> 2011 | Morcake

31 בדצמבר 2011

מיני קאפקייקס שוקולד-בננות-חמאת בוטנים








ה-new year's resolutions שלי:

ללמוד לכתוב בשוקולד

ללמוד להכין קונוס מנייר אפיה

וללמוד למרוח לק.

***
מיני קאפקייקס שוקולד ובננות צלויות בציפוי קרם חמאת בוטנים
מקור המתכון: בעקרון, התבססתי על מתכון מ"קאפקייקס" של מרת'ה סטיוארט. אבל אצלה מדובר בקאפקייקס חמאת בוטנים במילוי שוקולד. אני הכנתי מיני קאפקייקס שוקולד, הוספתי להן בננות צלויות (הרעיון לצלות אותן היה ממתכון אחר מאותו ספר) וציפיתי בקרם חמאת בוטנים שאלתרתי לבד. למען האמת, גם שיניתי כמה דברים בכמויות של המתכון המקורי - חמאה, שוקולד, סוכר.. טוב, עזבו. הקרדיט למרת'ה, אבל המתכון שלפניכם הוא מה שאני הכנתי.

כמות: מרת'ה מצפה לקבל 12 קאפקייקס. לי יצאו 43 מיני קאפקייקס, אבל לדעתי יכלו לצאת לי בשקט 45, אולי אפילו יותר, אם רק. הייתי מצליחה. להתאפק. ולא טועמת כל כך הרבה בלילה תוך כדי ההכנה. לגבי הקרם, הוא הספיק לי לציפוי של כשלושים מיני קאפקייקס, אבל זה תלוי גם בכמות הקרם שאתם בוחרים לשים על כל קאפקייק.

מצרכים:
3 בננות בשלות
100 ג' חמאה, חתוכה לקוביות (יש לי תחושה חזקה שהשתמשתי בטעות ב-50 ג'. ברצינות)
200 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
2/3 כוס קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
2/3 כוס סוכר לבן
3 ביצים
2 כפיות תמצית וניל

לקרם
150 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר, חתוכה לקוביות
4 כפות חמאת בוטנים (אם אתם מתכננים לזלף את הקרם, אני ממליצה על חלקה. אחרת, אפשר גם עם חתיכות בוטנים)
1/3 כוס אבקת סוכר (או יותר, לפי הטעם)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-200 מעלות.
2. מניחים בננות - לא קלופות - בתבנית גדולה וצולים למשך כרבע שעה, עד שהקליפה משחימה. מוציאים מהתנור ומצננים מעט לפני השימוש.

אני חייבת להיות כנה: זה היה הצבע של הקליפות עוד לפני התנור..
פשוט הבננות שלי היו במקפיא הרבה זמן ומסתבר שאמנם התוכן נשאר סבבה,
אבל הקליפות משחירות בצורה דוחה למדי.

בסדר, אני מודה. זה לא נראה טוב. אבל אתם צריכים להיות מוכנים נפשית.

3. במקביל (או אחרי, גם הולך) ממיסים חמאה ושוקולד על בן מארי או במיקרוגל. מצננים מעט.



4. מנמיכים את טמפרטורת התנור ל-160 מעלות.
5. בקערה קטנה מערבבים קמח, אבקת אפיה ומלח.


6. מוסיפים סוכר לתערובת השוקולד ומערבבים היטב.


7. מוסיפים ביצים ותמצית וניל. טורפים (עם מטרפה, מן הסתם) עד לקבלת תערובת חלקה.


8. מערבבים בננות צלויות לתוך התערובת. אפשר למעוך אותן קודם, אבל אני הכנסתי אותן שלמות וכיוון שהצליה ריככה אותן, הן פשוט נמעכו לי תוך כדי ערבוב.


9. מוסיפים את תערובת הקמח ומערבבים, רק עד להיטמעות הקמח.



10. מחלקים את התערובת בין שקעי התבנית (המרופדים במיני מנז'טים, כמובן). אופים 20-22 דקות, עד שקיסם הננעץ בקאפקייקס יוצא עם מעט פירורים לחים עליו. מעבירים לרשת לצינון מלא.



11. להכנת הציפוי: מניחים חמאה וחמאת בוטנים בקערת המיקסר. מחברים את וו הגיטרה ופעילים את המיקסר למספר דקות, על מהירות גבוהה ככל הניתן (אפשר להעלות אותה בהדרגה), עד לקבלת קרם. בעזרת לקקן, נקו את דפנות הקערה מפעם לפעם.



12. מוסיפים אבקת סוכר וממשיכים לערבב, עד לקבלת קרם חלק. טועמים ובמידת הצורך מוסיפים עוד סוכר.


13. מעבירים את הקרם לשק זילוף ומצפים את הקאפקייקס. אפשר, כמובן, לצפות בעזרת כף או מרית. אם רוצים, מקשטים - אני הלכתי על סוכריות צבעוניות, אפשר גם פרוסות בננות, בוטנים שלמים או קצוצים, שוקולד צ'יפס, מה שבא לכם.


