> עוגת פירורים בספל, או - א קאפ אוף עוגה (במלעיל, בטח במלעיל) | Morcake

24 באוקטובר 2011

עוגת פירורים בספל, או - א קאפ אוף עוגה (במלעיל, בטח במלעיל)

תגידו, ידעתם שדני רובס כתב עלי שיר?

"ניסים קורים, הכל עוד אפשרי
האם פתאום את תעברי?"

טוב טוב, יכול להיות שהוא לא התכוון למבחן שלי בחדו"א, אבל גם אצלי משהו חדש מתחיל.


נעים מאד. אני מור, ואני מתמטיקאית דגולה סלאש מדענית מחשב מעולה. מינוס הדגולה והמעולה. והמתמטיקאית. ומדענית המחשב. הממ. בואו ננסה את זה שוב.
אני מור, ויש לי תואר ראשון.
אני מור, ואני אקדמאית.
נשמע טוב.

אם ביקרתם כאן יותר מפעם אחת, בפרט בתקופות המבחנים שלי, אתם יודעים עד כמה הרגע הזה מרגש עבורי. כמה חיכיתי לו, כמה התאמצתי בשבילו, כמה סבלתי תוך כדי וכמה חשבתי שלא אסיים לעולם. אבל בסופו של דבר, ארבע שנים של עבודה קשה פלוס כמה ניסים עשו את העבודה. וזהו, נגמר. האם זה הרגע המאושר בחיי? נכון לעכשיו, כן. נראה לי שכן.


אני זוכרת את היום הראשון באוניברסיטה. בעצם זה היה היום השני, כיוון שהתחלתי ללמוד בשנת השביתה הגדולה, זו שנראתה כמו קללה בזמן אמת אך התגלתה כברכה בדיעבד עם שלל ההקלות, המועדים המיוחדים ושאר ההטבות (הכל ביחס לסבל הכללי של הלימודים, כן?). השיעורים ביום ראשון התבטלו, לכן ביום שני אחר הצהריים מצאתי את עצמי בשיעור הראשון שלי באוניברסיטה - תרגול של אלגברה לינארית 1. אני ממש זוכרת את עצמי יושבת שם, בכיתה דוחה ומפוצצת, לגמרי לבד (עדיין לא הכרתי אז את שתי הבנות שהפכו לחברותיי הטובות, אלה שהרכיבו יחד איתי שלישיה סיאמית חזקה שלא התפרקה לאורך כל תואר, שלישיה ממורמרת המחוברת בשריר הדכאון), מנסה לעקוב אחר מתרגל גרוע שהצליח לגרום לי להרגיש פתאום חסרת בטחון לגבי חומר שידעתי מעולה בתיכון.
תסכימו איתי שכל התנאים האובייקטיביים לא היו משהו, נכון? ובכל זאת, במהלך השיעור מצאתי את עצמי מחייכת. לא יודעת אם אכן היה חיוך פיזי על פניי או שחייכתי לעצמי רק בראש (אל תגידו לי שזה לא הגיוני. היום גם חייכתי בקול. זה אפשרי), אבל אני זוכרת במפורש את הסיבה: איזה כיף, חשבתי. אני הולכת ללמוד עכשיו שלוש. שנים. של מתמטיקה. זה כל מה שאני הולכת ללמוד. לא היסטוריה, לא תנ"ך, רק מה שאני אוהבת. מתמטיקה.
אז קודם כל, זה לקח יותר משלוש שנים. חוץ מזה, מהר מאד - וכשאני אומרת מהר, אני מתכוונת מהר - גיליתי שאני לא באמת אוהבת מתמטיקה. אני אוהבת חשבון. מספרים. חישובים. חדו"א? אנליזה? טופולוגיה? לא ולא ולא. את קורסי המחשבים חיבבתי קצת יותר, אם כי גם שם לרוב לא התעופפו ניצוצות, רק לעיתים נדירות. בכל אופן, קצת מצחיק בהתחשב בזה שמדעי המחשב היה סוג של התפשרות, חוג שהחלטתי להוסיף לתואר "כי מתמטיקה לבד זה לא פרקטי".


