> עוגיות שיבולת שועל וחמאת בוטנים עם קישוט שוקולד | Morcake

16 במאי 2011

עוגיות שיבולת שועל וחמאת בוטנים עם קישוט שוקולד

היי!
לפני שאני שוכחת, התנצלות בפני מנויי הדוא"ל שלי (עדיין לא כאלה? התביישו לכם): אני יודעת שהיה בלאגן עם הפוסט האחרון. בהתחלה הלינק הוביל להודעה בסגנון "הקישור הזה לא קיים, למה אתם סתם ממציאים כתובות אינטרנט ומנסים לראות אם הן עובדות?" (לא בטוח שהחלק השני של ההודעה הופיע אצל כולם....), אחר כך קיבלתם עוד מייל, ובסוף עוד הייתם צריכים לראות את העוגה המשונה עם התמונות הגרועות שלי. אני יודעת. תאמינו לי שאני סבלתי יותר.
בעודי יושבת בשיעור השלמה ביום שישי בבוקר (בבקשה, כבר ניצחתי בתחרות ה-מי-יותר-מסכן הקטנה שלנו. מי עושה שיעור השלמה?? ביום שישי?? בבוקר?? האוניברסיטה היתה ריקה לגמרי וכשסוף סוף היתה הפסקה, ויכולתי ללכת לקנות את הקפה שחלמתי עליו כל הבוקר, הייתי צריכה ללכת לבניין אחר - תודה לאל שיש "ארומה" - כשאני לבושה בגופיה. בגשם. טוב, האמת שאחרי הגשם. ולא היה כזה קר. אבל שיעור השלמה ביום שישי בבוקר, למען השם!), קיבלתי שני עדכונים ש"יש בעיה עם הפוסט, אי אפשר להיכנס". אז לאחר שמונה שעות של שיעור (סתם, שלוש) חזרתי הביתה, גיגלתי את הביטוי "what's up with blogger" (תאמינו או לא, אבל "blogger issues" ו-"blogger problems" הביאו אותי לידיעות משנת 2006. באמת תהיתי מה קרה לפלטפורמת הבלוג שלי לפני חמש שנים. אה לא.. רגע... ב-2006 הייתי בצבא. בואו בכל זאת נתמקד בדברים עדכניים, מיסטר גוגל, תודה) וגיליתי שהמערכת כולה נמצאת בבעיית ענק כבר יומיים ו.. יודעים מה? זה לא באמת מעניין, לא אותי ובטח לא אתכם. מה שקרה זה שהיתה בעיה, לקח לבלוגר יומיים-שלושה לתקן אותה, אבל סוף טוב - הרוב טוב (אם במסגרת הטיפול בבעיה הם היו "בטעות" מוחקים את הבלוג שלי ו/או את משנים לי את הסיסמא כך שלא אוכל להיכנס לחשבון ולכתוב - אז הכל היה טוב).
בכל אופן, כפי שכתבתי בפוסט הסורר ההוא, העוגה שהכנתי ליום העצמאות החליטה להתמרד ולעשות מה שבא לה, ופתאום מצאתי את עצמי שעתיים לפני היציאה מהבית ללא קינוח. שעתיים, כמובן, לא נשמע כמו כל כך מעט זמן, אבל צריך להכיר אותי כדי לדעת שבעולם שלי זה כלום. איך אומר את זה בשתי מילים? אני איטית. ובשתיים אחרות? איטית נורא. יודעים מה? לא איטית. לוקחת ת'זמן.
בדרך כלל לפני שאני אופה משהו, כל תהליך בחירת המתכון הוא סוג של טכס (רוב חיי כתבתי את המילה הזו עם כ', לפעמים אני כבר כותבת "טקס" אבל עדיין לא החלטתי סופית) - אני יכולה לנבור בספרים ובאתרים שונים למשך יומיים עד חודש מראש, תלוי כמה זמן פנוי יש לי ומה גודל המאורע. הפעם, כאמור, לא היתה לי דקה to spare, אז פניתי למתכון שמצאתי כבר די מזמן וממש חיפשתי הזדמנות להכין אותו, כי התמונות נראו כל כך טוב. ברור שהתוצאה הסופית שלי נראית כמו אחותה החורגת של המקור, במקרה הטוב, אבל ייתכן שזה קשור למאתיים השינויים שעשיתי במתכון.
בכל אופן, בסוף נוצר מצב שיצאתי מהבית עם עוגה ועוגיות, אבל אף אחד לא התלונן. בטח לא אני.