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • מבחינת הבננות הצלויות, אני לא יודעת עד כמה הטעם הצלוי מורגש בתוצאה הסופית. אם בא לכם, אפשר לוותר על הצליה ופשוט למעוך פנימה שתיים-שלוש בננות. אפשר גם לוותר עליהן, אם אתם לא בקטע של בננות. אני פשוט חושבת שבננות, חמאת בוטנים ושוקולד הם שלישיה שהופרדה בלידה.
  • לגבי הקרם, הוא לא מאד מתוק. אני אוהבת את זה ככה, ואני חושבת שהייתי מסתדרת בכיף גם בלי שליש כוס אבקת הסוכר שהוספתי, אלא רק עם המליחות הנהדרת של חמאת הבוטנים. אם אתם חולקים עלי, פשוט הוסיפו עוד סוכר.
  • אגב, אם אתם לא נמצאים במחנה של קרם חמאה, דעו לכם שגם אני לא מתה עליו בדרך כלל, אבל הקרם הזה היה לי ממש טעים. שווה לנסות.
  • אם בכל זאת לא בא לכם, פשוט הכינו ציפוי המבוסס על שמנת. אבל קחו בחשבון שקרם כזה דורש קירור וזה. הוא דיוה הרבה יותר גדולה.
  • כפי שציינתי, הקרם לא הספיק לי לכל הקאפקייקס. אולי אם הייתי מזלפת כמות יותר קטנה.. אבל מה כיף בזה? אם אתם רוצים קרם שיספיק לכם לכל הקאפקייקס, הייתי הולכת על מאתיים גרם חמאה. את חמאת הבוטנים והסוכר אתם יכולים להשאיר אותו הדבר או לתגבר, בהתאם להעדפתכם. שוב, פשוט תטעמו תוך כדי וכך תדעו מה טוב לכם.
  • אגב, עוד אופציה לציפוי: היה לי קצת שוקולד מומס שלא היה מה לעשות איתו (אני בוחרת לא להיכנס ל"מה היתה מטרתו המקורית", אבל אני חושבת שרזולושן #1 די מבהיר את זה). אז מרחתי אותו על כמה מיני קאפקייקס והנחתי מלמעלה דיסקית שוקולד בציפוי אגוזים ופירות יבשים. אפשר להניח מלמעלה מה שרוצים, השוקולד המומס פשוט מתפקד כמעין דבק..
רואים? דיברתי על השלושה מקדימה
  • רגע, נזכרתי בעוד רזולושן לשנה החדשה: לקחת את הצנתר החדש שלי (מספר 2011 (1M) של Wilton. כזה) איתי לכל מקום ולצפות בעזרתו כל מה שרק אפשר.
  • אוקיי, עוד אחד: לקנות מחשב חדש. המחשב שלי כיבה את עצמו פעמיים (!) במהלך כתיבת הפוסט הזה.




קבלו תיקון. שלוש פעמים.

29 בדצמבר 2011

עוגת שוקולד וחמאת בוטנים בציפוי ריסז קאפס ביתיים

תגידו. על מה אתם חולמים בלילה?

כי אני, מסתבר, חולמת על עוגות. למען השם, יש לי סיוטים על עוגות.

טוב, לא על עוגות באופן כללי. חלמתי דברים רעים על עוגה אחת מסוימת. בלילה אחד, לפני מספר שבועות, חלמתי לפחות ארבעה חלומות בלהה שונים הקשורים אליה. שניים מהם אפילו זכרתי בבוקר. וכשאני אומרת, אני מתכוונת לחמש וחצי בבוקר. כי זו השעה שהתעוררתי בה - יקיצה טבעית, כמובן, השעון תכנן להעיר אותי רק בשבע וחצי - וכמעט קמתי למקרר, כדי לבדוק מה שלום העוגה. בסוף, אגב, התאפקתי והצלחתי לחזור לישון.

בערך.
קמתי סופית בשבע.

זה הגיוני, לא? החלומות שלי, זאת אומרת.


העניין הוא שהכנתי עוגה למישהי. לאמא שלה, בעצם. יום הולדת עגול וזה.. והאמא רגישה ללקטוז. אז העוגה צריכה להיות נטולת חלב-שמנת-חמאה לחלוטין. אך חגיגית. אין בעיה, חשבתי. פשוט אלך על בטוח ואאפה משהו שכבר הכנתי בעבר.
ואז גיליתי שלא הכנתי מעולם - וכשאני אומרת מעולם, אני מתכוונת בשנתיים האחרונות, מאז קיומו של הבלוג, כי עוגות ישנות יותר אני אפילו לא קצת זוכרת - אף עוגה חגיגית מספיק שהיתה גם פרווה. כי אם היא לא הכילה חמאה, אז חלב. וכמובן שעוגות חגיגיות אני תמיד מצפה בקצפת. יופי.

האמת היא שמלכתחילה ידעתי מה הכיוון שלי. האם החוגגת, לשמחתי הרבה, חובבת שוקולד וחמאת בוטנים גדולה. מכירים עוד מישהי כזו? לא.. גם אני לא.
אז רציתי עוגת שוקולד וחמאת בוטנים. בציפוי שוקולד. ולקשט אותה בריסז קאפס. הום מייד כמובן, אלא מה. עכשיו רק הייתי צריכה למצוא מתכון ראוי לעוגה. ובעיקר לציפוי - קרם כלשהו שיהיה מספיק נוזלי כדי שאוכל למזוג אותו מעל העוגה, אך שיתייצב ואוכל להדביק עליו את גביעי חמאת הבוטנים. אה, וכמובן נטול לקטוז. או משהו כזה.

