> דצמבר 2010 | Morcake

30 בדצמבר 2010

עוגת שוקולד לבן, קורנפלקס ופקאן סיני

יש לי חברה טובה שמאד אוהבת שוקולד לבן, פקאנים וגם קורנפלקס, בפרט פיטנס שקדים ודבש. אני מכירה את ההעדפות הקולינריות שלה די טוב, כי מדובר באחת משתי חברות הלימודים שלי. אנחנו שלוש בנות שהכירו בתחילת התואר (זה היה לפני.. חמש עשרה? עשרים שנה בערך?) ומאז עושות הכל יחד. תרגילים, למידה למבחנים ואכילה. לא מעט אכילה. העברנו כל כך הרבה ארוחות בוקר, צהריים וערב יחד בשנים האחרונות, כך שכל אחת מאיתנו כבר מכירה את התפריט האידאלי של האחרות ואת מוזרויות האוכל אחת של השניה (טוב, בעיקר שלי). יכול להיות שכבר סיפרתי עליהן? ייתכן..
בכל אופן, לחברה הזו היה יום הולדת לא מזמן. אז החברה השניה ואני נרתמנו למלאכת הכנת העוגה לכבוד מסיבת ההפתעה שלה. כמו תמיד, רצינו לשלב בעוגה שוקולד לבן ופקאנים (סיניים, ברור), והפעם החלטנו לצ'פר אותה גם בקורנפלקס.
אז מצאתי איזה אתר אוסטרלי עם עוגת שוקולד לבן (מסתבר, אגב, שלא כזה פשוט למצוא עוגה על טהרת השוקולד הלבן. או שמא אני סתם מוגבלת גוגל?) ומשם פשוט אלתרנו. שוקולד לבן - יש. הלאה. הלכנו על בסיס של קורנפלקס וקצת פקאנים (למקרה שלא נמצא דרך לשלב אותם בשאר העוגה). קורנפלקס? יש. פקאנים? בערך יש. טוב, אז לסיום הוספנו גנאש שוקולד לבן וקישוט של פקאנים קצוצים מסביב לעוגה. יש ויש. ווהו!
אני באמת לא בן אדם שחצן בדרך כלל, אבל העוגה יצאה די מהממת בסוף (ואני מרשה לעצמי להשתמש במילה הזו כי אני מתארת את העוגה ויזואלית, לא מבחינת הטעם. ואני חוזרת ומתעקשת - זה פשוט מטופש לומר שהטעם של מאכל מסוים "מהמם"), יחסית לעוגה ביתית, כמובן (אם כי היו כמה אנשים ששאלנו אותנו אם הכנו או קנינו את העוגה :-)).
מבחינת הטעם היא היתה די כבדה (מה אתם יודעים, מסתבר ששוקולד לבן זה מתוק. וכשמוסיפים לזה פקאנים מסוכרים, זה לא ממש ממתן את המתיקות..). ואני אפילו לא אכלתי חתיכה שלמה, רק טעמתי מפרוסה של חברה (לא אופייני לי, אבל הייתי עסוקה בלוודא עם אנשים שהעוגה אפויה מבפנים ושאף אחד לא חוטף הרעלת קיבה). אבל נראה לי ש-all in all, יצא לנו לא רע בכלל. אנשים התלהבו, ילדת יום ההולדת לחלוטין העריכה את המחשבה בכל מרכיבי העוגה ובסופו של דבר אף אחד לא אושפז, עד כמה שידוע לי, אז גם אני יצאתי מרוצה.


***
עוגת שוקולד לבן, קורנפלקס ופקאן סיני
מקור המתכון: העוגה עצמה לקוחה מהאתר הזה. הבסיס והציפוי הם סוג של אלתור (עד כמה שאפשר לאלתר שוקולד לבן ושמנת מתוקה..). אה, בעצם הבסיס מבוסס פחות או יותר על כמויות מהספר "עוד שוקולד" של רות אוליבר.

כמות: אנחנו אפינו בתבנית מתפרקת בקוטר 26 ס"מ. במתכון של העוגה יש טבלא המפרטת את הכמויות הנדרשות מכל אחד המצרכים עבור תבניות בצורות וגדלים שונים, זה די מגניב.

מצרכים:
לבסיס
100 ג' שוקולד לבן
100 ג' חמאה
4 כוסות קורנפלקס, מרוסק לפירורים גס (אנחנו השתמשנו ב-Fitness שקדים ודבש)
חופן פקאנים (סיניים או רגילים), קצוצים גס - אם רוצים, ממש לא חובה


לעוגה
400 ג' שוקולד לבן
250 ג' חמאה
1/4 1 כוסות חלב
200 ג' אבקת סוכר
3 כפיות תמצית וניל
3 ביצים
125 ג' (3/4 כוס + 1 כף) קמח תופח
200 ג' (מעט יותר מ-1/4 1 כוסות) קמח לבן רגיל

לגנאש
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה
250 ג' שוקולד לבן
פקאנים סיניים קצוצים, לקישוט (אנחנו השתמשנו בקצת פחות משקית של 100 ג', אבל זה עניין של טעם)

אופן ההכנה:
1. להכנת הבסיס: ממיסים שוקולד וחמאה במיקרוגל (מחממים חצי דקה, מוציאים, מערבבים, מחזירים לעוד עשר שניות, מוציאים, מערבבים וכך הלאה עד שהכל נמס) או בסיר בינוני על הכיריים.


2. מוסיפים את הקורנפלקס המרוסק ומערבבים היטב.



3. מעבירים את התערובת לתבנית (אפשר לשמן ולרפד בנייר אפיה, אנחנו ויתרנו על הנייר) ומשטחים לשכבה אחידה (אם רוצים, אפשר לשטח בעזרת תחתית של כוס). מצננים במקרר למשך כחצי שעה.


4. להכנת העוגה: קודם כל מחממים תנור ל-160 מעלות.
5. מניחים שוקולד, חמאה, חלב ואבקת סוכר בסיר ומבשלים על אש נמוכה. מערבבים בתדירות גבוהה.