במקור אלה עוגיות שיבולת שועל, חמוציות ושוקולד. אצלי הן הפכו לשיבולת שועל, חמאת בוטנים ושוקולד. בעקרון, השילוב הזה לא יכול להיכשל, והעוגיות באמת סבבה, אבל לא הייתי אומרת שהן הכי הכי טובות שהכנתי ו/או אכלתי. משום מה בקושי מרגישים את שיבולת השועל. את חמאת הבוטנים דווקא כן. הדריזל (טפטוף?) של השוקולד מלמעלה ממש מייפה את העוגיות, לדעתי. בכלל, עוגיות גדולות כאלה (הן מתפשטות די הרבה במהלך האפיה, אגב) תמיד יוצאות יפות ומרשימות, אם אתם שואלים אותי (ומצד שני, בדרך כלל אני מכינה עוגיות קטנות. כזאת אני, אדם מורכב ומסובך). עוד משהו - העוגיות שלי יצאו די דקות, לעומת השמנמנות של אמנדה מ-I Am Baker (אני ממש ממליצה להיכנס לאתר שלה. היא מכינה דברים פשוט מדהימים שגורמים לי מצד אחד לרצות להכין את כולם ומצד שני להבין שאין סיכוי שאצליח ולקלל אותה על זה שהיא אשכרה מכינה אותם, וכל כך טוב..). הסיבה, לדעתי, היא שהשתמשתי בחמאה ולא ב-buttermilk (לפי מורפיקס: חלב-חמאה  או חובצה. עם שורוק). קראתי בכל מיני מקומות שאפשר להמיר חובצה (מצטערת, לא יכולה לומר את זה) באטרמילק בחמאה, אבל זה ישפיע על המרקם. אז כנראה שזה מה שקרה. בכל אופן, בדיוק אתמול או שלשום ראיתי איפשהו שאפשר "ליצור" באטרמילק (משהו עם חומץ בתוך חלב), אז אולי אוכל מתישהו לנסות את העוגיות האלה שוב ולראות מה קורה. או אולי זה יעבוד אם אשתמש ב(איכס-איכס-איכס-)רוויון?
הערה לא קשורה: אני אמנם אומרת איכס על אוכל, והרבה, לרוב על דברים שמעולם לא טעמתי, אבל דווקא רוויון טעמתי פעם. אני זוכרת שכשהייתי ילדה ראיתי את הפרסומת לרוויון (זאת עם הבחורה שנמצאת בחוף הים ואז מתיישבת על המגבת ושותה את הרוויון שלה, כולה מאושרת.. זוכרים? תחילת-אמצע שנות התשעים כזה... חיפשתי אותה ביוטיוב ולא מצאתי. חבל) וכל כך התרגשתי, ידעתי שאני חייבת לטעום את זה. ואז אחרי כמה חודשים סוף סוף הגיע הרגע המיוחל (גרתי בחו"ל באותה תקופה, אז הייתי צריכה לללמוד לדחות סיפוקים עד שההורים החליטו שהגיע הזמן לבוא לבקר בארץ). הוצאתי את קרטון הרוויון מהמקרר. מזגתי לי לכוס. טעמתי. קיללתי את הבחורה המאושרת מחוף הים ואת כל בני משפחתי על זה שלא הכינו אותי לזה שרוויון הוא פשוט חלב מקולקל. האמת שלא באמת קיללתי אף אחד, הייתי ילדה קטנה ותמימה, אבל אתם יכולים להבין שהאירוע היה טראומתי עבורי, אם אני עדיין נזכרת בו לאחר כמעט עשרים שנה. ואף מילה על זה שאני מבוגרת מספיק כדי להשתמש במשפט "אני זוכרת, לפני עשרים שנה...".

