> עוגת בננות בציפוי גנאש שוקולד-חמאת בוטנים | Morcake

18 בדצמבר 2010

עוגת בננות בציפוי גנאש שוקולד-חמאת בוטנים

אחותי ובעלה חגגו יום הולדת (ימי הולדת, בעצם, בהפרש של ארבעה ימים), אז נפגשנו כולם לארוחת צהריים משפחתית והכנתי להם עוגה. זה קרה לפני חודש בערך ורק עכשיו אני כותבת על זה. איחור קליל. בקטנה..
העניין הוא שבהתחלה היו לי עוד מתכונים להעלות. ואז פתאום נהיה חנוכה, אז רציתי לכתוב על הסופגניות של סבתא שלי לפני שייגמר חג. אחר כך כבר למדתי ולמדתי ולמדתי למבחן (לא, אוניברסיטה יקרה, אין שום דבר מוזר בזה שהחלטתם לקיים מועד ב' של קורס מסמסטר קיץ באמצע דצמבר), אז לא יצא לי לכתוב. והאמת שגם עכשיו אני ממש מחזיקה את עצמי בכח לא לפתוח את המדיה פלייר ולרבוץ מול איזה פרק של "האנטומיה של גריי", כי האמת היא שקצת אין לי כח ומצד שני יש לי הרבה כאב ראש (אוקיי, אם אתה פסיכוסומטי ונבעת מהלחץ של המבחן, לא היית אמור ללכת ברגע שהוא עבר? אז מה אתה עוד עושה פה?).
ובכל זאת, אני אהיה גיבורה ואתמודד. רגע, תנו לי לוודא שסיימתי לבכות כמו ילדה קטנה.. רגע.. עוד לא... טוב סבבה, אפשר להמשיך.
אז אחותי. ובעלה. יום הולדת. כן, שם היינו. בעקרון, העוגה שהכנתי יותר התאימה ליום ההולדת שלי (שוקולד-חמאת בוטנים-בננות, צ'ה-צ'ינג!), אבל לא שמעתי תלונות מיוחדות מצד ילדת וילד יום ההולדת. בעצם, אחותי אמרה משהו על זה שהעוגה עצמה פחות מוצלחת מלחם הבננות הקבוע שלי. תכלס, היא צדקה, אבל היא בכל זאת טעימה. העניין הוא שחיפשתי בכוונה מתכון לעוגת בננות ולא לחם, אבל נראה לי שבפעם הבאה אני חוזרת ללחם הבננות הרגיל והמעולה. אולי רק אכפיל כמויות, כי הוא די קטן.
את העוגה ציפיתי בגנאש שוקולד וחמאת בוטנים, כי זה טעים וכי איך אפשר בלי קצת שוקולד? ולסיום, הגזמתי מעט וציפיתי בטראפלס בצק עוגיות שוקולד צ'יפס. עכשיו, אחרי שהכנתי את הטראפלס האלה בפעם השניה (הפעם הראשונה היתה לפני יותר מחצי שנה), וטעמתי אותם שוב, אני יכולה לומר בבטחון שזה אחד הדברים הכי טובים שהכנתי אי פעם (לא בקטע משתחצן, כן? זה פשוט רעיון ומתכון גאוני, אני בסך הכל עקבתי אחר ההוראות). אין ספק שהטראפלס כיכבו גם הפעם, ובצדק. מצד שני, אפילו שהכנתי אותם קטנים יחסית, כנראה שזה קצת יותר מדי כבד לאכול פרוסת עוגה, מעליה גנאש רציני (חמאת הבוטנים עושה שם איזה קסם, כנראה) ובנוסף עוד שניים-שלושה טראפלס (מה לעשות, הם היו צפופים על העוגה, יצא שכל פרוסה היתה גדושה טראפלס..).
קיצור - העוגה סבבה אבל לא הכי טעימה בעולם (מצד שני, עוגת בננות - מה יכול להיות רע בזה?), הגנאש טעים אך כבד, הטראפלס מעולים אבל אני לא יודעת אם אשתמש בהם שוב לציפוי עוגה, בתכלס הם קינוח מצוין כמו שהם.