בסוף לקחתי שני מתכונים, ערבבתי, שילבתי. הכנתי מעין ציפוי (גם כן מבוסס על מספר מתכונים. תודה לך, אינטרנט) ו.. קיוויתי לטוב.


הכל היה טוב ויפה, חוץ מזה שפני העוגה שלי לא היו ישרים. אוקיי, סבבה. גם ככה אני מכסה את העוגה בריסז, בקטנה.
ואז הגיע רגע האמת: מזגתי את הציפוי, לאט... לאט... ל.א.ט.

וכמובן שהוא בכל זאת נזל לצדדים. 

טוב, חיכיתי שהוא יתייצב קצת. היה לי המון זמן, הייתי רגועה ורעננה. זה לא שהיה שישי בערב. זה לא שהייתי חולה כל אותו שבוע, כולל אנטיביוטיקה. זה לא שעמדתי כל היום על הרגליים, כי באותו בוקר הכנתי שני טארטים בקורס ובערב, במקביל לעוגה המדוברת, הכנתי גם את עוגת עולם הממתקים היפהפיה.

אוי, בטעות השתרבבו לי מלא מופעים של המילה "לא" בפסקה הקודמת.

אוי, במשפט הקודם השתמשתי במילה "מופעים". אני כל כך מתכנתת שזה פשוט מביך.


קיצור... העניין הוא כזה, כי הסיפור כבר נהיה ארוך והוא מעולם בעצם לא היה מעניין: לקרם לקח מלא זמן להתייצב (כל הלילה במקרר). חלק מהריסז שהנחתי על הקרם-הלא-מספיק-צונן-כי-עשיתי-את-זה-בערב-לפני-שהוא-התייצב התעקשו להחליק וליפול מהעוגה. לכן לא ישנתי טוב בלילה - פחדתי שכולם יצנחו וישאירו את העוגה שלי מכוערת ו.. טוב, מכוערת. אבל בסופו של דבר הצלחתי לייצב את אותם. בשבת בבוקר (זוכרים שקמתי בשבע, כן?) עוד הכנתי כמה ריסז-קאפס-חירום ומילאתי בעזרתם מספר חורים שנותרו לי בעוגה.

העוגה נראתה.. שונה, ללא ספק. אם תשאלו לדעתי הלא אובייקטיבית, אשמח לומר לכם שהיה לה קטע. ואני אומרת את זה בקטע טוב. היא נראתה.. קצת חייזרית. אולי אפילו קצת אלמוגית או אציימית (= כמו אצה ימית. מה לא ברור?). הבחורה לה הכנתי את העוגה סיפרה לי שאצלה במשפחה קראו לה קיפודוגה (קיפוד. עוגה. את זה באמת הייתם אמורים להבין לבד). אהבתי. לכן מעתה נקרא לה כך: קיפודוגה.

אין לי מושג מה הטעם שלה (אם מתעלמים מזה שטעמתי מהבלילה וכמה פירורים סוררים בודדים), אבל נאמר לי שהיא היתה מצוינת. ושהמלצרים במסעדה בה נחגג יום ההולדת רבו עליה. אני במקום המלצרים הייתי בכלל מתקוממת על זה שהסועדים הביאו קינוח מהבית, אבל אתם יודעים.. אני לא המלצרים. אני האחראית על הקינוח מהבית. אז הידד לי.

אז רגע, ברצינות. אתם רוצים לומר לי שמעולם לא חלמתם משהו - טוב, רע, לא משנה - הקשור לעוגות?
זרקו לי איזו עצם. אל תתנו לי להאמין שאני לבד בסיפור הזה אם אני לא. נקים קבוצת תמיכה. נביא עוגות. יהיה כיף.

***
קיפודוגה - או עוגת שוקולד בציפוי גביעי חמאת בוטנים
מקור המתכון: לקחתי את המתכון הזה של קרין גורן ומתכון לעוגה מתוך אתר בשם calorie count, לא פחות, שילבתי ושיחקתי איתם קצת. הוספתי חמאת בוטנים ו.. יצא מה שתכף תראו. את הציפוי לקחתי מכאן ושיניתי קצת כמויות..

כמות: תבנית עגולה בקוטר 24-26 ס"מ. האמת המביכה היא שאני לא זוכרת באיזה גודל תבנית השתמשתי. בכל אופן, מומלץ לרפד את התחתית והדפנות בנייר אפיה, במיוחד אם בכוונתכם לחלץ אותה מהתבנית ולהעביר אותה לצלחת הגשה יפה.

מצרכים:
1/2 2 כוסות קמח לבן
1 כוס אבקת קקאו
2 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
קורט מלח
3 ביצים
1/2 1 כוסות סוכר לבן
3/4 כוס שמן (קנולה זה טוב)
3/4 כוס קפה חם (1 כפית גדושה של קפה + מים רותחים)
1 כוס מים
2 כפיות תמצית וניל (אפשר גם פחות. לי נגמר הווניל באמצע, אז השתמשתי בפחות..)
2 כפות גדושות חמאת בוטנים (אני השתמשתי בכף אחת של חמאת בוטנים חלקה ואחת עם צ'אנקס. אפשר להשמיט את זה לגמרי אם לא רוצים חמאת בוטנים או להשתמש ביותר)