אז איפה הייתי לפני פרץ הנוסטלגיה? נכון, בעוגיות שלי. טוב, כל הקשקשת שלי (אולי זה הזמן להשתמש בביטוי שהמצאתי, "קשקושי שקדים"? לא יודעת, לא זורם לי טוב. לא משנה) התארכה קצת יותר מדי, אז בואו ניגש למתכון. חבל, תכננתי לספר לכם על העץ שתקף לי את המרפק ביום העצמאות ועוד כל מיני דברים.


אוי תראו מה זה, בלי לשים לב סיפרתי על העץ. רק כדי להשלים את זה - עבר שבוע מהחג, ועדיין יש לי שלוש שריטות נאות במרפק, מרווחות באופן שווה וממש משורטטות, נראה כאילו מישהו עיצב אותן ככה. אני מאשימה את אחי. מי שם עץ דוקרני בחצר שלו?! רק אדם שיודע שאחותו הקטנה יכולה להיפצע אפילו משאיפת אוויר.
וחזרה לעוגיות - הן טעימות. ויפות. השמועה אומרת שהן טעימות גם ישירות מהמקפיא (וכשאני אומרת שמועה, אני מתכוונת לזה שאני יודעת, כי אתמול אכלתי אחת ישירות מהמקפיא. מה... הייתי צריכה לטבול משהו בקפה וזה לא הרגיש לי כמו יום לפתי בר. בסופו של דבר הייתי צריכה לבחור - עוגיה מהפריזר או הפלאפון שלי. ואת הפלאפון אני צריכה כדי לצלם את האחיינים שלי ולהוריד כל מיני משחקים מטופשים). אבל שיבולת השועל לא מאד דומיננטית בהן. אם אתם מחפשים עוגיות מאד שיבולת שועליות, הייתי מנסה את אלה. או אלה. ואם אתם רוצים להכין עוגיות חמאת בוטנים מאד טובות - בבקשה. איך בא לי על העוגיות האלה עכשיו!!
אבל אבל - נסו גם את הנוכחיות. שלא ייראה כאילו אני יורדת עליהן או משהו.


***
עוגיות שיבולת שועל וחמאת בוטנים עם קישוט שוקולד
מקור המתכון: בעקרון מבוסס על מתכון של I Am Baker, עם מספר שינויים קלים. ברשותכם, אני מפרסמת את הגירסא שלי. את המקור (הלא-מאד-שונה, אבל מספיק כדי שיניב תוצאה אחרת לגמרי) תוכלו למצוא אצל אמנדה האופה.

כמות: 52 עוגיות בינוניות-גדולות

מצרכים:
2 כוסות קמח לבן
1 כפית סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית מלח
2 כפיות קינמון
2 ביצים
1 כפית תמצית וניל
200 ג' חמאה
3/4 כוס סוכר לבן
3/4 כוס סוכר חום דמררה
1/2 1 - 2 כפות חמאת בוטנים (אני השתמשתי בחלקה, כי זה מה שהיה לי, אבל זה לא משנה)
1/2 1 כוסות שיבולת שועל
כ-1/4 כוס חמאת בוטנים-צ'יפס (לא חובה)
100 ג' שוקולד מריר

