ובררי עם עצמך מה שבא לך, מתי שבא לך. בכיף!
אני מבינה מה את אומרת ואפילו מסכימה חלקית (משערת שקראת את הפוסט וראית שאני לא נוהגת לשקול את המצרכים שלי. למען האמת רק לפני כמה ימים רכשתי לראשונה משקל, וגם זה כי הייתי חייבת). אבל קחי לדוגמא את הלחמניות האלה - הבעיה נעוצה בדיוק בעובדה שהמתכון נתון בכוסות ולא בגרמים. כיוון שפתאום שמתי לב כי יש כוסות ו י ש כוסות, נאלצתי לבצע את ההמרה, ואז החל הבלאגן. אם במתכון המקורי היתה מופיעה כמות הקמח הדרושה בגרמים, היו לי פחות בעיות איתו. מצד שני, אם הייתי רואה מתכון בו כל הכמויות מופיעות בגרמים, יש סיכוי טוב שהייתי מתעלמת ממנו ולא טורחת להתחיל לשקול הכל (או לחילופין, לחשב כמה כוסות של כל דבר אני צריכה.. כן, זה מה שאני עושה במצבים כאלה. בדיוק הפוך ממה שקונדיטור מדויק ומקצועי ועקבי עושה).
ושוב - אני עדיין מעדיפה לעבוד עם כוסות בדרך כלל. לכן ציינתי בפוסט שזה הרגל מגונה ועלי להיפטר ממנו. בכל אופן, כל עניין הכוסות VS מסה - זו סוגיה. כפי שניתן לראות מכל הדיון הזה שהתעורר פה בתגובות :-) דיוק לעומת נוחות, מי ינצח?

ולשאלתך - אל תתני לאמבט להרתיעך, זה ממש לא סיפור. שתיים-שלוש דקות של בישול לכל שלוש לחמניות.. נניח שיוצאות לך חמש עשרה לחמניות, כמו שאמור לצאת.. זה נותן לנו עשר דקות-רבע שעה של האמבט. בקטנה, לא? התוצאה הסופית לגמרי שווה את זה, לדעתי.

וויני (וגם מורן, האמת) - תודה על המידע, נראה לי שאני מכניסה את הפוסט הזה לפייבוריטס בתור דף ההמרות החדש שלי ;-)

טל - היי! פשוט לא ממש היה לי מה לומר, אבל לא רציתי להתעלם ממך.. זה היה או "היי" או "תודה, גם את בכלל לא מקומטת". נראה לי שעשיתי את הבחירה הנכונה, לא?

בישול בזול אמר/ה...

עכשיו שאני קוראת את זה שוב זה יכול היה להתפרש כראנט נגדך, זו בהחלט לא הייתה הכוונה. יותר סוג של ראנט על עולם האפייה מרובה הסטנדרטים והזדהות עם הדילמה. גם אני משלמת מדי פעם את המחיר כשאני עומדת מול בצק יבש מהסהרה או בלילה שכל כך נוזלית שאין מצב שהיא תתייצב גם אחרי 5 שעות אפייה ואני תוהה מה לעזעזל השתבש פה :)

ואני גם ממירה חזרה מגרמים לכוסות! :) אבל לרוב אני פשוט מחפשת מתכון אחר. יש כל כך הרבה בלוגים שתמיד אפשר למצוא מישהו שעשה את זה במידות שאני מעדיפה...

ענבל אמר/ה...

אמאלה מור תתחתני איתי בבקשה
חחחחחחחחח את ככ אדירה, מצחיקה, ויש לך מתכונים מעולים פשוט!
זה נראה מעולה כמו תמיד :)

הוסף רשומת תגובה