לציפוי
1/4 כוס סירופ תירס
2 כפות אבקת קקאו
1/4 כוס מים
קורט מלח
1 כף קלואה (או ליקר קפה אחר. או ליקר אחר. או כלום)
1 כפית תמצית וניל (כאמור, נגמר לי.. אז לא השתמשתי בכלל)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מנפים קמח, קקאו, אבקת אפיה, סודה ומלח לקערה. מערבבים.
3. בקערה נפרדת, גדולה, טורפים ביצים, סוכר, שמן ווניל.
4. בקערה קטנה מערבבים קפה ומים.
5. מוסיפים לקערת הביצים שליש מהקמח ומערבבים קלות.
6. מוסיפים חצי מכמות הקפה והמים ומערבבים.
7. מוסיפים שליש נוסף מהקמח, את שאר הקפה והמים, ולבסוף את שאר הקמח. מערבבים בין לבין.
8. אם רוצים, מיערבבים לתוך הבלילה חמאת בוטנים.
9. יוצקים את הבלילה לתבנית. בעקרון אמורים לאפות 40-50 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז התבנית יוצא נקי. אני אפיתי 69, אפילו 70 דקות. פשוט התחילו לבדוק אחרי ארבעים דקות, אפילו קצת פחות, אבל קחו בחשבון שזה יכול לקחת קצת יותר זמן.
10. לציפוי: מניחים סירופ תירס בסיר קטן ומביאים לרתיחה.
11. מנמיכים את האש ומוסיפים פנימה קקאו, מים ומלח. מבשלים את התערובת על אש נמוכה למשך כשלוש דקות נוספות.
12. מסירים מהכיריים ומערבבים פנימה ליקר ווניל.
13. מניחים את הציפוי בצד למשך חמש-עשר דקות, עד שהוא מסמיך קלות. אפשר אפילו קצת יותר, עד שהוא יגיע למרקם הרצוי מבחינתכם.
14. יוצקים את הציפוי מעל העוגה - ישירות מהסיר, בעזרת כף, איך שבא לכם.
15. אם רוצים, ממתינים עד שהציפוי מתייצב, אבל לא לגמרי, כך שעדיין אפשר להדביק אליו דברים, ומצפים בריסז קאפס - שלמים, שבורים, קצוצים, מה שבא לכם. אפשר גם דברים אחרים, נגיד סוכריות כלשהן, אגוזים.. או ריסז קאפס. אה, כבר הצעתי את זה? :-)

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • לגבי חמאת הבוטנים בעוגה, כשאני טעמתי מהבלילה, הרגשתי מאד את הטעם שלה. הבנתי שבעוגה האפויה היא היתה פחות דומיננטית. אז אם אתם אוהבים חמאת בוטנים (ובינינו, כנראה שלא הייתם פה אחרת), אפשר לתגבר את הכמות.
  • אתם יכולים גם לחמם קצת את חמאת הבוטנים לפני השימוש, ליצוק אותה מעל הבלילה שכבר בתבנית ואז לשייש בעזרת סכין. במקום להוסיף אותה לבלילה, מן הסתם. כמובן שאם אתם מצפים את העוגה בקרם, אפקט השיש ייעלם, אבל אתם יודעים.. סתם רעיון.
  • אם אין לכם סירופ תירס, אני מתארת לעצמי שאפשר להשתמש בדבש או סירופ מייפל, אם כי הטעם ישתנה קצת. יש קטע ששניהם אמורים להיות הרבה יותר מתוקים מסירופ תירס, אז השתמשו בכמות קטנה יותר, טוב? טוב.
  • טוב, אי אפשר שלא לדבר על הפילפילון בחדר: קיטרתי כל כך על עניין ציפוי-קישוט העוגה, שאני חייבת להיכנס לזה רגע. אני חושבת שלעוגה שלי היו שתי בעיות: הראשונה היא שהריסז שלי היו קצת כבדים מדי (אגב, הפעם הכנתי אותם יותר קטנים מאשר כאן. השתמשתי במנז'טים בגודל 1.5. רציתי להשתמש בקטנים יותר, אבל זה לא עבד טוב), וכנראה שהעוגה לא עמדה בכובד משקלם. העניין השני הוא התפיחה המשונה של העוגה - היא לא יצאה ישרה. אפילו לא קצת. לכן חלק גדול מהקאפס שלי הוצבו בשיפוע, מה שלא תרם להתייצבות שלהם. כח הכבידה וזה, אתם יודעים. אז ההמלצה שלי בעניין הזה היא פשוט לנסות ליישר את פני העוגה, זה אמור לעזור. או לא לצפות בריסז. סתם, ברור שההמלצה האחרונה מטופשת לחלוטין.
רואים? השבר הסורי-אפריקאי. זה מה שקרה לעוגתי היקרה.
  • כמובן שאפשר לשלב את העוגה עם כל ציפוי אחר, או לצפות כל עוגה אחרת בקרם שהשתמשתי בו כאן. ובעיקר אפשר להשתמש בריסז קאפס בשביל עוד דברים, אבל על זה כבר דיברנו לפני עשרה חודשים...
  • בסך הכל, אמנם לא אכלתי מהתוצר הסופי, אבל על סמך עדויות הטועמים ועל סמך טעימות תוך-כדי-תהליך.. זו עוגה שווה. טובה לרגישים ללקטוז, טובה לאירועים הדורשים קינוח פרווה. פשוט טובה.
  • אז חיפשתי עכשיו seaweed בגוגל אימאג'ז וגיליתי שהעוגה שלי לא דומה אפילו קצת לאצת ים. אבל כן לאלמוגים. לפחות בזה צדקתי.
  • אני יודעת שזה נראה כאילו חזרתי על אותה התמונה ארבע-חמש פעמים. זה לא המצב. פשוט לא צילמתי הרבה, והיה ממש קשה לצלם את העוגה הזו. פוטוגנית היא לא.