6. מסירים מהאש לאחר שהשוקולד והחמאה נמסו, ומערבבים עד שהתערובת חלקה לגמרי.
7. מניחים לתערובת להתקרר למשך 15 דקות, או עד שהיא מגיעה לטמפרטורת החדר.
8. מוסיפים תמצית וניל וביצים לתערובת השוקולד ומערבבים היטב, עד שהתערובת אחידה (את הביצים כדאי להוסיף אחת-אחת ולערבב בכל שלב).
9. בקערה גדולה מערבבים את שני סוגי הקמח.
10. מוסיפים כוס אחת מתערובת השוקולד לקמח ומערבבים עד לקבלת משחה חלקה (כן, משחה. לכו תתווכחו עם האוסטרלים).


11. מוסיפים כוס נוספת מהשוקולד ומערבבים (השיטה ההדרגתית הזו של ערבוב החומרים הרטובים והיבשים אמורה למנוע היווצרות גושים. מוזר, כי אצלנו דווקא נוצרו גושים גושיים למדי).
12. מוסיפים את מה שנשאר מתערובת השוקולד ומערבבים עד שהתערובת חלקה.


13. מוזגים את הבלילה לתבנית (מעל בסיס הקורנפלקס).


14. אופים בין שעה ועשר דקות לשעה ועשרים דקות (כך לפי המתכון המקורי, עבור תבנית מרובעת בעלת צלע באורך 20 ס"מ. לא נאמר שם כמה צריך לאפות בתבנית בקוטר 26 ס"מ, אבל אנחנו אפינו קצת פחות משעה ונראה לי שזה היה מספיק). העוגה מוכנה כאשר סכין או קיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. מצננים לטמפרטורת החדר.

העוגה יצאה מעט שחומה מדי, אבל בשביל זה המציאו את הגנאש ;-)

טוב, אז יש קטע שה"בסיס" של העוגה היה בגובה של העוגה עצמה... קצת יותר גבוה, בעצם

15. להכנת הגנאש: מרתיחים שמנת מתוקה.
16. מסירים מהאש ויוצקים על השוקולד הלבן.
17. ממתינים דקה-שתיים ומערבבים היטב, עד להמסת השוקולד.
18. נותנים לגנאש להתקרר מעט, על מנת שיהיה פחות נוזלי, ויוצקים על העוגה. מקשטים, אם רוצים, בפקאן סיני קצוץ או בכל דבר אחר.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני מאד אוהבת להמיס דברים על הכיריים - כמעט אף פעם לא אשתמש במיקרוגל בשביל זה. אז גם הפעם, כשהתחלתי להכין את הבסיס, המסתי את השוקולד והחמאה על הכיריים. אבל אוי ואבוי, מה שקרה שם - קשה לי להסביר את זה, התקבלה מעין תערובת נוזלית ודוחה. החברה ואני ניסינו להציל את המצב, אבל זה לא עבד: ערבבנו ערבבנו ערבבנו, התערובת המומסת התחילה להיראות בערך כמו שהיא צריכה, ואז אחרי שתי דקות שוב התפרקה ונראתה כמו משהו ממש לא נעים לעין. אז בלית ברירה זרקנו את הגועל הנוזלי והתחלנו מחדש (מזל שקנינו בערך שני קילו שוקולד לבן). בסבב ב' שינינו שני דברים: קודם כל המסנו, במיקרוגל. דבר שני, השתמשנו רק בחמאה, לאחר שבפעם הראשונה השתמשנו ב-50 ג' חמאה ו-50 ג' מחמאה. הפעם קיבלנו יופי של תערובת מומסת. אני לא יודעת מה הסיבה שבפעם הראשונה זה לא הצליח, ולמען האמת אני לא חושבת שזה קשור לאף אחד מהדברים שכתבתי. בעצם, בהתחלה השארנו את החמאה והשוקולד בתוך הסיר וחיכינו קצת יותר מדי עד שהתחלנו לערבב אותם, אז יש מצב שהם פשוט ספגו יותר מדי חום ישיר או משהו כזה. בקיצור, לא נעים אבל לא נורא.
  • ציינתי כבר במתכון עצמו, אבל אני כותבת את זה שוב: בלילת העוגה שלנו לא היתה חלקה במיוחד, אז במקום ליצוק אותה ישר לתוך התבנית, העברנו אותה דרך מסננת - קצת מייגע, אבל לא רצינו גושים בעוגה שלנו!
  • עוד בעיה (סוג של): אמנם חיכיתי שהגנאש יתקרר, אבל הוא עדיין היה די נוזלי ונזל לי לכל כיוון. אוקיי, אז זה מגניב שהוא נוזל על הצדדים של העוגה (במקור רצינו לצפות את הכל, גם את הצדדים של העוגה, כדי שהיא תהיה לבנה לגמרי, אבל הגנאש היה נוזלי מדי וגם שקוף מדי, אז לא היינו מקבלות בכל מקרה עוגה לבנה-לבנה כמו שרצינו), אבל חבל גם לבזבז. אז הנחתי את העוגה על קרש חיתוך וכל פעם שנזל גנאש על הנייר, אספתי אותו ומזגתי מחדש מעל העוגה. שוב, גם הפעם - די מייגע, אבל שווה את זה.
  • אנחנו ציפינו את העוגה בפקאן סיני, אבל אפשר לצפות במה שרוצים או לוותר בכלל ורק ליצוק גנאש מלמעלה.
  • למעשה, אפשר בכלל לוותר גם על הגנאש ו/או הבסיס. העוגה בפני עצמה מאד פשוטה להכנה וטעימה כמו שהיא. היא בטוחה מתוקה מספיק. הבסיס והציפוי בעקרון פשוט הופכים אותה ליותר חגיגת (והרבה יותר בריאה ומרזה, כמובן).


