> מיני קרקרים מחיטה מלאה | Morcake

15 בספטמבר 2011

מיני קרקרים מחיטה מלאה

בזמן שהכנתי את הקרקרים האלה תכננתי לכתוב כל מיני דברים. רציתי לספר לכם על זה שחוסר השליטה העצמית שלי הגיע לשיא חדש והצלחתי לאכול כמעט שני שליש מהקרקרים שהכנתי (57 מתוך 96) תוך פחות מארבעים דקות לאחר שסיימתי לאפות.
רציתי להתגאות בפניכם על זה שסוף סוף הצלחתי לרדד בצק (אם כי המלבנים שלי עדיין יוצאים עגולים להפליא. מזל שהיה בסביבה סכין שעזר לי למלבן את המעגל. למלבן. הגיוני שיהיה פועל כזה, לא?).
תהיתי האם יהיה קל או קשה לשכנע אתכם שהקרקרים האלה (שבעצם, השם שלהם קצת מטעה, כי בבסיס הם לא באמת מלוחים. וקרקר זה דבר מלוח) הם דבר נהדר שאתם חייבים להכין.
היה לי ממש חשוב לדבר אתכם על זה שלקחתי את המתכון מהבלוג של איזו מדריכת פילאטיס (בלוגילאטיס, למען האמת. ברצינות. זה שם הבלוג שלה) - וכן, ברור שהגעתי אליה דרך פינטרסט -  ושהיא בלתי נסבלת. באמת, יש לה בבלוג סרטון בו היא מכינה את הקרקרים האלה, והיא הוציאה ממני כאלה אגרסיות.. אין לתאר. עשו לעצמכם טובה ואל תראו את זה, בפרט לא החל מ-7:15 (לא ששבע הדקות הראשונות הרבה יותר טובות), אז היא מתחילה ליילל:
Oh my God! It crunches! It's a real cracker. You guys...

בכל אופן, כל זה היה ביום שני אחר הצהריים. מאז קרו כל מיני דברים, והשבוע הזה נהפך בבת אחת לעצוב מאד, מתסכל ומתיש, הן פיזית והן נפשית. בעיקר עצוב. אז כתבתי עכשיו את כל מה שרציתי ותכננתי ועבר לי בראש בזמן האפיה (והאכילה!) של הקרקרים, אבל כתבתי רק כי זכרתי שזה מה שרציתי לכתוב אז. ביום שני. כרגע יכולת בליסת הקרקרים שלי לא מעניינת אותי, גאוות רידוד הבצק לא נראית לי רלוונטית ומדריכת הפילאטיס עדיין מעצבנת אותי, אבל אין לי כח להתעצבן.
ובכל זאת, בימים האחרונים דווקא אפיתי בטירוף. מסתבר שזו הסחת דעת לא רעה בכלל, וזה לגמרי משהו שנזקקתי לו. מצד שני, לכתוב עכשיו פוסט ולהעלות מתכון מרגיש לי מוזר, כאילו לא ממש במקום. אבל.. נראה לי שגם לזה אני קצת זקוקה.

מצטערת על פוסט הדכאון, אני משתדלת בדרך כלל לא להכניס לכאן את הדברים הרעים גם כשהם קורים, אבל לפעמים יש דברים שאין דרך להתעלם מהם או להשאיר אותם בחוץ. וגם לא צריך.

טוב, עזבו. בואו נעבור למתכון. בסופו של דבר באמת שמדובר בקרקרים ממכרים בטירוף, ולפני כמה ימים ממש התלהבתי לספר לכם עליהם.


***
מיני קרקרים מחיטה מלאה
מקור המתכון: הבלוגילאטיס (blogilates) של קאסי הו

כמות: קאסי טוענת שאמורים לצאת כ-150 קרקרונים. אני הצלחתי להוציא 96, אבל השתמשתי רק בשלושת רבעי מכמות הבצק (מהרבע שנשאר הכנתי מאוחר יותר קרקרים תלת ממדיים, בכל מיני צורות לא הגיוניו, אז אני לא מחשיבה את זה בספירה שלי), ויש לציין שאכלתי לא מעט בצק תוך כדי הרידוד והחיתוך. just saying..

מצרכים:
1 כוס קמח מלא
1/2 1 כפות סוכר (השתמשתי בלבן, משערת שאפשר גם חום)
1/2 כפית מלח
1/4 כפית פפריקה (השתמשתי במתוקה. אם בא לכם חריפה, אז.. אני לא באמת מבינה אתכם)
50 ג' חמאה
1/4 כוס מים
1/4 כפית תמצית וניל (כן, גם אני לא הבנתי מה קשור תמצית וניל בקרקרים, אבל זרמתי)

לזריה מעל הקרקרים
מלח/שומשום/קינמון/מה שבא לכם (אני אדבר על הנושא הזה בהערות, stay tuned)

אופן ההכנה:
1. מערבבים קמח, סוכר, מלח ופפריקה בקערה בינונית.
2. חותכים את החמאה לקוביות קטנות ומערבבים אותה פנימה, בעזרת הידיים, מעבד מזון או מיקסר. אני השתמשתי בידיים, בעיקר כי התעצלתי להוציא את המעבד או המיקסר מהארון.


בהתחלה ניסיתי עם כף.
ואז הבנתי שאין סיכוי בעולם שזה יעבוד.

אז עברתי לעבודת יד.
דרך אגב, המצלמה הטובה נסעה לחו"ל, אז השתמשתי בפחות טובה.
לא רואים, נכון?

3. מוסיפים מים ותמצית וניל לתערובת הקמח ומערבבים עד לקבלת בצק חלק.

מי לא יודע למרוח לק מי?

4. מחממים תנור ל-200 מעלות. מרפדים תבנית אפיה גדולה בנייר אפיה.
5. מחלקים את הבצק לארבעה חלקים ומכניסים שלושה מתוכם למקרר, רצוי עטופים בניילון נצמד או משהו כזה. אני מורדת, לא עשיתי את זה.


6. מקמחים משטח עבודה וכן את המערוך (זה הזמן לספר לכם שצריך מערוך?), ומרדדים את חתיכת הבצק עמה אנו עובדים למלבן גדול (גם עיגול עובד. אליפסה.. כוכב.. היו יצירתיים). יש לסובב את הבצק לעתים קרובות על מנת שלא יידבק למשטח העבודה, אך אין לקמח את המשטח יותר מדי, אחרת יהיה קשה לרדד את הבצק.
7. מרדדים את הבצק הכי דק שאפשר מבלי שהוא ייקרע (אני יודעת שזו הוראה קצת מטופשת, זה כמו לומר למישהו באוטובוס "רד תחנה אחת לפניי"..). לבסוף מסירים את הקצוות בעזרת סכין על מנת לקבל מלבן ישר.


8. חותכים מהבצק ריבועים בגודל הרצוי (אני חתכתי די קטן, האמת שגם קאסי.. בערך בגודל של סיני מיניז או כריות) ומעבירים אותם לתבנית האפיה. אפשר לצופף את הריבועים, הם לא יתפשטו במהלך האפיה.


9. חוזרים על שלבי הרידוד והחיתוך עם שלוש חתיכות הבצק הנותרות.
10. אם רוצים, זורים מעט מלח/שומשום/קינמון/מה שבא לכם מעל הריבועים.


11. אופים את הקרקרים עד שהם שחומים וקריספיים, למשך 5-7 דקות. שימו לב, הקרקרים נאפים מהר מאד, אז חשוב לעקוב אחריהם. תיאורטית, גם חצי דקה נוספת בתנור יכולה לשרוף אותם פתאום. אגב, אם חלק מהקרקרים שלכם דקים יותר, אפשר להוציא אותם קודם ולתת לעבים יותר להיאפות קצת יותר (אבל מי מרדד בצק לעובי לא אחיד? בטח לא אני.. לה לה לה). אני אפיתי שמונה דקות - חלק מהקרקרים שלי היו קצת יותר עבים, לכן קצת פחות אפויים ובשורה התחתונה פחות קריספיים, אבל זה לא באמת שינה לי כששאבתי אותם כעבור שלוש דקות.

התמונה הזו צולמה בערך ברגע שהוצאתי את התבנית מהתנור.
רואים שבפינה הימנית התחתונה חסר קרקר?

אוקיי, ואת התמונה הזו צילמתי כעבור דקה. בשיא הרצינות, דקה אחת.
רואים שחסרים פתאום עוד שלושה?
מאמינים לי עכשיו שהעלמתי את הקרקרים במהירות שיא?

12. מוציאים את הקרקרים מהתנור ומצננים בתבנית או על צלחת. הקרקרים אמורים להישאר קריספיים למשך מספר ימים, אך מומלץ לשמור אותם בקופסא אטומה בכל מקרה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני לא יודעת למה קוראים לריבועים האלה קרקרים. הם יותר כמו קורנפלקס, למען האמת. הקרקרים עצמם ממש לא מלוחים - מובן שאם זורים מלח על כל קרקר, או לחילופין אם מוסיפים יותר מחצי כפית מלח לבצק, הם יומלחו בהתאם - אבל במצב הנוכחי הם לא באמת קרקרים.
  • מה שכן, הם הכי ממקרקרים (הבנתם מה ניסיתי לומר, נכון? כמו הפרסומת שהיתה פעם ל"נשנושים"..?). באמת. דקה אחרי שהתבנית יצאה מהתנור - אכלתי ארבעה (ראיתם כבר את התמונה המרשיעה). רבע שעה לאחר האפיה, כשליש מהקרקרים כבר נעלמו. כעבור עשרים וחמש דקות נוספות נשארו שלושים ותשעה ריבועים. לאחר מכן הצלחתי להתאפק קצת.. ואז לאחר שהם התקררו לגמרי, אכלתי עוד שני קרקרים. מה יכולתי לעשות, נאלצתי לבדוק את הקריספיות שלהם.
  • יש לציין שאם ממתינים שהם יתקררו (ולא, נגיד, אוכלים אותם כשהם עדיין בטמפרטורה של מאתיים מעלות ושורפים לכם את הלשון), הקרקרים האלה אשכרה יוצאים קריספיים.
  • אבל חשוב לציין שאם הקרקרים שלכם לא אחידים בעוביים, העבים יותר עלולים לא להיות קריספיים בכלל. עדיין טעימים, אבל לא קריספיים. הפתרון? לרדד יותר דק. אולי גם לאפות אותם יותר זמן, אבל לרדד יותר דק בטוח יעזור.
  • מבחינת הדברים שזריתי על הקרקרים לפני האפיה: רשמית, הם קרקרים. לכן הגיוני לזרות עליהם מלח, כפי שמציע המתכון. לכן נראה לי הגיוני לגוון קצת ולזרות שומשום על חלק. אבל כיוון שהקרקרים האלה הם בעצם קורנפלקס מתחזה, החלטתי לקחת סיכון ולפזר קצת קינמון טחון עליהם. מה אני יכולה לומר, יצא טעים. את כל השאר, אגב, השארתי ריקים (96 מתחלק בארבע, לכן חלוקת התוספות - וכן, "בלי כלום" זה תוספת - התחלקה שווה בשווה בין כולם, שלושים ושניים קרקרים מכל סוג).
  • למקרה שתהיתם, ארוחת הבוקר שלי ביום שלישי היתה שלושים ותשעה מיני קרקרים...
  • האם אכין את הקרקרים האלה שוב? לא יודעת. מסיבה אחת פשוטה: אני לא סומכת על עצמי לידם. זה נכון שהם יחסית לא מאד מזיקים - לא מבחינה בריאותית ולא קלורית (לקאסי יש גם ערכים תזונתיים במתכון שלה) - אבל אני לא בטוחה שזה נכון אם אוכלים את כל הכמות בבת אחת.
אני יודעת שהקפה שלי עושה חיקוי מצוין של מגדל פיזה. בואו נעמיד פנים שהיתה רעידת אדמה באותו זמן, אוקיי?

6 תגובות:

MoranSha אמר/ה...

טיפ של סבתא שלי: תמצית וניל מודדים לפי המכסה (כמסה=כפית). ככה לא מלכלכים כפית! (אני באופן כללי לא מאמינה בכפיות, אני עושה עם כף או לפי העין).

אני מצטערת לשמוע שהיה לך עצוב, אפיה היא פעילות מנחמת לחלוטין. את גם מרגישה שאת לא מתבטלת, את גם אוכלת משהו תמיד, את גם תורמת לשאר הבית דברים טעימים וזה גם מסיח את הדעת ומעביר את הזמן יופי.

נראה נחמד העניין הזה, אני תוהה אם אני אצליח לשלוט בעצמי..

גיל אמר/ה...

מקווה שהמצב רוח עבר חלף לו!
אני שמח שסוף סוף רידדת בצק. נכון שלא נורא? אז מה אם לא יוצא מלבן, דווקא הקרקרים האלו של הפינות הלא שוות יוצאים הכי טעימים, כי הם עוד יותר קריספיים :)
לי יש מתכון קצת שונה לקרקרים שאני מכין, אבל אלו נראים מצוינים גם כן ( רק הוניל נראה באמת מוזר...)

Mor אמר/ה...

מורן - צודקת לגבי הווניל. גם אני פשוט מוסיפה ישר מהבקבוק בדרך כלל, אבל לפעמים אני מרגישה שעלי להצדיק את קיומו של לפחות אחד מסטי כפות המדידה שלי.
"לא מאמינה בכפיות".. ההתנסחות שעשעה אותי :-)

גיל - הבצק הזה אכן היה רדיד (ניתן לרידוד.. לא צעיף. למה שהוא יהיה צעיף? הוא בצק), אבל אין לדעת מה יקרה עם בצקים אחרים בעתיד. ימים יגידו ;-)
יש לך מתכון לקרקרים? הוא בבלוג? אם לא, קדימה!!

וכן, הווניל קצת מוזר, אבל זורמים...

גיל אמר/ה...

המתכון עדיין לא בבלוג. יום יבוא והוא יהיה גם שם. בדרך כלל אני מכין אותם בימים שאין לי כח להכין כלום וצריך משהו מהיר וקל, אז בטח שגם אין לי כח לצלם באותם רגעים... זה עוד יקרה :)
המממ... צעיף מבצק...נראה לי שעלית פה על משהו :)

אנונימי אמר/ה...

הכנתי הרגע את הקרקרים שלך. ואיך להגיד....- יצא ממש מגעיל. אין לי מושג איפה טעיתי. הקרקרים יצאו ממש לא קריספיים. יותר מדי מלוחים (?) למרות שהוספתי רק חצי כפית מלח. ועם טעם לוואי מוזר של וניל שלא מצדיק את המליחות.
איפה טעיתי?

Mor אמר/ה...

אוי, אני ממש מצטערת לשמוע שלא יצא טוב.
מבחינת מליחות היתר, אני באמת לא יודעת, כי אני זוכרת ששלי ממש לא היו מלוחים. אולי פשוט צריך להשתמש ברבע כפית.
לגבי הווניל, אפשר להשמיט אותו לגמרי.
ומבחינת הקריספיות, איך היה הרידוד שלך? הקרקרים היו דקים? כשאני אפיתי, הקרקרים שלי נחלקו לשניים: 1. אלה שהצלחתי לרדד דק יצאו קריספיים לאללה, 2. אלה שהיו קצת יותר שמנמנים ועבים ממש לא היו קריספיים. העובי של הבצק עושה את כל ההבדל בתוצאה הסופית.

בכל אופן, מקווה שבכל זאת תתן/תתני להם הזדמנות נוספת מתישהו ויצא יותר טוב.

הוסף רשומת תגובה