24 בדצמבר 2011

טבעות תפוחים מטוגנות

אתמול התכנסה כל המשפחה אצל ההורים שלי. הדלקנו נרות.

לאחר מכן אכלנו ארוחה ענקית, ארוחה שיכולה להספיק לבן אדם ממוצע לבערך שלושה-ארבעה ימים.

ואז אכלנו שלושה קינוחים. טוב, ארבעה.

סבתא שלי, דסי בשבילכם, הכינה את סופגניות האשל המפורסמות שלה, כמדי שנה, ונחלה הצלחה מסחררת. ילדים, מבוגרים, נכדות שעמדו לידה עם מצלמה ומסננת קטנה, "כדי לפזר אבקת סוכר על הסופגניות המוכנות" ובעצם אכלו כל סופגניה שניה ברגע שהיא יצאה מהסיר, עוד לפני שהספיקה לנחות על הנייר הסופג.. כולנו מתים על הסופגניות האלה. חוץ מסבתא, מסתבר. היא לא אכלה אפילו אחת, ולטענתה הסופגניות האלה בכלל לא עושות לה את זה. יכול להיות שסבתא שלי מאומצת?


אחרי שסבתא סיימה לטגן, הגיע תורי. הכנתי מבעוד מועד טבעות תפוחים שטבלתי בבלילה חלבית-קינמונית סמיכה וטעימה. ברגע האמת שפכתי קצת פנקו עם סוכר וקינמון לקערה אחרת, ואז החל תהליך הטגן-וטבול. בעצם הסדר הפוך, אבל טבול-וטגן נשמע הרבה הרבה פחות טוב.

אני אסביר את התהליך בפירוט: פורסים טבעות תפוחים. טובלים בבלילה טעימה. מצפים מכל הכיוונים בפירורי לחם יפניים-סוכריים-קינמוניים. מטגנים. אוכלים ולא מאמינים כמה מדהימה היא התשובה המתוקה לטבעות בצל.

כמובן שבהיותי הנכדה המלאכית שאני, גררתי את סבתא לתוך התהליך. בשלב מסוים נטשתי את עמדת הטיגון, העמדתי שם את דסי, נטלתי את המצלמה (סתם שתדעו, בשלב הזה.. לאחר כל כך הרבה זמן איתי במטבח.. המצלמה כבר מכוסה חמאה, פנקו, אבקת סוכר, מה שרק תרצו) והתחלתי לצלם, תוך כדי זריקת הוראות בימוי.

"סבתא, תסתכלי למצלמה".


"סבתא, עכשיו תרימי את התפוח עם הפנקו ותעצרי באוויר".

"סבתא, תוציאי מהשמן ותכווני את הטבעת אל המצלמה. לא לא, לפני שאת מניחה על הנייר הסופג".

וסבתא שיתפה פעולה. היא בסדר, הדסי הזאת.


עכשיו, לא בקטע שאני רוצה להשוויץ או משהו (חוץ מזה שאני כן), אבל טבעות התפוחים המטוגנות שלי חוסלו לגמרי. אני לא רומזת שהן מהוות תחרות לסופגניות של סבתא, כי הן לא. הן בכלל שונות לגמרי (מינוס העניין הזה של הטיגון העמוק). אבל הן לגמרי להיט היסטרי. רכות ומתוקות מבפנים, קראנצ'י-קריספיות מבחוץ... זה טוב. זה טעים. אם תתעלמו מכל עניין הטיגון העמוק, זה גם בריא.

רואים? קליפות תפוחים. בריא.

מסרבים להתעלם מהטיגון העמוק? טוב, מה אתם רוצים ממני, אתם צריכים להאשים את המכבים!

אה. הקינוחים השלישי והרביעי. נכון.



סתם, אתם יודעים.. טארטלטים מדהימים שהכנתי מוקדם יותר באותו יום. no biggie.

אה כן. אתמול נגעתי בשזיף בפעם הראשונה בחיי. מה מוזר בזה? חוץ מהכל.

***
טבעות תפוחים מטוגנות
מקור המתכוןJoy the Baker. אז ברור שרע זה לא יכול להיות. אני הכנתי חצי כמות, וזה המתכון שאתם הולכים לקרוא. בשביל להכין כמות "רגילה", פשוט הכפילו את כל מה שמופיע בהמשך, פרט לשני דברים: השתמשו בביצה אחת בכל זאת, וכן ב-3/4 כוס חלב.

כמות: וואלה, לא יודעת. תלוי בגודל התפוחים שלכם, בעובי הטבעות שתחתכו.. אני מודה ששכחתי לספור. היתה כמות כזו שמצד אחד, אף בן משפחה שלי לא התלונן על קיפוח ומצד שני, כל הטבעות לא שרדו את הערב.. כנראה שתיאלצו לנסות בעצמכם על מנת לגלות כמה טבעות יוצאות.