27 בדצמבר 2010

מקושטת, מקושטת, מקושטת

שוב עברה בערך שנה מאז הפוסט הקודם. לא יודעת מה יש לי. אני ממשיכה לאפות, לא זו הבעיה. אבל לא יוצא לי לכתוב. ולא כל כך בא לי. מוזר, כי אני הרי לא מסוגלת לסתום את הפה. ובכל זאת..
אז היום החלטתי לאסוף את עצמי ולכתוב. בכל זאת, בזמן שאני מתעצלת לי, נערמים להם מתכונים הממתינים לחמש עשרה דקות התהילה שלהם. למשל העוגה הזו. אני לא ממש יודעת איך לקרוא לה. היא מבוססת על עוגה הנקראת במקור Sprinkle Cake. אם אני הולכת על תיאור עובדתי בלבד, אפשר לקרוא לה "עוגת שכבות שוקולד, קרם וניל וסוכריות צבעוניות". שם טוב. קליט. מתגלגל על הלשון. אבל השם האלטרנטיבי שאימצתי עבורה הוא "העוגה שהתפוצץ עליה ליצן". וזה עוד התיאור המעודן יותר, בהתחלה השתמשתי בפועל אחר במקום "התפוצץ"...
בכל אופן, האחיינים שלי חגגו יום הולדת שלוש לפני חודש (כן, שוב הדיליי הזה שלי..) ואני הופקדתי על העוגה. מצד אחד, מעט לפני יום ההולדת נתקלתי במתכון הזה, בבלוג Sprinkle Bakes - עוגה עם המון המון המון סוכריות צבעוניות. משהו ששני ילדים בני שלוש יכולים לאהוב, גם אם הם בנים (במיוחד אם הדודה שלהם מצאה סוכריות צבעוניות בצורת דינוזאורים ומכוניות.. אז נכון שאי אפשר היה לזהות את הסוכריות השונות בתוצאה הסופית, אבל העיקר שאני הייתי מרוצה מעצמי). מצד שני, ילדים צריכים שעוגת יום ההולדת שלהם תהיה שוקולדית, לא? כן... אז הפכתי את העוגה מהמתכון המקורי לעוגת שוקולד. וגם הקרם שגברת ספרינקל - או הת'ר, בשמה האמיתי - השתמשה בו נראה לי כבד מדי, אז הכנתי קרם וניל רגיל, המבוסס על אינסטנט פודינג ושמנת מתוקה. כמו בעוגת ביסקוויטים... תכלס, הכי פשוט והכי טעים. כאן בחרתי דווקא וניל כי לא רציתי שהכל יהיה שוקולדי וחוץ מזה, קרם לבן הוא מצע הרבה יותר טוב לסוכריות צבעוניות מקרם חום.
קיצור (היי, הנה מילה שאני כנראה לא יודעת מה הפירוש שלה...), העוגה לא יצאה מושלמת כמו שהיא יצאה לספרינקל (בסדר בסדר, הת'ר) וגם לא כמעט מושלמת, כמו שדמיינתי אותה במשך שבועות ארוכים (מי מופרעת שמתכננת בראש קינוחים כמה שבועות לפני שהיא מכינה אותם?), אבל היא יצאה די מגניבה. מה יכול להיות רע בליצן מתפוצץ? טוב, המון דברים, למען האמת, אבל לא בליצן הזה. וחוץ מזה, היא גם היתה ממש ממש טעימה (לעניות דעתי, בלה בלה. טעים!!).


***
עוגת הליצן המתפוצץ
מקור המתכון: מבוסס בגדול על מתכון מתוך Sprinkle Bakes, עם די הרבה שינויים שלי

כמות: במקור המתכון מיועד לעוגת שלוש שכבות בקוטר של 20 ס"מ או לעוגת שתי שכבות בקוטר של 23 ס"מ. אני השתמשתי ברינג של 22 ס"מ (ווהו, פעם ראשונה שהשתמשתי ברינגים שלי!!) ואפיתי שתי שכבות. אבל גם נשארו לי קצת שאריות, אז אפיתי כמה עוגות קטנות יותר. מאד קטנות. נראה לי שיכולתי להכין עוד שכבה לעוגה, או אפילו להוסיף חומר לעוגות המקוריות ולהכין שכבות גבוהות יותר. לא נורא, את המיני-עוגות השארתי במקרר של אחי וגיסתי, כדי שהתאומים ימשיכו להנות מיום ההולדת גם אחרי שהמסיבה נגמרה..

מצרכים:
3/4 1 כוסות קמח לבן
3/4 כוס קקאו
40 ג' שוקולד מריר, מגורר
1/2 1 כוסות סוכר
200 ג' חמאה
1 מיכל (200 מ"ל) שמנת חמוצה
1/4 כוס חלב
1/2 3 כפיות אבקת אפיה
1 כפית מלח
1 כפית תמצית וניל
3 ביצים
3/4 כוס סוכריות צבעוניות - זו הכמות המופיעה במתכון המקורי, אבל יש לי מה לומר לגבי זה. בהמשך...

