> פופאוברז (תפיחיות, אם תרצו) | Morcake

7 במאי 2011

פופאוברז (תפיחיות, אם תרצו)

פופ. אוברז! פופ... אוברז!!! איזה שם כיפי. אני מודיעה חגיגית בזאת על כניסתן של הסוג-של-לחמניות-קצת-כמו-פחזניות האלה למקום גבוה מאד בהיכל התהילה של המאכלים עם השמות המגניבים ביותר בעולם. יחד עם סניקרדודלס, כמובן.
תראו, אני לא יודעת אם אמורים לכתוב פופאוברז (כך אני הייתי כותבת) או פופאוברס (כך גוגל מתעקש לכתוב) - אני אדם שכותב מוזיקה ופיזיקה, ולא מוסיקה ופיסיקה (וגם תורכיה במקום טורקיה, אבל זה לא קשור כרגע), וזה הבלוג שלי, לכן מעתה והלאה נכתוב פופאוברזזזזזז. אני נגד משיכת אותיות בדרך כלל, אבל חד פעמית מותר. זה לצורך הדגשה.
כך או כך, פופאוברז... פופאוברז... שתי הגרסאות עדיפות על המילה העברית שמצאתי עבור המאפה הזה. מוכנים? הנה זה בא.

תפיחיות.

עכשיו, דמיינו שניה שאני מזמינה אתכם לארוחת ערב אצלי בבית, כן (נראה לי שהפופאוברז נאכלים על ידי רוב האנשים בבוקר דווקא, אבל אני אוכלת בערב את מה שרוב האנשים אוכלים בבוקר. הידד לקורנפלקס כל ערב!! ברצינות. כל ערב)? ואתם עונים "בכיף, מגניב, מה את מכינה?" נניח שהייתי אומרת לכם "תפיחיות", לא הייתם פתאום נזכרים שאתם צריכים to wash your hair או משהו כזה?
בדיוק. אז בלי תפיחיות, מעכשיו פופאוברז.

בעצם.. אוף, רגע, ככל שאני אומרת את זה המילה מתחילה דווקא להתחבב עלי. תפיחיות. טוב, עכשיו אני כבר לא יודעת. נראה לי שאנסה להשתמש במילה הזו כמה פעמים בהמשך, נראה איך היא זורמת לי.

לעניינו. לפני כמה זמן ראיתי בבלוג Piece of Cake (תקראו אותה, היא מצחיקה ויש לה מתכונים טובים! אותה = שונה, הבלוגרית. לא הבלוג. אני יודעת שבלוג זה זכר) מתכון לפופאוברז קלאסיים, כפי שהם נקראים אצלה. התפיחיות האלה נראו לי פשוט מעולות ורשימת המצרכים היתה ממש בדיחה - למי אין קמח, חלב, ביצים, מלח ואולי קצת חמאה בבית? ואם אין לכם, מה אתם עושים בבלוג שלי? מבחינת ההכנה עצמה, היא מאד מאד פשוטה בעקרון, אבל יש כל מיני כללים וחוקים שצריך להקפיד עליהם. אפרט אותם בהמשך, מבטיחה.
אז אתמול סוף סוף הכנתי את הפופאוברז, אבל פתאום גיליתי בעיה קטנה אך מהותית - במספר מתכונים שונים ראיתי שיש תבנית מיוחדת לפופאוברז, אבל אפשר להסתדר גם בלעדיה, ואין בעיה לאפות את התפיחיות בתבנית שקעים רגילה של מאפינס. מגניב. אבל בכתבה הזו שמצאתי ב-nrg נאמר שבשום פנים ואופן אין להשתמש בתבנית סיליקון, רק תבנית מתכת! הייתי בטוחה שיש לי אחת כזו איפשהו אבל לאחר חיפושים נרחבים בכל המטבח מצאתי את עצמי עם תבנית לג'לי, מכשיר להכנת בלינצ'ס, סט חדש של כוסות מדידה אך ללא תבנית שקעים ממתכת. 
עצובה ורעת לבב (מה, זה לא ההיפך של טובת לבב??) כבר התכוננתי לוותר ואז אמרתי יאללה.. מה כבר יכול להיות. הכנתי את הבלילה, מזגתי אותה לתבנית השקעים מסיליקון שלי וקיוויתי לטוב. צריך לאפות את התפיחיות במשך חצי שעה ולפי אותה כתבה ב-nrg אסור אסור אסור לפתוח את התנור תוך כדי האפיה (לפי מתכון אחר שמצאתי - מותר, אבל החלטתי להקשיב לאיומים לעצות של רותי רוסו). בשביל מישהי כמוני, שאוהבת להציץ כל שתי דקות ואם היה אפשר היתה משאירה את התנור פתוח מתחילת האפיה ועד סופה, לא משנה מה היא אופה, זה סוג של התעללות. אבל בדרך נס הצלחתי להתאפק, וכשפתחתי את התנור לא ידעתי למה לצפות. ציפיתי להתאכזב, בכל זאת - סיליקון וזה. לא בהגזמה, לא כמו שאומרים דברים סתם כדי להעצים את האפקט הדרמטי - כשראיתי את מה שקרה בתוך התבנית פשוט פלטתי בקול "הו מאמא". בחיי.
הפופאוברז שלי תפחו ועלו (קמח-חלב-ביצים, איך זה קורה לעזאזל?! אין אבקת אפיה, אין שמרים.. אולי במקום מלח הוספתי אבקת פיות???) והיו מהממים (שני דברים: 1. מותר לומר "מהמם" על אוכל כשהכוונה למראה שלו ולו למאכל כמאכל 2. החלטתי שתפיחיות הן נקבות אך פופאוברז הם זכרים. שתדעו). אז נכון שחלקם צנחו קצת אחר כך ויש מצב שאחד מהם לא היה אפוי במאה אחוז, אבל אני מאשימה את התבנית.
שמעו, בתכלס אכלתי מאפים (לחמים, לחמניות וכו') יותר עוצרי נשימה בחיי ("עוצר נשימה" על אוכל זה בסדר? כן, נראה לי שכן. זה לא "מהמם"), אבל יחסית לזמינות החומרים וקלות ההכנה - אני חושבת שמדובר בלהיט. לארוחת בוקר, לארוחת ערב - הכל הולך. אם אתם פחות מוזרים ממני, בטח תשמחו למרוח ריבה או גבינה על התפיחיות האלה. או לאכול אותה ליד. יש גבינות כאלה, נכון? שלא מורחים אלא אוכלים ליד...? אני לא יודעת ולא רוצה לדעת. שמחתי מאד לאכול את התפיחיות שלי כמו שהן, א-לה נטורל.
עכשיו אין מנוס - אמנם הצליח לי יחסית עם תבנית הסיליקון, אבל אני חוששת שעלי לרכוש תבנית מתכת ולנסות להכין שוב את הפופאוברז (פופ! אוברז! **מצחקקת בקול**) כמו שצריך.
אה, ותסלחו לי על התמונות. כאמור, היה ערב, היה חושך, נאלצתי לצלם עם פלאש, ובעיקר הייתי רעבה, אז לא היתה לי יותר מדי סבלנות.