מצרכים:
לבלילה
1/2 כוס קמח
1 כף קורנפלור
1/4 כוס סוכר לבן
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית אגוז מוסקט
1/4 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
1/4 כוס + 1 כף חלב
1 ביצה

לפנקו
1 כוס פנקו (פירורי לחם יפניים)
1 כף סוכר לבן
1/4 כפית קינמון

2 תפוחי פוג'י/גרני סמית' (אני השתמשתי בגרני סמית')
שמן לטיגון (הרבה שמן. הטיגון עמוק)
אבקת סוכר, לזריה על הטבעות המוכנות (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. לפנקו: מערבבים בקערה קטנה פנקו, סוכר וקינמון. אפשר לפורר קצת את הפנקו בעזרת האצבעות תוך כדי הערבוב. לא חובה. פירורים גדולים זה גם טוב. מניחים בצד.


2. לבלילה: בקערה בינונית מערבבים קמח, קורנפלור, סוכר, קינמון, אגוז מוסקט, אבקת אפיה ומלח.


3. בקערה קטנה טורפים חלב וביצה.
4. מוסיפים את החלב והביצה לקערת החומרים היבשים וטורפים עם מטרפה, עד שהתערובת חלקה וללא גושים. מניחים בצד.


5. קולפים את התפוחים, מוציאים את הליבה ופורסים לטבעות. בעקרון, הטבעות צריכות להיות בעובי של כ-8 מ"מ. אני לא יודעת להבדיל בין 8 מ"מ ל-8 ס"מ, ואני גם די עקומה, אז פשוט חתכתי טבעות בעוביים שונים. אתם יכולים ללכת על זה גם, וזה בסדר גמור. אל תשכחו שאנחנו מכינים פה טבעות מטוגנות.. לא מקרונים. הדיוק לא קריטי.


6. טובלים את פרוסות התפוחים בבלילה.


7. מחממים שמן (כ-5 ס"מ עומק) בסיר.
8. כשהשמן חם (לפי ג'וי, הוא אמור להגיע ל-180 מעלות. אני פשוט דאגתי שהוא יהיה בבעבוע קל כל הזמן. זה מצריך לשחק  עם האש מדי פעם.. להנמיך, להגביה, בהתאם לבעבוע), מוציאים מספר מספר טבעות מהבלילה (נגיד ארבע) ומצפים מכל הכיוונים בפנקו. אם קערת הפנקו שלכם קטנה, כמו שלי, צפו טבעת-טבעת, ולא את כולן בבת אחת.


9. מוציאים את הטבע(ו)ת מהפנקו ומניחים בתוך הסיר החם. מטגנים עד שהטבעות זהובות-שחומות, הופכים ומטגנים כך גם את הצד השני.



10. מוציאים מהסיר, מניחים על צלחת מרופדת בנייר סופג וממשיכים עם שאר הטבעות.


11. אם רוצים, זורים אבקת סוכר על הטבעות המוכנות.
12. אוכלים בכיף כמה טבעות בבת אחת. שומרי מש-מה?

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כל התהליך הזה של ההוצאה מהבלילה-הכנסה לפנקו-הכנסה לטיגון-הוצאה מטיגון אמור לקרות בעזרת מלקחיים. אני הייתי בטוחה שיש במטבח שלי מלקחיים איפשהו, אבל מסתבר שהם נעלמו. אז השתמשתי ביד שלי ובמזלג. זה עבד מעולה, חוץ מהרגע המטופש בו לקחתי את המזלג שנותרה עליו מעט בלילה מצופה פנקו והכנסתי לפה. שניה אחרי שהוצאתי בעזרת המזלג  טבעת מהשמן. החם. ישר לפה. חם. שורף. כואב. טיפשה.
  • מבחינת הפנקו, הכמות לא ממש הספיקה לי כדי לצפות היטב את כל הטבעות. אז חלקן היו קצת פחות מפוצצות פנקו, האחרונות היו ממש ממש פחות מפוצצות פנקו. אבל אפשר להשאיר את השקית בהישג יד ולהוסיף עוד פירורים תוך כדי טיגון. אתם יודעים, כמו שעושים עם שניצלים.. האמת שאני באמת הוספתי קצת תוך כדי, אבל בשלב מסוים התייאשתי, וזו הסיבה שהטבעות האחרונות שלי היו נטולות פנקו. לומר לכן שהם היו פחות טעימות? לא ולא.
  • מן הסתם, מומלץ מאד (התאפקתי לא לומר בחום) לאכול את הטבעות מיד לאחר הטיגון, כשהן עוד חמות. מצד שני, באסה להתחיל לקלף תפוחים כשהאורחים מחכים. אז מה עושים? אני פשוט הכנתי את הבלילה כמה שעות מראש, טבלתי בתוכה את טבעות התפוחים והכנסתי למקרר. כשהייתי מוכנה לטגן, הכנתי את קערת הפנקו, הוצאתי את התפוחים והבלילה מהמקרר והמשכתי כרגיל. זה ממש בסדר, נראה לי שההשריה בבלילה עושה לתפוחים רק טוב.




21 בדצמבר 2011

סופגני-מאפינס

הכנתי מאפינס לאנשים מהעבודה שלי. עדיין לא נתתי להם אותם, כך שאני לא יודעת מה תהיינה התגובות - חיוביות, שליליות, "מור תפסיקי לפטם אותנו, אנחנו עובדים קשה, אין לנו זמן להתעמל כדי לשרוף את כל מה שאת מביאה כל הזמן".. אבל זה לא באמת משנה כרגע, הפידבק של העולם החיצון.


הייתי חייבת לשתף אתכם.
הייתי חייבת לשתף אתכם עכשיו כי הכתיבה נותנת לי תעסוקה, אז אני לא קצת פחות חושבת על המאפינס ועל איך אני רוצה לאכול את כולם. הייתי חייבת לשתף אתכם עכשיו כי כשאני כותבת, המחשב יושב לי על הברכיים, אז בלתי אפשרי יותר קשה לי לקום אל המאפינס ולאכול את כולם.

אתם מבינים, אלה לא סתם מאפינס. אלו הם ה-(drumroll, please) סופגני-מאפינס.

רגע של שתיקה.
...
.......


ממשיכים.
מצאתי אותם לפני מספר חודשים בבלוג יפה יפה יפה בשם Can You Stay for Dinner. נורא בא לי לדבר על הבלוג הזה, אבל זה לא יקרה היום, לכן נראה לי שלא תהיה ברירה ואאלץ למצוא מתכון נוסף להכין ממנו מתישהו.

בקיצור. בחזרה למאפינס. אנדי, בעלת הבלוג, טוענת כי יש להם טעם של דונאטס.
אנדי צודקת. דונאטס עם המון המון קינמון. בדיוק כמו שאני אוהבת.
העניין הוא שדונאטס זה חו"לי, ועכשיו בדיוק חנוכה (מי בכלל הלך לחפש מתכון במיוחד בשביל החג? בטח לא אני), אז... אז... (נו, לאן התופים מקודם נעלמו?!) סופגני-מאפינס.

הכנתי שנים עשר מאפינס. טעמתי אחד, וגם אותו חלקתי עם ההורים. איזו טעות זו היתה.. פעם אחת בחיי הייתי צריכה להיות אגואיסטית. כי בתכלס אכלתי פחות משליש מאפין, עכשיו נותרו אחד עשר, ואני רוצה לאכול בערך עשרה מתוכם. מה זאת אומרת, למה לא אחד עשר? מה אני נראית לכם, חזיר?
מצד שני, אני רוצה לקחת אותם לעבודה, ונראה לי שיהיה קצת מוזר אם אביא מאפין אחד לכל הצוות שלי. כי בצוות יש יותר מאדם אחד, אז.. אתם מספיק טובים בחשבון כדי להסתדר בלעדיי ולהבין את הבעיה, נכון?


בקיצור, אלו מאפינס. הכיפות שלהם מושלמות. אחרי האפיה טובלים אותם בחמאה מומסת ומגלגלים בסוכר וקינמון. בסופו של התהליך הם קצת נראים והרבה נטעמים כמו סופגניות.
אה, עוד משהו! אני בטוחה בתשעים אחוז שיש לכם בבית את כל מה שצריך עבורם. וההכנה לוקחת בערך רבע שעה. אם אתם עובדים לאט. כמוני.

כל מה שצריך נמצא כאן. מינוס החלב. אבל למי אין חלב בבית?

אתם עוד פה?
א-ו-ק-י-י (הכי גלגלתי עיניים עכשיו. באמת שאני לא מבינה אתכם)...

הבה ננסה שנית.
אחרי שתכינו אותם, לידיים שלכם יהיה ריח של קינמון ולא תרצו להפסיק להסניף אותם. זה בסדר, אל תדאגו - זה לא דבר מוזר לעשות. כל זמן שאין לידכם אנשים, כמובן.


רגע, רגע! מה כולכם רצים למטבח? קחו מתכון קודם.

***
סופגני-מאפינס
מקור המתכוןCan You Stay for Dinner. לשם שינוי הלכתי לפי המתכון ולא שיניתי שום דבר. מי אני?

כמות: שנים עשר מאפינס בגודל בינוני. אני הכנתי בשתי תבניות קצת שונות, באחת קיבלתי מאפינס נמוכים אך יחסית רחבים, ובשניה מאפינס מעט גבוהים יותר אך צרים בתחתית ומתרחבים כלפי מעלה. מבחינת נפח, נראה לי שאין הבדל מהותי.

מצרכים:
1/3 1 כוסות קמח לבן
1/2 1 כפיות אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
1/2 כפית אגוז מוסקט
1/2 כפית קינמון
1/3 כוס שמן קנולה
3/4 כוס סוכר לבן
1 ביצה
3/4 כוס חלב

לציפוי
50 ג' חמאה מומסת
1/3 כוס סוכר לבן
1 כף קינמון (אם אתם לא מתעלפים על קינמון, השתמשו במעט פחות, כי הוא מאד דומיננטי בציפוי. מצד שני, אם אתם לא מתעלפים על קינמון.. אולי כדאי לעבור מתכון)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרססים היטב תבנית (או תבניות) שקעים בתרסיס שמן. אני תמיד מרססת ואז עוברת על כל התבנית עם ריבוע של נייר מגבת. אני מאמינה שזה עוזר לשמן את התבנית בצורה יותר אחידה, אבל האמונה הזו לא מבוססת על שום דבר וייתכן שאני הוזה.
2. בקערה בינונית טורפים קמח, אבקת אפיה, מלח, אגוז מוסקט וקינמון.

3. בקערה נפרדת, גדולה יותר, טורפים שמן, סוכר, ביצה וחלב.

4. מוסיפים את החומרים היבשים לרטובים (אפשר בבת אחת) ומערבבים, רק עד לקבלת תערובת אחידה. זה בסדר גם אם עדיין יש גושים קטנים (לא אם יש לכם תערובת משוישת של ביצה וקמח. זה לא טוב) והבלילה לא חלקה לגמרי, זה עדיף על פני ערבוב יתר.



5. מחלקים את התערובת בין שנים עשר השקעים, בעזרת כף או מצקת. אפשר גם להעביר לקנקן ולמזוג ישירות מתוכו. אני עבדתי עם מצקת קטנה וזה היה מעולה.


6. אופים 15-20 דקות. אני השארתי את  המאפינס שלי 21 דקות בתנור. בכל מקרה, אל תיבהלו אם הם עדיין יחסית בהירים (או אפילו מאד בהירים) בסוף האפיה, העיקר שהם יציבים וקיסם הננעץ במאפין יוצא נקי.


7. מחלצים את המאפינס מהתבנית בעודם חמים. משתדלים לא לחטוף כוויה מהרשת עליה אפיתם. אני לא מדברת מנסיון, מן הסתם. האצבע שלי בכלל בכלל לא חמה וכואבת עכשיו. רגע, ברצינות אבל: אם המאפינס שלכם מתעקשים להישאר בתבנית, פשוט העבירו בזהירות סכין בין העוגה לתבנית. בהנחה ששימנתם את התבנית ו/או השתמשתם בתבנית סיליקון (אני השתמשתי בסיליקון ובכל זאת שימנתי), זה אמור לעבוד פיקס.
8. ממיסים חמאה במיקרוגל (או על הכיריים, אבל במיקרו זה נחמד ומהיר).
9. בקערה קטנה מערבבים היטב סוכר וקינמון.


10. טובלים כל מאפין בחמאה המומסת (זה בסדר אם היא עדיין חמה. אולי אפילו עדיף) ולאחר מכן מגלגלים בתערובת הסוכר-קינמון. מצננים. מתאפקים לא לאכול את הכל. או שמחליטים מראש להכין את הכל לעצמכם, ואז אוכלים את הכל. חוץ מאחד. מה אתם, חזירים?


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני לא בטוחה שהבהרתי את זה עדיין, אבל מדובר במתכון קל, פשוט, מהיר. בעיקר טעים. המאפינס האלה הם לא בדיוק סופגניות אפויות, אבל כמעט. ממש כמעט. מומלץ בחום.
  • נכון שמאפינס במנז'טים זה נורא יפה, וזה גם פותר את בעיית החילוץ מהתבנית, אך במקרה הזה מומלץ לאפות ללא מנז'טים, כיוון שלאחר האפיה אנחנו מצפים בחמאה וסוכר-קינמון. אפשר בכל זאת להשתמש במנז'טים ואחר כך לקלף אותם, אך הנייר "ישאיר את אותותיו" על המאפין, וזה פחות כיף.
  • מבחינת החלב, לא מצוין במתכון באיזה אמורים להשתמש, אבל היות שכבר שנים יש לי בבית רק 1%, בזה השתמשתי ויצא מעולה.
  • אני לא ממש מבינה למה שתרצו, אבל למקרה שתרצו לוותר על הציפוי - אל תעשו את זה. טוב? בבקשה. זאת אומרת, אם בא לכם.. בכיף. אבל לדעתי הציפוי הוא מה שעושה את המאפין. אם אתם משמיטים אותו, עשו לי טובה ולפחות הכינו איזו קצפת קינמון או סוכר חום וזלפו אותה בנדיבות מעל המאפינס, טוב? אתם יכולים לקרוא להם קאפקייקס אחר כך, בכיף מבחינתי.
  • אגב, כנראה יישארו לכם קצת חמאה וסוכר-קינמון, אבל אל תשתמשו בכמות קטנה יותר, שכן צריכה להיות כמות מספיק גדולה בקערה כדי שלפחות כיפת המאפינס תכוסה בציפוי (אם לא כל המאפין).
  • עוד לפני ההכנה, חשבתי שהמאפינס האלה עשויים להיות מוצלחים במיוחד בתבנית מיני מאפינס. העניין הוא שאין לי תבנית כזו והיה לי לא נעים (טוב, זה שקר. פשוט התעצלתי) לשאול מאחותי את התבנית שקניתי לה ליום ההולדת. אבל אני עדיין חושבת שזה יכול להיות להיט, אז.. אולי בעתיד. מתישהו. ואם מישהו מכם מרים את הכפפה, ספרו לי איך יצא.. אני סקרנית!
  • לא, אני נשבעת לכם שיש לי ריח של קינמון. איזה כיף לי. מעניין אם יש בושם בריח קינמון. נורא בא לי. מקסימום אני יכולה פשוט למרוח את עצמי בקצת חמאה מומסת ולהתגלגל במעט קינמון כל בוקר. זה דבר הגיוני לעשות, נכון?
  • בברכת Monica, Monica, have a happy Hannukah!!!



זה לא שלא רציתי לצלם את המאפין מבפנים. פשוט אחרי שטעמתי, שכחתי לרגע איך קוראים לי, let alone את העובדה שרציתי לצלם. אז אם אתם רוצים לדעת איך נראה חלקו הפנימי של הסופגני-מאפין, פשוט תנו לדמיונכם להפליג אל עבר עולם הסוכר והקינמון.

לחילופין, קומו. לכו למטבח. חממו את התנור ל-180 וצאו לדרך. עוד גג שעה מעכשיו, תקבלו תשובה.