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית תנור גדולה (או תבניות, אם רוצים לאפות במקביל) בנייר אפיה.
2. בקערה בינונית מנפים יחד קמח, סודה לשתיה, אבקת אפיה, מלח וקינמון.
3. בקערת המיקסר מקרימים יחד חמאה ושני סוגי סוכר עד לקבלת תערובת תפוחה.
4. מוסיפים ביצים (אחת-אחת. מערבבים לאחר כל הוספה) ותמצית וניל ומערבבים היטב.
5. מוסיפים את תערובת הקמח לקערת המיקסר ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
6. מוסיפים שיבולת שועל וחמאת בוטנים-צ'יפס, אם רוצים. מערבבים.
7. בעזרת שתי כפיות מניחים גושים מהתערובת על התבנית. חשוב לרווח, העוגיות מתפשטות!
8. לפי המתכון המקורי, אופים לפחות 8 דקות, אבל ככל הנראה 12. אני אפיתי למשך 14 דקות.
9. מוציאים מהתנור, מצננים מספר דקות בתבנית ולאחר מכן מביאים לרשת לצינון מלא.
10. בינתיים (אפשר גם כאשר העוגיות בתנור) ממיסים שוקולד במיקרוגל (או על הכיריים, כמובן) ומעבירים לשקית זילוף קטנה. שקית ניילון של סנדוויצ'ים עושה את העבודה מעולה.
11. גוזרים שפיץ קטנטן בקצה השקית ומזרזפים (איזו מילה אדירה) שוקולד על העוגיות האפויות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • בואו נתחיל בכמות הקמח. במקור יש כוס וחצי של קמח במתכון, וזה מה ששמתי באמת. אבל אז הבצק שלי נראה לי נורא דביק ולא נוח לעבודה. אז הוספתי עוד חצי כוס קמח. לצערי זה לא שינה יותר מדי מבחינת המרקם וכך נגוזו חלומותיי להשתמש בכף הגלידה הקפיצית האהובה עלי, אבל מיהרתי מאד, אז החלטתי שיהיה מה שיהיה ונחזור לשיטה ה"פרימיטיבית" אך אפקטיבית של שתי כפיות. זה עבד סבבה ובניגוד לחששותיי, העוגיות אשכרה הפכו לעוגיות בסוף ולא לנהר נוזלי של משהו שהיה פעם בצק. כן, אני אדם אופטימי מאד. או כמו שפעם מצאתי את עצמי אומרת לחברה "מה זה משנה, בסוף כולנו נמות". בכל אופן, שתדעו.. לגבי כמות הקמח. לא לגבי המוות. הוא לא קשור עכשיו. אולי כדאי להתחיל עם כוס וחצי ולהוסיף במידה ויש צורך.
  • לגבי עניין העיצוב של העוגיות - לא יודעת כי לא היה לי זמן לבדוק, אבל יכול להיות שאם מכניסים את הבצק למקרר לחצי שעה-שעה הוא מתייצב קצת והופך ליותר נוח לשימוש. אז אם ממש לא בא לכם על שיטת הכפיות, נסו את זה.
  • כפי שציינתי במתכון עצמו, לא חובה להוסיף חמאת בוטנים צ'יפס, וגם אם כן - הכמות לא קריטית. אני הוספתי רבע כוס כי זה כל מה שהיה לי (note to self: לקפוץ לביקור במיסטר קייק!), אבל אפשר גם יותר.
  • ושוב כפי שכבר ציינתי - טעם חמאת הבוטנים מאד מורגש בעוגיות (שיבולת השועל ממש לא), אז אם אתם פחות בקטע - השתמשו בפחות חמאת בוטנים או השמיטו אותה. אבל אם זה המצב, אתם יכולים פשוט להכין עוגיות אחרות.
  • בואו נדבר על השוקולד. קודם כל, כפי שאמנדה האופה מציינת, אפשר להשתמש גם בשוקולד לבן (במקום או בנוסף למריר).
  • ועכשיו למשהו יותר חשוב - איך משתמשים בשוקולד. במתכון המקורי מצוינות שלוש שיטות, אני בחרתי בזו שהיא כנראה היפה ביותר ולדעת אמנדה - המוצלחת ביותר. אבל הנה הן לפניכם (שימו לב, הנה מגיעים מיני בולטים):
    • אפשר להשתמש בשוקולד צ'יפס או לקצוץ את השוקולד ולשלב אותו בתוך הבצק, כמו עוגיות שוקולד צ'יפס. אם כן, מוסיפים אותו יחד עם שיבולת השועל (והחמאת בוטנים-צ'יפס, אם משתמשים בהם) ומקפלים פנימה.
    • אפשר להמיס את השוקולד ולטבול בו את העוגיות האפויות, כך שחצי עוגיה מצופה שוקולד (או יותר, אם תרצו).
    • ולבסוף: אפשר להמיס את השוקולד ולזרזף אותו מלמעלה, לקבלת פסי שוקולד מגניבים. או מעין סריג/רשת אם אתם מגלים פתאום שיש לכם המון שוקולד, אז חבל לבזבז אותו וטוב בסדר, נזרזף פסים גם לכיוון השני. בעניין הזה רציתי לומר באמת שאם הולכים על השיטה הזו, 100 גרם שוקולד זה יותר מדי. אני קישטתי את כל העוגיות שלי עם פסים לשני הכיוונים ועדיין נשאר לי קצת שוקולד. נראה לי ש-70-80 גרם יכולים להספיק.
  • עקב לחץ הזמן, הספקתי לקשט רק חלק מהעוגיות לפני היציאה. את האחרות השארתי בבית והכנסתי את שקית השוקולד שלי למקרר. כמובן שכשחזרתי היה לי בלוק שוקולד קשה.. יכולתי לשבת ולבכות על מר גורלי, אבל לא!אם זה קורה גם לכם, אל ייאוש - כמה שניות במיקרוגל והשוקולד חוזר למצב נוזלי. ברור שצריך להוציא אותו קודם מהשקית, אבל זה לא אמור להיות מסובך מדי. אפילו אני הצלחתי לגזור אותו החוצה.
  • לגבי העוגיות האלה שהשארתי בבית... ציינתי במתכון עצמו שאפיתי את העוגיות 14 דקות, אבל זה היה סוג של שקר לבן. את התבנית וחצי האחרונות (מתוך שלוש וחצי) אפיתי אי אילו דקות (נגיד שגם 14, אבל האמת היא שלא ממש שמתי לב) והשארתי בתנור כבוי למשך כמה שעות. שמעו....... חשבתי שהעוגיות שלקחתי לעל האש אצל אחי שלי היו יפות. ואז ראיתי את האחיות שלהן שנשארו בבית. וואו, הן היו שחומות, קריספיות ופשוט יפהפיות. פתאום המקוריות נראו חיוורות ואנמיות לחלוטין. אם אתם לא צריכים את התנור בסיום האפיה, אני ממליצה לנסות את הקטע הזה לפחות על חלק מהעוגיות. אפו אותן כרגיל, כבו את התנור והשאירו אותן שם לשעתיים-שלוש. להיט.
אם אתם צריכים שאומר לכם איזו מהעוגיות בילתה כמה שעות בתנור ואיזו לא,
אז נראה לי שכדאי לכם לעשות את המבחן הזה
  • תסלחו לי שאין תמונות של ההכנה, נכון? נראה לי שהזכרתי את כל עניין לחץ הזמן פעם או פעמיים..


3 תגובות:

יעל אמר/ה...

מגניב, ינוסה... את חושבת שאפשר להחליף לקמח מלא?

Mor אמר/ה...

בעקרון נראה לי שכן.. אבל בתור התחלה הייתי מחליפה רק חצי מכמות הקמח בקמח מלא, ליתר בטחון.
אם התוצאה תהיה מוצלחת, נסי להחליף את כל הכמות בפעם הבאה.

Bnaya Farjun Eylon אמר/ה...

אותי דווקא בכלל מעניין למה השקעת יותר בזירזוף בעוגיה השניה מימין בשורה התחתונה..

הוסף רשומת תגובה