לקרם
1 שקית אינסטנט פודינג וניל
2 מיכלים (500 מ"ל) שמנת מתוקה
1 כוס חלב

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. משמנים את התבניות בהן אופים ומרפדים בנייר אפיה (אם משתמשים ברינג, כמו שאני עשיתי, מרפדים מלמטה בנייר כסף).
3. שמים בקערת המיקסר את כל מרכיבי העוגה ומפעילים אותו על מהירות גבוהה למשך כשלוש דקות. אני התחלתי להקציף במהירות נמוכה, לאחר מכן הוספתי את הביצים אחת-אחת, ורק אז הגברתי את המהירות.
4. אם רוצים, מקפלים פנימה את הסוכריות הצבעוניות (אני קיפלתי פנימה מעט סוכריות צבעוניות ופצפוצי שוקולד, ממש פחות מהכמות המצוינת במתכון. הרגשתי - וצדקתי - שהסוכריות תלכנה לאיבוד בתוך העוגה הכהה).
5. יוצקים לתבניות ואופים 30-35 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי. מצננים. למען האמת, אני אפיתי את העוגות 21-22 דקות.
6. להכנת הקרם, מקציפים אינסטנט וניל, שמנת וחלב עד לקבלת קצפת יציבה.
7. להרכבת העוגה: מניחים על צלחת גדולה מספיק שכבה אחת של העוגות השוקולד ומעליה מורחים מעט מהקרם, נגיד שליש מהכמות. מניחים מעל הקרם את השכבה השניה ומצפים בשאר הקרם (גם מסביב, כך שהכל יהיה לבן כלפי חוץ ובכלל לא יראו את העוגה עצמה). כמובן שאם מכינים עוגה תלת-שכבתית, אז צריך להוסיף עוד שכבה לפני הציפוי...
8. מצפים בסוכריות צבעוניות כאוות נפשכם.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קודם כל, אני אפיתי ברינג אחד, ופשוט אפיתי טורית: קודם יצקתי חצי מהכמות (כמו שציינתי קודם, מסתבר שפחות מחצי, כי נשארו לי שאריות בסוף. מיני-עוגות וכל זה..) לרינג, אפיתי, ציננתי קצת, חילצתי את העוגה, יצאתי את שאר הכמות, אפיתי, ציננתי, חילצתי. כן, זה לוקח יותר זמן, אבל מה לעשות שיש לי רק רינג אחד בגודל הזה?
  • אז ציינתי את זה כבר במתכון עצמו, אבל שוב: במתכון המקורי מכניסים סוכריות גם לבלילת העוגה. מצד שני, המתכון המקורי הוא לעוגה לבנה. בעוגה שלי הסוכריות נעלמו, אז אני ממליצה פשוט לוותר עליהן.
  • מצד שני, הוספתי סוכריות לקצפת שהנחתי בין שתי שכבות העוגה. לא חובה. אפשר.
  • ואז ציפיתי את העוגה בסוכריות. המון סוכריות. ממש מלא. באמת, היו שם יותר מעשרה סוגים - סוכריות צבעוניות, פצפוצי שוקולד למיניהם, עדשים, מה לא.
  • אגב, לאחר כמה שעות במקרר, הסוכריות קצת שקעו לתוך העוגה וקיבלו מראה של חולצות באטיק כאלה (או בטיק?), אבל זה דווקא היה קצת מגניב. מצד שני, אם אתם לא בקטע של סוכריות שקועות, השתדלו לזרות אותם ממש לפני הגשת ואכילת העוגה.
כך העוגה נראתה בהתחלה, טרום שקיעת הסוכריות

וזו העוגה אחרי השקיעה


אז חתכנו את העוגה...

זיו רכב על האופניים החדשים שלו...

נועם גם רכב על האופניים החדשים שלו...

ואז העוגה אכלה את נטע, בת הדודה של התאומים

18 בדצמבר 2010

עוגת בננות בציפוי גנאש שוקולד-חמאת בוטנים

אחותי ובעלה חגגו יום הולדת (ימי הולדת, בעצם, בהפרש של ארבעה ימים), אז נפגשנו כולם לארוחת צהריים משפחתית והכנתי להם עוגה. זה קרה לפני חודש בערך ורק עכשיו אני כותבת על זה. איחור קליל. בקטנה..
העניין הוא שבהתחלה היו לי עוד מתכונים להעלות. ואז פתאום נהיה חנוכה, אז רציתי לכתוב על הסופגניות של סבתא שלי לפני שייגמר חג. אחר כך כבר למדתי ולמדתי ולמדתי למבחן (לא, אוניברסיטה יקרה, אין שום דבר מוזר בזה שהחלטתם לקיים מועד ב' של קורס מסמסטר קיץ באמצע דצמבר), אז לא יצא לי לכתוב. והאמת שגם עכשיו אני ממש מחזיקה את עצמי בכח לא לפתוח את המדיה פלייר ולרבוץ מול איזה פרק של "האנטומיה של גריי", כי האמת היא שקצת אין לי כח ומצד שני יש לי הרבה כאב ראש (אוקיי, אם אתה פסיכוסומטי ונבעת מהלחץ של המבחן, לא היית אמור ללכת ברגע שהוא עבר? אז מה אתה עוד עושה פה?).
ובכל זאת, אני אהיה גיבורה ואתמודד. רגע, תנו לי לוודא שסיימתי לבכות כמו ילדה קטנה.. רגע.. עוד לא... טוב סבבה, אפשר להמשיך.
אז אחותי. ובעלה. יום הולדת. כן, שם היינו. בעקרון, העוגה שהכנתי יותר התאימה ליום ההולדת שלי (שוקולד-חמאת בוטנים-בננות, צ'ה-צ'ינג!), אבל לא שמעתי תלונות מיוחדות מצד ילדת וילד יום ההולדת. בעצם, אחותי אמרה משהו על זה שהעוגה עצמה פחות מוצלחת מלחם הבננות הקבוע שלי. תכלס, היא צדקה, אבל היא בכל זאת טעימה. העניין הוא שחיפשתי בכוונה מתכון לעוגת בננות ולא לחם, אבל נראה לי שבפעם הבאה אני חוזרת ללחם הבננות הרגיל והמעולה. אולי רק אכפיל כמויות, כי הוא די קטן.
את העוגה ציפיתי בגנאש שוקולד וחמאת בוטנים, כי זה טעים וכי איך אפשר בלי קצת שוקולד? ולסיום, הגזמתי מעט וציפיתי בטראפלס בצק עוגיות שוקולד צ'יפס. עכשיו, אחרי שהכנתי את הטראפלס האלה בפעם השניה (הפעם הראשונה היתה לפני יותר מחצי שנה), וטעמתי אותם שוב, אני יכולה לומר בבטחון שזה אחד הדברים הכי טובים שהכנתי אי פעם (לא בקטע משתחצן, כן? זה פשוט רעיון ומתכון גאוני, אני בסך הכל עקבתי אחר ההוראות). אין ספק שהטראפלס כיכבו גם הפעם, ובצדק. מצד שני, אפילו שהכנתי אותם קטנים יחסית, כנראה שזה קצת יותר מדי כבד לאכול פרוסת עוגה, מעליה גנאש רציני (חמאת הבוטנים עושה שם איזה קסם, כנראה) ובנוסף עוד שניים-שלושה טראפלס (מה לעשות, הם היו צפופים על העוגה, יצא שכל פרוסה היתה גדושה טראפלס..).
קיצור - העוגה סבבה אבל לא הכי טעימה בעולם (מצד שני, עוגת בננות - מה יכול להיות רע בזה?), הגנאש טעים אך כבד, הטראפלס מעולים אבל אני לא יודעת אם אשתמש בהם שוב לציפוי עוגה, בתכלס הם קינוח מצוין כמו שהם.