זה היה ארוך. זה היה מייגע. זה עלה לי בבריאות - הפיזית והנפשית. ואיכשהו בשום שלב לא חשבתי ברצינות על להפסיק. פשוט להחליף תואר. ללכת ללמוד משהו אחר. קודם כל, כי מבחינתי לא היתה אופציה אחרת. אני אדם ריאלי, אדם של מספרים ולוגיקה ולמצוא את איקס, לא להבין האם הוא באמת איקס ומה גורם לו להיות איקס ומה טיב הקשר שלו עם הוריו. הייתי משתגעת במדעי הרוח או החברה או המדינה. חוץ מזה, גם אם היתה לי "תכנית חלופית", אני עקשנית. לא הייתי מוותרת לעצמי, כי אם כבר התחלתי עם המתמטיקה והמחשבים, באיזה קטע אני רוצה לפרוש?
מבחינה רציונלית, ברור לי כי זו חשיבה מטופשת. אבל זו מי שאני. לכן אני רוצה לנצל את הבמה שהענקתי לעצמי ולומר לכם בפשטות: Do as I say, don't do as I do. אל תמשיכו לעשות משהו שאתם לא נהנים ממנו, או חלילה סובלים ממנו, רק כי אתם עקשנים. זה לא שווה את זה. נכון, אני המשכתי עם הלימודים, והנה - אפילו סיימתי. אבל מה אני יודעת? מה אתם מקשיבים לי בכלל?

באמת, דוּד. מוב און

בקיצור, עכשיו שאני אדם חופשי ומאושר (עד כמה שאדם העובד משרה מלאה יכול להיות חופשי ומאושר) אני יכולה להרשות לעצמי לרבוץ מול הטלוויזיה והמחשב כל ערב. כמובן שגם קודם הייתי עושה את זה, אבל עכשיו ההנאה הקטנה הזו לחלוטין נטולת רגשי אשמה :-)
אני יכולה לשבת ולראות כל ערב פרק של "המשרד". הגירסא האמריקאית, למי שתהה. מעולם לא יצא לי לראות אף לא פרק אחד, אפילו שידעתי שהסדרה מצליחה מאד ואמורה להיות מצחיקה. לגמרי לא אופייני לי, בהתחשב בכמות הסדרות הלא הגיונית בהן אני צופה. אבל עכשיו התחילו לשדר בטלוויזיה את כל הסדרה מההתחלה, ואני נהנית מאד. מאד. התמכרתי, חד משמעית.

צילמתי את הטלוויזיה. זה לא מוזר. למזלכם, לא העליתי את התמונה
של העוגה שלי על רקע הטלוויזיה.

אני יכולה גם להכין לעצמי עוגת פירורים ליחיד (טוב, יחידה) בספל קפה. אין ספק שמבחינה קלורית זו לא ההחלטה הנכונה, אבל למי אכפת. סיימתי ללמוד, עכשיו בטוח יהיה לי זמן וכח לעשות ספורט (אם היינו בסיטקום אמריקאי, זה השלב בו היו משמיעים צחוק היסטרי מוקלט).
וגם אם לא - אני, בתור מתמטיקאית, אומרת שזה בסדר גמור שאכין לעצמי עוגה כזו ואוכל אותה. כמדענית מחשב, אני אומרת שאין שום בעיה שאתם תעשו את אותו הדבר.

ראיתם, ראיתם איך בסוף הצלחתי לקשר את כל הסיפור שלי לעוגה? אני לא רוצה להשוויץ או משהו, אבל היכולת הזו באה לי באופן טבעי. את זה לא לימדו אותי באף קורס. הידד.

***
עוגת פירורים בספל
מקור המתכון: בלוג בשם Prudent Baby, אליו הגעתי דרך Pinterest

כמות: ספל אחד. אפשר להכין בספל קטן יחסית, ואז העוגה תעלה על גדותיה (בערך), או בספל גדול יותר, ואז כל הפירורים יישארו בתוך הספל. לשיקולכם.

מצרכים:
1 כף חמאה (כ-15 ג'. אפשר גם עשרים)
2 כפות סוכר
1/2-1 ביצה (לא חובה. ראו הערות)
2 כפות שמנת חמוצה (אני השתמשתי בחלב במקום)
כמה טיפות של תמצית וניל
1/4 כוס קמח תופח (או קמח רגיל + 1/8 כפית אבקת אפיה)

לפירורים
1 כף חמאה (שוב: 15-20 ג')
2 כפות קמח (אני השתמשתי בתופח, כי לא היה לי רגיל, אבל באמת שאין צורך)
1 כף סוכר חום
1 כפית קינמון

אופן ההכנה:
1. שמים חמאה בספל ומחממים במיקרוגל למשך עשר-חמש עשרה שניות, רק עד שהחמאה מתרככת, לא צריך להמיס אותה. אני התחלתי עם חמאה קרה ישר מהמקרר, אז חיממתי למשך שלושים שניות. אבל עצרתי את המיקרו כל חמש-עשר שניות על מנת לבדוק מה מצב החמאה.
2. מוסיפים סוכר ומערבבים למשך כשלושים שניות (כן, כף או כפית זה בסדר. גם ככה כנראה לא תצליחו לעבוד עם שום דבר אחר בתוך הספל), עד לקבלת תערובת תפוחה וקרמית. יחסית.


3. אם רוצים, מוסיפים ביצה ומערבבים.
4. מוסיפים שמנת/חלב ותמצית וניל. מערבבים.


5. מוסיפים קמח ואבקת אפיה (או פשוט קמח תופח) ומערבבים.


6. להכנת הפירורים: מניחים בקערה קטנה חמאה, קמח, סוכר וקינמון. מעבדים בידיים עד לקבלת פירורים, משהו כמו חצי דקה-דקה אמור להספיק.


7. מפזרים את תערובת הפירורים מעל ה"בלילה" בספל.


8. מכניסים למיקרוגל ומחממים: מתחילים בדקה אחת ואז ממשיכים לאפות בסשנים של עשר שניות, עד שהעוגה עשויה כרצונכם. הבחורה ב-Prudent Baby הסתפקה בדקה ועשרים שניות, אני אפיתי דקה וחצי בסך הכל.
9. מוציאים את הספל מהמיקרוגל ונותנים לעוגה להתקרר מספר שניות, כיוון שהיא חמה מאד. אני ממליצה אפילו לחכות כמה דקות, ואני אומרת את זה מתוך ניסיון כואב (תרגום: כוויות בחך).
10. אוכלים תוך כדי צפיה במשהו כיפי בטלוויזיה.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • נתחיל בבסיס: זו עוגה. קטנה. בכוס. היא תאכיל רק אתכם, אתם לא יכולים להכין אותה לארוחה חגיגית וקשה לי להאמין שמישהו יכול לחשוב עליה כ"העוגה הכי טובה שהוא אי פעם אכל". אבל מתחשק לכם משהו מתוק פתאום, אם בא לכם לכם פרוסת עוגה אבל אין לכם כח או זמן להכין עוגה שלמה, או אם אתם יודעים שאם תאפו עוגה שלמה, גם תאכלו אותה, ואתם לא רוצים - אז עוגה בכוס. זה קל, זה כיפי, זה טעים.
  • לגבי הביצה: בעקרון, בלי ביצה העוגה יוצאת יותר מתפוררת ופחות עוגתית. אני לא ניסיתי להוסיף ביצה (או חצי ביצה, כפי שג'יימי מפרודנט בייבי מציעה), אז אני לא יודעת לומר לכם מה עדיף. נסו פעם ככה, פעם ככה והחליטו בעצמכם. אם הקטע של חצי ביצה בעייתי, אתם יכולים להכין שתי עוגות בשני ספלים ואז פשוט לחלק את הביצה בין שניהם. אם יש לכם למי לתת את הספל השני, מגניב. אם לא, אתם יודעים מה עליכם לעשות :-)
  • ונעבור לפירורים. נראה לי שאני לא עיבדתי מספיק את הפירורים , אז הם יצאו לי מאד קטנים ואבקתיים. קיצור, ודאו שאתם מעבדים אותם מספיק. אני גם הרגשתי שהיו לי קצת יותר מדי פירורים על מעט מדי עוגה.. מאד מוזר, כי לרוב הפירורים הם החלק הכי טוב של העוגה, אבל יכול להיות שזה הפריע לי כיוון שהעוגה שלי יצאה טיפה יבשה.
  • אה כן, העוגה שלי יצאה טיפה יבשה. אולי כי לא השתמשתי בביצה, אולי כי השתמשתי בחלב במקום שמנת, לא יודעת. קיצור, נסו את העניין עם הביצה ואם אתם בוחרים להתעלם ממנה, כמוני, אולי אתם יכולים להוסיף כף נוספת של חלב. או שמנת, אם בזה אתם בוחרים להשתמש.
  • ולחלק הכיפי, וריאציות! כאן הכנו עוגת פירורים, יש עוגת שוקולד במיקרוגל שהופיעה במיליון מקומות וסביר להניח שלפחות חלק מכם מכירים אותה, ואפשר לשחק עם המתכון הבסיסי איך שרוצים: הכינו עם או בלי הפירורים, המירו חלק מהקמח בקקאו, הוסיפו שוקולד צ'יפס, גרידת לימון או תפוז, מעט אלכוהול, מה שבא לכם. גם אם לא יוצא טוב, זו בסך הכל עוגה קטנה בכוס, אז.. בקטנה.
  • כפי שציינתי למעלה, אפשר להשתמש בכל ספל לטובת העוגה הזו. אני הכנתי אותה בספל יחסית גדול, נראה לי שבפעם הבאה (וכן, יש סיכוי טוב שתהיה "פעם הבאה") אשתמש בספל קטן יותר, נראה לי שספל גדוש בעוגה יכול להיות דבר כיפי.




11 תגובות:

גיל אמר/ה...

איזו קאפ אוף עוגה (במלעיל) חמודה!
החימום במיקרו קצת מדאיג אותי :) אבל עדיין נראה שווה לשעת חירום.
וגם אני גיליתי את המשרד יחסית מאוחר (לפני בערך שנה וראיתי 6 עונות במשהו כמו חודש וחצי). חכי חכי, זה עוד ממש משתפר בעונות 3-5. אחרי זה מתחילה ירידה הדרגתית אבל זה עדיין נחמד.

Winnie אמר/ה...

הכנות שלך בקשר לתוצאות העוגה היא משהו ראוי לשבח
זה מעיד המוןןןןןןןןןןן עליך !!
אני חושבת שזה רעיון מאד חמוד למשהו רומנטי עם הבן זוג. פשוט להכין ספל עוגה כזה ולאכול ביחד.
אהבתי :)

Taltul אמר/ה...

יואו מור יש לך תואר??
איזה מגניבה את! ואוו כל הכבוד!!!
איזה קטע שלך יש תואר ואני מתחילה שנה א ביום ראשון!
ואו אנחנו ממש הפוכות, לא ידעתי שאת בקטע של מתמטיקה, אני כל כך גרועה במתמטיקה, ש..ש..ש..לא מוצאת משהו שימחיש את זה מרוב שאני גרועה.
אז המון מזל טוב ובהצלחה בדרכך כמדענית מחשבים חופשייה ומאושרת (במחשבים לעומת זאת אני טובה,אבל שונאת,אחרי 4 שנים רצופות של עבודה בזה איך אפשר לא לשנוא)

אז זהו חפרתי מספיק. והעוגה נראית נהדר, אבל לעומת זה שיש לך תואר למי אכפת מעוגה??
:)

ליאת הדס אמר/ה...

עצם העובדה שיש מישהו בעולם שקם בבוקר מחויך כי הוא עומד ללמוד מתמטיקה שלוש שנים זה נס מדהים עבורי....!
תסלחי לי, אבל נתקעתי על המשפט הזה וקראתי אותו בהשתאות שלוש פעמים... :-)
מזל טוב!!! וכל הכבוד. כל מי שעוקב כאן אחריך יודע שחוץ ממספרים יש עוד כמה דברים שאת יודעת לעשות. מי יודע אולי בסוף תפתחי קונדיטוריה שמתמחה בשוקולד וחמאת בוטנים וסתם תהני לפתור סודוקו על הדלפק.

בישול בזול אמר/ה...

כל הכבוד! אני ממש גאה בך! הממ... גאה בך אומר שאני לוקחת סוג של אחריות על ההישג שלך או משהו לא? נראה לי יותר מתאים שהורים ומורים יהיו גאים במישהו לא? בקיצור, זה ממש מרשים. אני את קורסי המתמטיקה שנאלצתי לעשות במסגרת התואר במדמ"ח צלחתי בזכות הידיעה שאת אינפי 3 אני כבר לא אצטרך לעשות. ידעתי שיש כל מיני פסיכופטים שעושים תואר שלם בחוג למתמטיקה אבל אני... אני Just Visiting כמו במונופול. אני מסירה את כובעי בפנייך כמי שאשכרה עשה שם תואר שלם.
ואני לגמרי מזדהה עם הרגשת החופש שבעבודה. הגעת הביתה, ואין ש"ב, אין תרגילים להגשה, אין מבחנים, כשאתה לא בעבודה אתה חופשי כמו ציפור.
אני רק לא מבינה דבר אחד. סיימת הרגע תואר מפרך של 4 שנים וכל מה שאת מפרגנת לעצמך זה עוגת יחיד בכוס? באמת?? אני ציפיתי ממך ללפחות כמה פאי-ים, עוגות ופיינטים של בן אנד ג'ריז לקינוח. (אה והשם מעולה במלעיל).

Mor אמר/ה...

אז קודם כל, תודה לכולכם.

גיל - איזה כיף, אני רק בעונה השניה, יש לי עוד מלא פרקים לראות. לפי מה שאתה אומר, יש עוד זמן עד ההידרדרות, אז ווהו. ולגבי המיקרו, אין לך מה לדאוג. לא קורה לכלום למי שאוכל את העוגה הזו, אפשר בקלות להסתיר את הקרניים שצומחות על הראש בעזרת איזה כובע אופנתי.

וויני - כן, הכנות שלי לפעמים גובלת בכנות יתר, אני שמחה שהפעם זה עבר כמשהו טוב ;-) ואני בוחרת להתעלם מהדבר השני שכתבת, זה סתם מזכיר לי שהמחשב שלי הוא בן הזוג שלי ושיום אחד ימצאו את גופתי מוטלת בין עשרות החתולים שככל הנראה אגדל, דבר מבאס למדי בהתחשב בחוסר החיבה שלי לחתולים. הייתי מוסיפה פה סמיילי קורץ נוסף כדי שתביני שאני צוחקת, אבל אני חוששת לצאת ילדה מתלהבת בת שתים עשרה. אני מרחק סמיילי אחד מלהפוך לביברית מושבעת...

טל - בהצלחה, ילדונת! מה את הולכת ללמוד? או שזה סודי? את יכולה עדיין להחליף תואר? אפשר להמליץ לך על מתמטיקה? סתם, מצטערת שנאלצת לקרוא את נאום ה"לימודים-זה-השטן-ברחו-כל-עוד-אתם-יכולים" שלי פחות משבוע לפני תחילת הלימודים.
אה ולהיפך, עכשיו שיש לי תואר לא אכפת לי משום דבר חוץ מעוגות.

ליאת - זהו, שהחיוך נעלם מפניי לפני מספר שנים. התחלתי את התואר תמימה, אבל ככל שהתקדמתי בקורסי החדו"א השונים, הנאת החיים והחדוה הלכו ודעכו ביחס הפוך.
מה שכן, קלעת כמעט בול לחלום שלי: עבודה המשלבת אפיה, שוקולד, חמאת בוטנים ופתירת המון תשבצים. יותר הגיון מסודוקו, אבל אני מוכנה להתפשר..

ביזול - קודם כל, אני מקבלת את גאוותך בשמחה, אפילו שאינך אמי או מורתי. תודה לך. דבר שני, גם את מדענית מחשב? מי ידע? ידעתי שאת fellow חנונית, אבל לא שאת ממש אחות לצרה. זאת אומרת, למקצוע.. בכל אופן, מהתיאור שלך וההבנה העמוקה של תחושת החופש, השתכנעתי שאת אחת משלנו. הידד.
ותגידי, את באמת חושבת שעוגת הספל היתה החגיגה שלי? הכנתי אותה סתם ככה, כי היה יום חמישי. באמת. ואז דחפתי את המתכון לפוסט החגיגי שלי, כדי שתהיה פואנטה לכל מלמוליי חסרי הפשר. אל דאגה, אני עוד אכין לעצמי קינוח סוף תואר שווה. כי אם אין אני לי מי לי. בעצם אני אגיד לך מי, בן אנד ג'ריז לי.

ולסיום - :-)
זהו, זה קרה. אני בת טיפש עשרה. ג'סטין ביבר המלך. Baby baby baby oh. Like baby baby baby no.

Taltul אמר/ה...

חחחחחח קטעים איתך :)
אני לא ילדונת! אבל אבל אני לא ילדונת.

עיצוב. תקשורת חזותית.
זה לא סוד, אני מתגאה בזה!
D:

גם אם תנסי ממש חזק, לא את ולא משאית שלמה של בן אנד ג'ריס יצליחו לשכנע אותי ללמוד מתמטיקה אבר אגיין!

גיל אמר/ה...

את זה שאת עוד די בהתחלה הבנתי לפי התספורת/תסרוקת המביכה הזאת של ג'ים בתמונה. מה זה זה?

Mor אמר/ה...

טל - חמודה, אם היתה לי משאית שלמה של בן אנד ג'ריז הייתי בורחת איתה לאי בודד ואף אחד מכם לא היה שומע ממנו מעולם. צחוק מרושע.
ושוב בהצלחה. ילדונת :-)

גיל - וואו, כל כך! מזל שלא מזמן ראיתי אותו בסרט (גרוע), אז ידעתי שהשיער משתפר, לכן יכולתי להרשות לעצמי להתאהב בו בגלל האישיות. כזאת אני, בחורה עמוקה ולא שטחית.

טלי אמר/ה...

איזה מגניב! רק עכשיו גיליתי את הבלוג ונראה שכייף פה :)
חוצמיזה ממש שעשע אותי לקרוא שלמדת מתמטיקה ושהיום הראשון שלך התבטל ושבעקבות כך השיעור הראשון שלך היה אלגברה ליניארית כי.... גם אני הייתי אמורה להתחיל היום תואר (בסטטיסטיקה) ובגלל השביתה כל השיעורים התבטלו לי ואני מתחילה מחר עם.. כן כן- אלגברה ליניארית. קצת עודד אותי שאמרת שראית סדרות כל ערב במהלך התואר כי כבר התחלתי לחשוש שאין מצב שאני אצליח לעמוד בקצב בזמן הלימודים :)

Mor אמר/ה...

כן כן טלי, כיף פה!! הישארי!!
שמעי, אני מחזקת את ידך לקראת התואר. מאחלת לך שתוכלי להנות מהלימודים ושלא תסבלי תשעים אחוז מהזמן כמוני. האמת שסטטיסטיקה נראתה לי תמיד כמו האחות החורגת היותר שווה של המתמטיקה, אבל את יודעת.. הדשא של השכן תמיד שווה יותר. זאת אומרת, ירוק יותר.
לגבי הסדרות - אם המטרה שלך היא לעמוד בקצב בזמן הלימודים, כנראה שגורלך נועד להיות דומה לשלי ;-) סתם, לא! חלילה! יהיה לך קל ומגניב וכיף. אבל אם את זקוקה לתמיכה, אני פה. גם אם את צריכה מישהו שיעזור לך להחליט אילו סדרות את חייבת לראות במהלך התואר ומה יכול לחכות לחופשים או עד שתסיימי...

הוסף רשומת תגובה