***
עוגת בננות בציפוי גנאש שוקולד-חמאת בוטנים וטראפלס בצק עוגיות

מקור המתכון: העוגה מ-Orangette, הטראפלס מ-Love and Olive Oil. אני הכנתי אותם כבר כאן וגם גירסת שוקולד (לא שוקולד צ'יפס), כאן.

כמות: תבנית בקוטר 24 ס"מ. אני אפיתי בתבנית סיליקון. אה, בעצם.. יש לי סיפור על זה. תכף.

מצרכים:
לעוגה
2 כוסות קמח לבן
3/4 כוס + 2 כפות סוכר לבן
1 כפית סודה לשתיה
3/4 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
2 בננות בשלות גדולות (אני השתמשתי בארבע יחסית קטנות)
1/2 כוס שמנת חמוצה (שזה בערך 236 מ"ל. אני השתמשתי בגביע אחד של 200 מ"ל)
2 ביצים גדולות
1/2 1 כפיות תמצית וניל
150 ג' חמאה, בטמפרטורת החדר

לגנאש
1/2 מיכל שמנת מתוקה (אוקיי, מודה, השתמשתי במיכל שלם ויצא לי מ-ל-א ציפוי)
100 ג' שוקולד מריר
2 כפות ממרח שוקולד (מומלץ נוטלה אבל לא חובה)
1 כף חמאת בוטנים

לטראפלס
אני מתעצלת לכתוב את הכל, זה נמצא כאן (אתם לא טועים, זו אולי הפעם השמינית שאני נותנת את אותו הקישור. יעיל!)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. אפשר גם 170 - זה החום עליו אני אפיתי, לא ממש זוכרת למה (אחד החסרונות לזה שאני כותבת על מתכון שהכנתי לפני חודש..), לדעתי זו היתה עצה של אמא או משהו.
2. בקערה גדולה (רצוי בקערת המיקסר, כי תכף נשתמש בו) מנפים קמח, סוכר, סודה, אבקת אפיה ומלח.
3. מעבדים את הבננות והשמנת החמוצה במעבד מזון עד לקבלת מחית חלקה. אני השתמשתי בכלי הזה שמועכים איתו פירה, כי אני לא מתה על מעבד המזון. יצא יופי.
4. מוסיפים לבננות ביצים ווניל ומעבדים קלות עד שהתערובת אחידה. היא אמורה להיות מחית בצבע צהוב בהיר (אוי, פתאום בא לי גרבר!).
5. מוסיפים את החמאה הרכה ובערך חצי ממחית הבננות לקערת היבשים.
6. מקציפים במיקסר על מהירות נמוכה, עד להתאחדות. לאחר מכן מעלים את המהירות ומערבבים כתשעים שניות נוספות.
7. מוסיפים את שאר מחית הבננות וממשיכים להקציף במיקסר, עד שהבלילה בהירה, חלקה וקרמית.
8. יוצקים לתבנית ואופים 35-45 דקות, עד שהעוגה זהובה וקיסם הננעץ באמצע העוגה יוצא יבש ונקי מפירורים. אני אפיתי חצי שעה בלבד, וזה הספיק לעוגה שלי.
9. לציפוי: מבשלים על אש קטנה שמנת מתוקה, שוקולד, ממרח שוקולד וחמאת בוטנים עד לקבלת קרם חלק.
10. מחוררים את העוגה האפויה בעזרת קיסם ויוצקים את הציפוי על העוגה.
11. לאחר שהקרם התייצב מעט על העוגה מניחים את הטראפלס המוכנים מלמעלה (לא מוקדם מדי, כדי שהכדורים לא ישקעו פנימה).