***
עוגת בננות בציפוי גנאש שוקולד-חמאת בוטנים וטראפלס בצק עוגיות

מקור המתכון: העוגה מ-Orangette, הטראפלס מ-Love and Olive Oil. אני הכנתי אותם כבר כאן וגם גירסת שוקולד (לא שוקולד צ'יפס), כאן.

כמות: תבנית בקוטר 24 ס"מ. אני אפיתי בתבנית סיליקון. אה, בעצם.. יש לי סיפור על זה. תכף.

מצרכים:
לעוגה
2 כוסות קמח לבן
3/4 כוס + 2 כפות סוכר לבן
1 כפית סודה לשתיה
3/4 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
2 בננות בשלות גדולות (אני השתמשתי בארבע יחסית קטנות)
1/2 כוס שמנת חמוצה (שזה בערך 236 מ"ל. אני השתמשתי בגביע אחד של 200 מ"ל)
2 ביצים גדולות
1/2 1 כפיות תמצית וניל
150 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר

לגנאש
1/2 מיכל שמנת מתוקה (אוקיי, מודה, השתמשתי במיכל שלם ויצא לי מ-ל-א ציפוי)
100 ג' שוקולד מריר
2 כפות ממרח שוקולד (מומלץ נוטלה אבל לא חובה)
1 כף חמאת בוטנים

לטראפלס
אני מתעצלת לכתוב את הכל, זה נמצא כאן (אתם לא טועים, זו אולי הפעם השמינית שאני נותנת את אותו הקישור. יעיל!)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. אפשר גם 170 - זה החום עליו אני אפיתי, לא ממש זוכרת למה (אחד החסרונות לזה שאני כותבת על מתכון שהכנתי לפני חודש..), לדעתי זו היתה עצה של אמא או משהו.
2. בקערה גדולה (רצוי בקערת המיקסר, כי תכף נשתמש בו) מנפים קמח, סוכר, סודה, אבקת אפיה ומלח.
3. מעבדים את הבננות והשמנת החמוצה במעבד מזון עד לקבלת מחית חלקה. אני השתמשתי בכלי הזה שמועכים איתו פירה, כי אני לא מתה על מעבד המזון. יצא יופי.
4. מוסיפים לבננות ביצים ווניל ומעבדים קלות עד שהתערובת אחידה. היא אמורה להיות מחית בצבע צהוב בהיר (אוי, פתאום בא לי גרבר!).
5. מוסיפים את החמאה הרכה ובערך חצי ממחית הבננות לקערת היבשים.
6. מקציפים במיקסר על מהירות נמוכה, עד להתאחדות. לאחר מכן מעלים את המהירות ומערבבים כתשעים שניות נוספות.
7. מוסיפים את שאר מחית הבננות וממשיכים להקציף במיקסר, עד שהבלילה בהירה, חלקה וקרמית.
8. יוצקים לתבנית ואופים 35-45 דקות, עד שהעוגה זהובה וקיסם הננעץ באמצע העוגה יוצא יבש ונקי מפירורים. אני אפיתי חצי שעה בלבד, וזה הספיק לעוגה שלי.
9. לציפוי: מבשלים על אש קטנה שמנת מתוקה, שוקולד, ממרח שוקולד וחמאת בוטנים עד לקבלת קרם חלק.
10. מחוררים את העוגה האפויה בעזרת קיסם ויוצקים את הציפוי על העוגה.
11. לאחר שהקרם התייצב מעט על העוגה מניחים את הטראפלס המוכנים מלמעלה (לא מוקדם מדי, כדי שהכדורים לא ישקעו פנימה).

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קודם כל, לגבי הטראפלס: יצאו לי הפעם שמונים כדורים (בפעם הקודמת שהכנתי יצאו לי קצת פחות משישים), אבל בכוונה הכנתי אותם קצת יותר קטנים. מן הסתם לא נזקקתי לכולם לציפוי העוגה, אז אפשר להכין חצי כמות טראפלס. מצד שני, למה לא פשוט להכין כמות מלאה ולשמור חלק במקפיא for a rainy day? אופס, בטעות כתבתי rainy במקום any ;-)
  • בניגוד לכמות השוקולד המפלצתית שהשתמשתי לציפוי הטראפלס בפעם הקודמת (650 ג' שוקולד מריר, או מאמא!), הפעם הסתפקתי ב-200 ג' (ושתי כפות שמן). זה אמנם הספיק לי רק למעט יותר מחצי מהכדורים (ארבעים ואחד או שניים, אם אני זוכרת נכון), אבל גם אם הייתי מצפה את כולם, זה עדיין לא 2/3 ק"ג שוקולד, כמו אז.
  • האמת היא שתכננתי לצפות חלק מהכדורים בשוקולד מריר וחלק בלבן, אבל אז לא היה לי זמן. ובינינו, גם לא ממש התחשק לי, כי אמנם הטראפלס ממש קלים להכנה, אבל הציפוי הוא החלק הכי ארוך ויחסית מתיש בכל התהליך. אז פשוט השארתי חלק מהכדורים לא מצופים. עדיין קיבלתי את אפקט השחור-לבן שרציתי, אז מגניב. מה שכן, אני בכל זאת צריכה להיות כנה: כדורי הבצק עצמם מאד טעימים, אבל באופן כללי ואם אתם לא מתעצלים, ציפוי השוקולד משדרג אותם פי מיליון. טוב, אולי לא מיליון, אבל הרבה. כן, אני סתרתי את עצמי שלוש פעמים בשני משפטים. בקיצור: לא חובה לצפות את כל הכדורים, אבל אין ספק שהם יותר טעימים מצופים.
  • ולבסוף, איך אפשר בלי התקרית הקבועה: בהתחלה תכננתי להשתמש בתבנית מתפרקת, לא תבנית סיליקון. אבל היתה לי תחושה רעה, קראו לזה אינטואיציה נשית אם תרצו (או לא, אני זורמת). הרגיש לי כאילו אולי התבנית לא ממש אטומה, אולי סגרתי אותה לא טוב, משהו לא הסתדר. אז הנחתי אותה מעל תבנית גדולה של התנור (כדי שאם העוגה תטפטף, זה לא יהיה ישירות לתוך התנור), הכנסתי לאפיה וקיוויתי לטוב. אחרי כמה דקות בדקתי ואכן ראיתי שהעוגה טפטפה החוצה והתחילה להיאפות לה על התבנית הגדולה, כאילו זה מה שביקשתי ממנה לעשות. אז יחד עם הסו-שף שלי - אמא - הוצאנו את כל הפיאסקו מהתנור, ובעזרת המון כפפות ומגבות (חום של 170 מעלות, כן? ואי אפשר לחכות שזה יתקרר הרי..) העברנו את הבלילה מהתבנית המתפרקת לתבנית הסיליקון. זה היה מסובך, זה היה מלוכלך וזה נראה כאילו זה הולך להיכשל, אבל בסוף העוגה נאפתה די טוב. מסקנה? תבניות מתפרקות הן השטן. מצד שני, כל כך כיף להשתמש בהן ולחלץ עוגות מהן יחסית בקלות. אח, אם מישהו מחפש הגדרה למונח "יחסי אהבה-שנאה".....
  • אני יודעת שאני אפילו יותר מבולגנת ופחות קוהרנטית מבדרך כלל (מי ידע שזה אפשרי?), אבל בואו נאשים כולנו את כאב הראש המטופש והעייפות הבלתי מובנת. מה? למי קראתם מפונקת?!
אוף, אני ממש מרגישה שהתמונות לא עושות עם העוגה חסד.. היא היתה הרבה יותר יפה במציאות.
לא פוטוגנית שכמותה :-(


5 בדצמבר 2010

סופגניות אשל של סבתא

כולם כתבו ודיברו על זה, באמת שהכל כבר נאמר על חג החנוכה העגמומי הזה, האירוני, הפעם הראשונה בה אף אחד לא שר "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש", וכולם רק מחכים שהחושך יגרש את האש. אז גם אני במשך כל סוף השבוע ישבתי על שיעורי הבית ופזלתי לעבר החדשות כל הזמן, לא התחשק לי לצאת מהבית (אוקיי, אני יודעת שכל החברות שלי מצחקקות עכשיו) ובגדול - היה לי עצוב.
ובכל זאת, עם כל הצער וכל הכאב - חג זה חג, ואי אפשר שלא לחגוג. השנה נפגשנו, כמעט כל המשפחה, להדליק יחד נר חמישי. לא ספרתי בדיוק כמה סוגי לביבות אמא שלי הכינה, אבל ההערכה שלי היא באזור המאתיים. וכמובן, אי אפשר להעביר ערב כזה בלי הסופגניות של סבתא.
סבבה, אף אחד כמעט לא אוהב סופגניות מהסופר. אבל אלי, באופן אישי, גם כל הסופגניות המתוחכמות של רולדין ושות' לא ממש מדברות - עזבו את זה שאני לא אוהבת ריבה. שוקולד, ריבת חלב, טופי וכל מיני דברים בסגנון אני דווקא אוהבת מאד - אבל לא על או בתוך הסופגניה שלי, תודה. מבחינתי יש סוג אחד של סופגניות שלוקח את כל האחרות בהליכה: סופגניות האשל הקטנות של סבתא שלי. אתם בטח מכירים אותן - קטנות, נראות כמו מפלצות ונטולות שמרים. אה, וטעימות. כמה שהן טעימות.
אז הפעם יש לי אורחת בבלוג. אמא שלי קוראת לה "אמא", האחים שלי ואני קוראים לה "סבתא", ואת האחיינים שלי - הנינים שלה - היא הצליחה לשכנע לקרוא לה "דסי". הערב היא הכינה אצלנו, כמו בכל שנה, את הסופגניות שלה (דרך אגב, אני מכחישה לחלוטין את קיומו של האשל, כי אשל זה מגעיל, והסופגניות טעימות, אז מבחינה לוגית לא ייתכן שבאמת יש אשל בפנים. Ignorance is bliss, anyone?). השנה התלוותה אליה צלמת צמודה, שחרף כשרון הצילום הבלתי-קיים שלה, הצליחה לתפוס את תהליך הכנת הסופגניות.
כך, דרך אגב, מופיע ה"מתכון" במחברת המתכונים של אמא שלי, בכתב ידה של סבתא:


אז בסדר, המצרכים רשומים ("מעט" וניל זו מידה אוניברסלית, למי שתהה). הגיע הזמן להוסיף גם את אופן ההכנה, לא?

***
סופגניות אשל קטנות (מפלצות)

מקור המתכון: בטח יש לו מקור כלשהו. מבחינתי זו סבתא הדסה

כמות: סבתא אף פעם לא סופרת. בדרך כלל גם קשה לספור, באורח פלא חלק מהסופגניות נעלמות ברגע שהן יוצאות מהסיר. היום ספרנו יחד והגענו ל-61 סופגניות. זה תלוי, מן הסתם, בגודל של המפלצות.

מצרכים:
2 גביעי אשל
2 ביצים
1/2 כוס סוכר לבן
1 כפית-1 כף תמצית וניל (שוב, במקור זה "מעט". סבתא שמה - כמובן! - לפי העין)
1/2 2 כוסות קמח תופח (שזה 350 ג', או שקית קטנה אחת של "אסם", למשל. פתאום אני חושבת שאולי מקור המתכון הוא גב האריזה של קמח "אסם"...)
שמן לטיגון (אצלנו השתמשו בקנולה) - הכמות נעה בין 3/4 בקבוק לבקבוק שלם
אבקת סוכר, לזריה על הסופגניות המוכנות (לא חובה. לנו לא היתה אבקת סוכר, אז לא שמנו השנה. מגניב מבחינתי, כי אני גם ככה מעדיפה את הסופגניות שלי נקיות)

אופן ההכנה:
1. שמים בקערה אשל, ביצים, סוכר ותמצית וניל ומערבבים, אפשר אפילו בעזרת כף רגילה.



2. מנפים פנימה את הקמח במספר שלבים (נגיד שלושה), ובין כל שלב לשלב מערבבים את הבלילה.

כן, התמונה מטושטשת, אבל אני אוהבת אותה


3. מכסים במגבת נקיה או בנייר סופג ומניחים בצד למשך כחצי שעה.
4. עוצמים עיניים וממלאים סיר בשמן. מחממים על אש גבוהה עד שהשמן חם. מנמיכים מעט את האש.


5. לוקחים כפית (או כף, אם רוצים סופגניות גדולות יותר - לדעתי כפית מניבה גודל אידיאלי) מהבלילה ומכניסים לתוך השמן.


6. ממשיכים כך עם שאר הבלילה (בסיר של סבתא שלי נכנסו בין תשע לאחת עשרה סופגניות בכל פעם) ומטגנים עד שהסופגניות משחימות. שימו לב שהן לא נשרפות, אך מצד שני אל תוציאו אותן מוקדם מדי, לפני שהן עשויות בפנים. זכרו: המטרה היא לא לזכור בסוף התהליך שיש בפנים אשל!


7. מוציאים את הסופגניות בעזרת כף מחוררת ומניחים על צלחת ומעליה נייר סופג (מסתבר שעצימת העיניים בשלב מוקדם יותר לא באמת העלימה את השמן).


8. אם רוצים, זורים אבקת סוכר על הסופגניות החמות.
9. אומרים תודה לסבתא ומתפנים לאכילת מספר דו ספרתי של סופגניות (זה בסדר, מותר, הן קטנות).


הערות/תוספות/שדרוגים:
  • טיפ מסבתא: תמיד לנפות קמח!
  • בשלב 4 דיברנו על זה שצריך שהשמן יהיה חם. איך יודעים מתי הוא חם מספיק? אפשר להכניס לתוך השמן קיסם עץ ארוך ולבדוק מה קורה - אם בצמוד לקיסם מתחילות להיווצר בועות קטנות, סימן שהשמן מוכן. אם לא, המתינו עוד קצת ובדקו שוב.
  • משהו קטן לסיום - אותי באופן אישי זה מצחיק ממש, יש מצב שחלק גדול מכם ירצה לזרוק משהו על המחשב (או עלי). חג שמח!


1 בדצמבר 2010

עוגיות שיבולת שועל וצ'אנקס של שוקולד (וקוקוס גם)

אי שם באוגוסט הכנתי וכתבתי על העוגיות האלה, מתוך כוונה לשחזר את עוגיות הקוקוס-שיבולת שועל-שוקולד הקנויות שאכלתי אצל חברה. העוגיות היו מצוינות, אבל שונות מהמקור. אז החלטתי לא לוותר ולהמשיך לנסות. מתישהו בחודשים האחרונים (הטאב עם המתכון נשאר לי פתוח בערך כל הזמן הזה, אני כבר באמת לא זוכרת מתי נתקלתי בו לראשונה..) מצאתי מתכון נוסף לעוגיות המורכבות מהשילוש הזה (הייתי אומרת "שילוש קדוש", אם הביטוי הזה לא היה שמור מבחינתי לשוקולד, חמאת בוטנים ובננות), בבלוג Dana Treat.
הערה לא קשורה רגע, יותר סוג של וידוי: כשאני מוצאת בלוג/אתר מתכונים חדש, אני בדרך כלל חורשת עליו מההתחלה ועד הסוף. סדר כרונולוגי, סדר אלפביתי, זה לא באמת משנה - בסוף אני אעבור על המתכונים בו (אלא אם כן יש משהו שממש לא נראה לי) ורק אז אוסיף אותו למועדפים שלי, ארשם לרשימת התפוצה ואסגור את הטאב בדפדפן. וכך אני מגיעה למצב של עשרות טאבים פתוחים ועשרות שעות מבוזבזות מול המחשב. מצד שני, כך אני מוצאת מדי פעם גם מתכונים מוצלחים מאד.
בכל אופן, כך קרה גם עם דיינה והטריט שלה (היא אמריקאית, אז אני מניחה שלא קוראים לה דנה) - היו כל מיני מתכונים אצלה שנראו טוב, אבל העוגיות האלה הצדיקו מבחינתה לשמור אותן פתוחות, כך שלא אשכח אותן. ועכשיו, סוף סוף, מצאתי זמן להכין אותן (האמת שזמן אף פעם לא היה הבעיה האמיתית, הבעיה היתה למצוא תירוץ לעוגיות. בסוף החלטתי שתירוץ זה לחלשים ופשוט אפיתי), וכפי שכבר ציינתי בפוסט הקודם, ממש רציתי להשתמש בשיבולת השועל שהיתה לי בבית, אז בכלל ווהו.
בשורה התחתונה, נראה לי שגם העוגיות האלה שונות מהעוגיות שאכלתי אצל חברה שלי פעם (אם אין לכם מושג על מה אני מדברת, חזרו לכאן. או שתוותרו, זה לא כזה מעניין), אם כי אני כבר לא ממש זוכרת את הטעם שלהן (**אנחת געגוע**). אני גם די בטוחה שהן שונות מהנסיון הראשון שלי. אני לא יודעת לומר איזו עוגיה יותר מוצלחת, זה כמו לשאול אותי איזו עוגיה אני אוהבת יותר. אה לא, רגע.. זה באמת לשאול אותי איזו עוגיה אני אוהבת יותר. קיצור - שתיהן טובות, שתיהן טעימות, וחתיכות גדולות של שוקולד ביחד עם שיבולת שועל וקוקוס זה יופי של דבר.


***
עוגיות שיבולת שועל, קוקוס וצ'אנקס של שוקולד
מקור המתכון: הבלוג Dana Treat. היא קוראת להן "עוגיות למייקל", כי היא הכינה אותן לאח שלה, מייקל. אבל לאחי לא קוראים מייקל. והאמת היא שגם לא הכנתי את העוגיות בשבילו.

כמות: דיינה אמרה משהו על 24 עוגיות, לי יצאו 37 (מספר אי-זוגי ומטופש שלא מתחלק בכלום! יודעים איך פותרים את זה? אוכלים עוגיה אחת לפני שמישהו שם לב. מה? מי עושה דברים כאלה בכלל? לה לה לה, שורקת ומסתכלת ימינה ושמאלה בצורה לא חשודה בכלל...)


מצרכים:
1/2 1 כוסות קמח
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית מלח
200 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר (הפעם השתמשתי רק בחמאה, בלי שמן ובלי רסק תפוחים, ונשארתי עם הכמות המקורית, אפילו שהיא מטורפת.. לא רציתי לשחק עם המרקם)
1/2 1 כוסות סוכר חום (אני השתמשתי בכהה)
1 ביצה
1/2 1 כפיות תמצית וניל
2 כוסות שיבולת שועל
3/4 כוס קוקוס טחון
200 ג' שוקולד, קצוץ גס  - גס מאד, לדעתי, אנחנו בכל זאת רוצים פה צ'אנקס (שוקולד מריר, ברור. סתם, אם בא לכם משהו אחר, אפשר. יש לי רק שאלה אחת - למה?)


אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. בקערה בינונית מערבבים קמח, סודה ומלח.
3. בקערת המיקסר מקציפים חמאה וסוכר על מהירות בינונית למשך כשלוש דקות, או עד שהתערובת בהירה ותפוחה.
4. מוסיפים ביצה ותמצית וניל וממשיכים לערבב עד שהתערובת אחידה.
5. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים בהדרגה את תערובת הקמח, רק עד שהתערובת אחידה.


6. בעזרת כף עץ או מרית מקפלים פנימה את שיבולת השועל, הקוקוס והשוקולד.


7. בעזרת כף או כפית יוצרים עוגיות ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפיה, כאשר שומרים על מרחק של כ-5 ס"מ בין עוגיה לעוגיה. אני השתמשתי בכף גלידה קפיצית.


8. אופים 12-15 דקות, או עד שהעוגיות מזהיבות. ממתינים מספר דקות ומעבירים לרשת, לצינון מלא.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כשקצצתי את השוקולד, העמדתי את שתי הטבלאות אחת על השניה (אם אתם משתמשים במטבעות שוקולד או שוקולד שלא התחיל את חייו כטבלא, שכחו מזה) וקצצתי - זה היה מהיר ויעיל למדי. כנראה טיפ מיותר, אבל הייתי כל כך גאה בעצמי שהייתי חייבת.
  • תמיד אני רואה במתכונים כן להשתמש בשיבולת שועל להכנה מהירה, לא להשתמש באינסטנט, כן פתיתים שלמים, לא שיבולת שועל מגולגלת (יכול להיות שאני ממציאה מונחים. זרמו איתי) - וואלה, לא יודעת במה השתמשתי. שיבולת שועל של קוואקר. כזו שמכינים איתה דייסה. אני חושבת שאולי אינסטנט, אבל לא בטוחה. לא שיבולת השועל שמגיעה כבר חצי מוכנה, יחד עם תיבול קינמון/תפוחים/קינמון ותפוחים/תפוחים בטעם קינמון. מה שאני מנסה לומר בעצם, זה שאולי זה משנה במה משתמשים, אבל אני מעולם - באף מתכון שהכנתי - לא הקפדתי על שיבולת השועל שהשתמשתי, ואני ממש לא יכולה לומר שאי פעם שמתי לב להבדל כלשהו בתוצאה הסופית.
  • את העוגיות המוכנות שמרתי בקופסא אטומה כמה ימים, ואחר כך העברתי למקפיא (עדיף, כנראה, להקפיא ישר לאחר ההכנה ולא להמתין, אבל ככה יצא). מבחינת המרקם שלהן, בהתחלה הן היו די קריספיות, אבל בהמשך התרככו קצת, למרות הקופסא האטומה (makes you wonder - עד כמה הקופסא הזו באמת אטומה?). מה זה משנה, היה טעים.
  • ואיך אפשר בלי - מדהימה שכמותי, הצלחתי להפיל קליפה של ביצה לתוך בלילת העוגיות. זה יכול היה להיות בסדר, אם המיקסר לא היה פועל באותו זמן ומרסק לי את הקליפה לחתיכות די קטנות... אז כן, אחר כך הייתי צריכה לבלות כמה דקות ארוכות וכיפיות בלדלות חלקיקי קליפה מתוך הבלילה. אבל אני ממש משוכנעת שהוצאתי את הכל (שמעו, די הרבה אנשים טעמו מהעוגיות ואף אחד - טפו טפו - לא אושפז עם קלקול קיבה), אז סוף טוב הכל טוב. ובכל זאת, אני ממליצה לוותר על שלב הפלת הקליפה, אלא אם כן זה ממש חשוב לכם.

עוגיות מסכנות, היזהרו! מפלצת הצל (או ה-cookie monster, אם תרצו)
נמצאת מאחוריכן והיא נראית מוכנה לתקוף!!