***
פופאוברז.. או פופאוברס... או תפיחיות
מקור המתכון: במקור ראיתי ונדלקתי על המתכון של Piece of Cake. ל-Baking Bites יש מתכון זהה כמעט לחלוטין. את כל הטיפים הטובים לקחתי מכתבתה של רותי רוסו ב-nrg (יש לה גם מתכון לכמות כפולה).

כמות: 6 תפיחיות - מכינים בתבנית פופאוברז ייעודית או בתבנית שקעים רגילה של מאפינס (ממתכת!! אם אין ברירה, אפשר למרוד יחד איתי ולהכין בסיליקון)

מצרכים:
1 כוס קמח לבן
1/2-1 כפית מלח (אני השתמשתי בחצי אבל חושבת שבפעם הבאה אלך על כפית שלמה)
2-3 ביצים גדולות, בטמפרטורת החדר
1 כוס חלב
מעט חמאה מומסת/ספריי שמן

אופן ההכנה:
1. בקערה גדולה מערבבים ביצים, חלב ומלח.
2. מנפים קמח מעל התערובת ומערבבים עד שהבלילה חלקה. אם לאחר כדקה של ערבוב נשארים גושים, עדיף להעביר את הבלילה דרך מסננת ולא להמשיך לערבב - כך נמנעים מערבוב יתר.
3. משאירים את הבלילה לעמוד כחצי שעה בטמפרטות החדר ובינתיים אפשר להתחיל לחמם את התנור ל-220 מעלות. מכניסים את התבנית הריקה לתנור על מנת שתתחמם בינתיים.
4. לאחר שהתנור התחמם, מוציאים את התבנית ומשמנים מעט כל שקע בעזרת חמאה מומסת או מרססים עם ספריי שמן. לא כדאי להשאיר את דלת התנור פתוחה בשלב זה, שכן הוא יאבד חום, והחום מאד חשוב להצלחת הפופאוברז.
5. מחלקים את הבלילה באופן שווה בין שישה שקעים, כאשר כל אחד צריך להיות בערך חצי מלא. על מנת להקל על המזיגה המהירה של הבלילה, אפשר להעביר אותה קודם לכוס מדידה עם משפך.
6. מכניסים את התבנית לתנור ואופים 20 דקות.
7. לאחר עשרים דקות, מנמיכים את חום התנור ל-180 מעלות וממשיכים לאפות עשר דקות נוספות (לפי מתכון אחד יש לסובב את התבנית כאשר מורידים את החום על מנת להבטיח אפיה אחידה, אך ב-nrg נכתב לא לפתוח בשום שלב. החלטה שלכם - אני הייתי גיבורה ולא פתחתי), עד שהתפיחיות משחימות-מזהיבות ונהיות קריספיות מבחוץ.
8. לאחר חצי שעה של אפיה בסך הכל, מוציאים את התבנית מהתנור ומיד מנקבים כל תפיחית פעמיים-שלוש בעזרת סכין חד, על מנת לאפשר לאדים לצאת החוצה ולסייע לפופאוברז לשמור על צורתם. לאחר מכן ממתינים מספר דקות, מוציאים כל תפיחית מהתבנית ומניחים לצינון על רשת.

אני יודעת שהתמונה נוראית, אבל תתנחמו בזה שהיא כנראה הכי גרועה פה (אם כי כולן זוועתיות)
בכל אופן, ככה יצאו התפיחיות מהתנור.. אחר כך חלק מהן איבדו קצת מהתפיחה שלהן
וקרסו לתוך עצמן, אבל לא בטירוף, כמו שציפיתי

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • טוב, הפעם יש המון המון הערות. נתחיל:
  • דבר ראשון, לפי המתכונים שמצאתי קודם כל מחממים את התנור ואז מתחילים בהכנה, אבל לדעתי זה היה לא הגיוני.. אם גם ככה הבלילה צריכה לחכות חצי שעה (אגב, אני לא הצלחתי להחזיק כל כך הרבה זמן והכנסתי אותה אחרי עשרים דקות, שזה בערך הזמן שלקח לתנור להתחמם), אז למה סתם לחמם את התנור ים זמן מראש?
  • בחלק מהמקומות נאמר שצריך לשמן את התבנית לפני שמכניסים לתנור, אבל אז מקום אחר ציין שהשמן/חמאה סתם יישרפו ושאפשר לעשות את זה לאחר ההוצאה מהתנור (אגב, עם ספריי שמן זה לוקח ממש שניות). אז זה מה שעשיתי, אבל אני חייבת לציין שאיכשהו נוצר מצב שחלק מהשמן שהתזתי התערבב לתוך בלילת התפיחיות שלי, כשמזגתי אותה לתוך השקעים. אני לא חושבת שזה דבר כזה נורא, למען האמת.
  • עקרונית יכול להיות שמספיק להכניס את התבנית הריקה לתנור לחמש דקות, בכל זאת - חום של 220 מעלות - אבל זה לא עולה לנו כלום להכניס אותה ליותר זמן מזה, אז למה לא?
  • בטח כבר הבנתם שכל הסוד להצלחה של הפופאוברז הוא חום. התנור צריך להיות חם, התבנית צריכה להיות חמה, החומרים וכתוצאה מזה הבלילה צריכים להיות חמימים/בטמפרטורת החדר. אז קודם כל, חשוב להוציא את הביצים מהמקרר מספיק זמן לפני תחילת ההכנה (שלי עמדו חצי שעה בחוץ). אפשר לשטוף אותן בקערה עם מי ברז חמים (לפי אחד המתכונים.. מודה שלא עשיתי את זה) ואפשר גם לחמם את החלב קצת לפני ההכנה (אני הכנסתי אותו לחצי דקה במיקרוגל. הוא יצא משם חמים ונעים).
  • כפי שציינתי במתכון עצמו, כדי להקל על מזיגת הבלילה, אפשר להעביר אותה לכוס עם משפך. אם יש לכם כוס מדידה מספיק גדולה, היא יכולה פשוט לשמש בתור הקערה שלכם ותוכלו להכין בה את הבלילה, כמו שאני עשיתי.
  • מבחינת כמות הביצים - אני השתמשתי בשתיים, אפשר גם בשלוש. באחד המתכונים שהשתמשתי יש הסבר: שלוש ביצים יניבו תפיחיות קצת יותר ביצתיות, או ביציות (דא.. מפתיע) וכבד, עם שתי ביצים יתקבלו פופאוברז קצת יותר יבשים, קריספיים ומעט קלילים יותר (שלא לומר - פחות משמינים/כולסטרוליים).
  • אפרופו שומן וזה - מסתבר שבמתכון הזה יש עדיפות לחלב דל שומן. אני השתמשתי ב-1%, אבל אני תמיד משתמשת בחלב הזה, כי זה מה שיש בבית.
  • מבחינת הקמח - במקור משתמשים בקמח לבן. קראתי שאפשר להכין עם קמח מלא, אבל משהו במרקם משתנה ולא ממש יוצאים בסוף פופאוברז קלאסיים, אבל המצב משתפר אם ממירים את רוב הקמח הלבן בקמח מלא ואת השאר משאירים לבן. אם ניסיתם/תנסו ויש לכם תובנות, אשמח לשמוע. אשמח גם לנסות להכין ולחזור עם תובנות בעצמי.
  • בסופו של דבר אמור להתקבל מאפה קריספי מבחוץ, גדול ונפוח פי כמה מכמות הבלילה שהוא התחיל ממנה, עם חלק פנימי רך, בהיר-צהבהב ומעט קרמי הודות לביצים שבו (היי, אז אולי ההוא שהזכרתי בהתחלה כן היה אפוי מספיק?). הפופאוברז הם סוג של בנים חורגים, כך אומרים, של היורקשייר פודינג, אז הקרמיות הגיונית..
  • ורק עוד הערה אחת קטנה וחשובה: התפיחיות האלה (החלטתי סופית - המילה מוצאת חן בעיניי) טעימות למדי, אבל אכלתי שתיים כאלה לארוחת ערב וזה לא השביע אותי אפילו קצת. כמובן שהרגשתי רע (בצק לארוחת ערב, יופי. אם כי אני לא בטוחה שזה יותר גרוע מחצי קופסת קורנפלקס), אז יצאתי החוצה להעמיד פנים שאני רצה (האמת שהאימון הזה היה מוצלח מאד ביחס ליום קודם.. לפחות הפעם לא עיקמתי את הרגל, סוג של התקדמות!). וכשחזרתי הביתה אכלתי גלידה. מה אתם עושים פרצוף? אומרים שזה טוב לאכול משהו שעה אחרי אימון. וגלידה זה.. זה... חלבון, לא? בקיצור - זה טעים, אבל לא הכי משביע בעולם. מצד שני, אולי אם הקיבה שלכם היא לא בור ללא תחתית כמו שלי... אוף, דיכאתם אותי. הייתי הולכת לאכול קצת גלידה מתוך ייאוש, אבל סיימתי את כולה אתמול :-(
  • אחרי כל זה אני עדיין בטוחה ששכחתי כמה דברים, אבל אם אזכר בהם, אני מבטיחה לחזור ולהוסיף. ובינתיים, אם למישהו יש בבית תבנית של פופאוברז שהוא לא משתמש בה, יותר מאשמח לתת לה בית חם (מאד חם... 220 מעלות חם... טוב, ברצינות. יכול להיות שההומור שלי פשוט הולך ונהיה יותר מטומטם מיום ליום?)
  • אוי, ובבקשה בבקשה תכינו את הפופאוברז האלה. באמת שלראות אותם יוצאים מהתנור, גבוהים ויפים ונונשלנטיים, כאילו זה לא נס קסום שהם יצאו ככה.. זה באמת סוג של פלא עולם. הכי מכניסים את הפירמידות לכיס הקטן (אם כי גם הן נמצאות אצלי על הכוונת.. חכו חכו).
  • אגב, כשסרקתי שוב את המתכונים בהם השתמשתי כדי לראות אם פספסתי איזה טיפ אפייתי חשוב, גיליתי שגם גברת פיס אוף קייק אמרה משהו על כמה ש"פופאוברז" היא מילה אדירה. שכחתי לגמרי מזה.. ברור שקראתי בעבר את מה שהיא כתבה (אמרתי לכם, היא מצחיקה, אני אוהבת לקרוא אותה), אבל לא ביומיים האחרונים, אז אני מבטיחה שלא לקחתי את זה ממנה, רק את המתכון... ההתרגשות וההתלהבות (פופ! אוברז! גאוני!!) הן מאה אחוז שלי.
הלו, קלוז אפ!!

אכן תמונות קשות.. טוב, רציתי שתוכלו לראות מה קורה בפנים.
אם אומר לכם שהצל מאחורי הפופאובר זה משהו שקורה במהלך האפיה
ולא נובע מזה שהצלמת גרועה - תאמינו לי?

3 תגובות:

Cipod אמר/ה...

מה? איך זה שאין תגובות? *פרצוף נדהם*
בכל מקרה, הפשטות מעוררת סקרנות... מבטיחה להידבק מהאומץ-תבנית-סיליקון שלך ולנסות גם :)

חפצי אמר/ה...

כרגיל, מתה על הכתיבה ועל חוש ההומור שלך. נהדרת! בפוסט הקודם הדלקת אותי על תבנית מיני דונאטס, עכשיו את מדליקה אותי על התבנית הזו. אני צריכה קניות, דחוף...
תודה שאת מעלה בי צחוק גדול כל פעם, ועל המתכונים הנהדרים שלך.

אנונימי אמר/ה...

הכנתי! גם בתבנית סיליקון. יצא מופלא!
תודה רבה!

הוסף רשומת תגובה