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • קודם כל, לגבי הטראפלס: יצאו לי הפעם שמונים כדורים (בפעם הקודמת שהכנתי יצאו לי קצת פחות משישים), אבל בכוונה הכנתי אותם קצת יותר קטנים. מן הסתם לא נזקקתי לכולם לציפוי העוגה, אז אפשר להכין חצי כמות טראפלס. מצד שני, למה לא פשוט להכין כמות מלאה ולשמור חלק במקפיא for a rainy day? אופס, בטעות כתבתי rainy במקום any ;-)
  • בניגוד לכמות השוקולד המפלצתית שהשתמשתי לציפוי הטראפלס בפעם הקודמת (650 ג' שוקולד מריר, או מאמא!), הפעם הסתפקתי ב-200 ג' (ושתי כפות שמן). זה אמנם הספיק לי רק למעט יותר מחצי מהכדורים (ארבעים ואחד או שניים, אם אני זוכרת נכון), אבל גם אם הייתי מצפה את כולם, זה עדיין לא 2/3 ק"ג שוקולד, כמו אז.
  • האמת היא שתכננתי לצפות חלק מהכדורים בשוקולד מריר וחלק בלבן, אבל אז לא היה לי זמן. ובינינו, גם לא ממש התחשק לי, כי אמנם הטראפלס ממש קלים להכנה, אבל הציפוי הוא החלק הכי ארוך ויחסית מתיש בכל התהליך. אז פשוט השארתי חלק מהכדורים לא מצופים. עדיין קיבלתי את אפקט השחור-לבן שרציתי, אז מגניב. מה שכן, אני בכל זאת צריכה להיות כנה: כדורי הבצק עצמם מאד טעימים, אבל באופן כללי ואם אתם לא מתעצלים, ציפוי השוקולד משדרג אותם פי מיליון. טוב, אולי לא מיליון, אבל הרבה. כן, אני סתרתי את עצמי שלוש פעמים בשני משפטים. בקיצור: לא חובה לצפות את כל הכדורים, אבל אין ספק שהם יותר טעימים מצופים.
  • ולבסוף, איך אפשר בלי התקרית הקבועה: בהתחלה תכננתי להשתמש בתבנית מתפרקת, לא תבנית סיליקון. אבל היתה לי תחושה רעה, קראו לזה אינטואיציה נשית אם תרצו (או לא, אני זורמת). הרגיש לי כאילו אולי התבנית לא ממש אטומה, אולי סגרתי אותה לא טוב, משהו לא הסתדר. אז הנחתי אותה מעל תבנית גדולה של התנור (כדי שאם העוגה תטפטף, זה לא יהיה ישירות לתוך התנור), הכנסתי לאפיה וקיוויתי לטוב. אחרי כמה דקות בדקתי ואכן ראיתי שהעוגה טפטפה החוצה והתחילה להיאפות לה על התבנית הגדולה, כאילו זה מה שביקשתי ממנה לעשות. אז יחד עם הסו-שף שלי - אמא - הוצאנו את כל הפיאסקו מהתנור, ובעזרת המון כפפות ומגבות (חום של 170 מעלות, כן? ואי אפשר לחכות שזה יתקרר הרי..) העברנו את הבלילה מהתבנית המתפרקת לתבנית הסיליקון. זה היה מסובך, זה היה מלוכלך וזה נראה כאילו זה הולך להיכשל, אבל בסוף העוגה נאפתה די טוב. מסקנה? תבניות מתפרקות הן השטן. מצד שני, כל כך כיף להשתמש בהן ולחלץ עוגות מהן יחסית בקלות. אח, אם מישהו מחפש הגדרה למונח "יחסי אהבה-שנאה".....
  • אני יודעת שאני אפילו יותר מבולגנת ופחות קוהרנטית מבדרך כלל (מי ידע שזה אפשרי?), אבל בואו נאשים כולנו את כאב הראש המטופש והעייפות הבלתי מובנת. מה? למי קראתם מפונקת?!
אוף, אני ממש מרגישה שהתמונות לא עושות עם העוגה חסד.. היא היתה הרבה יותר יפה במציאות.
לא פוטוגנית שכמותה :-(


0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה