> רוצה לטוס לברצלונה | Morcake

12 באוקטובר 2010

רוצה לטוס לברצלונה

יש לי מתכון עוד מתקופת החגים, אבל הוא ייאלץ להמתין עוד מספר ימים. הפעם אני רוצה להשוויץ בנסיעה שלי לחו"ל. מתכון אמנם אין הפעם, אבל מספר חוויות והמלצות דווקא כן.
אז ככה: לפני שבוע וחצי הסתיימה לי סוף סוף תקופת המבחנים, ובערך שלוש דקות אחר כך כבר הייתי על מטוס לברצלונה עם חברה. ביחד בילינו חמישה ימים של שופינג, אוכל וגאודי. השופינג היה מוצלח (כל מי שטוען שברצלונה יקרה, כנראה לא ביקר ב-h&m ובטח לא בחנויות lefties או shana), גאודי היה גאון (אבל ברנש חסר מזל. לצאת מהכנסיה המטורפת שהשקעת את כל חייך בבנייתה ולהידרס על ידי חשמלית? נשמע שאלוהים יכול ללמד את אלאניס מוריסט דבר או שניים על אירוניה). יופי. עכשיו בואו נדבר על האוכל. ליתר דיוק, על מתוקים.
גם החברה שאיתי וגם אני קצת בעייתיות באוכל (היא לא אוכלת פירות ים, אני לא אוכלת שום דבר שילד בן שלוש לא אוכל), אז התפריט שלנו כלל הרבה פיצות ופסטות, לא מעט צ'יפס והמבורגר אחד (לדעתי האישית, ההארד רוק קפה בכיכר קטלוניה לא מתקרב אפילו לבלאק או מוזס. החברה נהנתה). עם הקינוחים דווקא הסתדרנו. אולי קצת יותר מדי טוב (למרות חששותיי, המזוודה שלי לא סבלה ממשקל יתר. אני, לעומת זאת... בנס לא דרשו עוד כסף כדי להעלות אותי למטוס).
אז בואו - סוף סוף - נתחיל. קודם כל, הרמבלה. השדרה הראשית והמפורסמת של ברצלונה מלאה מסעדות ובתי קפה והמון דוכני גלידה, ופל בלגי ושות' (וכמובן - שוק בוקריה, על שלל דוכני השוקולד והממתקים שלו).

החלק המעניין של שוק בוקריה (באמת שביקור באזור הדגים בשוק הוא חוויה - המממ - מאתגרת)

כבר ביום הראשון שלנו, ובהמלצת חברה שפגשנו שם, טעמנו את הגלידה המעולה של Amorino. יש מספר גדלים של כוס/גביע ובכל אחד מהם אפשר לקחת כמה טעמים שרוצים (כלומר, הגודל לא קובע את מספר הכדורים, בניגוד לרוב הגלידריות - אלו שאני מכירה, בכל אופן). איכשהו יצא שכל אחת מאיתנו הלכה על משהו שונה לגמרי. החברה שאיתי לקחה תות, מנגו ופטל בכוס - טעמתי, הכל היה מצוין. אני הלכתי על גביע (כי ככה צריך לאכול גלידה!), אליו הכנסתי פיסטוק, קפה ו-cookies and cream. וואו. שלמות. ומעבר לטעם, יש את עניין העיצוב. כשלוקחים גלידה בגביע, המוכרים במקום מעצבים אותה בצורת פרח. עוד סיבה להעדיף גביע על פני כוס:


כאמור, אנחנו קנינו בסניף הנמצא ברמבלה (מספר 125. זה נמצא מצד ימין, יחסית בתחילת הרחוב אם מגיעים מכיכר קטלוניה), אבל יש עוד סניף באחת הסמטאות של הרמבלה (איפשהו מצד שמאל, שוב - מכיוון קטלוניה). מסתבר שיש לאמורינו סניפים, מלבד ספרד, גם בגרמניה, אנגליה, צרפת, אוסטריה וצרפת. זה האתר שלהם (ליתר דיוק, רשימת הסניפים), לדוברי הצרפתית והספרדית שבינינו. עוד משהו קטן: מלבד גלידות, יש להם גם ופל בלגי ומעין מאפה במילוי גלידה, אם אני זוכרת. שווה לבדוק... אה, וקיבלתי גם המלצה על הגלידה בטעם נוטלה שלהם.

***
טוב. אם כבר אנחנו ברמבלה, בואו נישאר שם קצת. ביום האחרון שלנו בעיר, קפצנו לקפה אופרה המפורסם, הממוקם - כמה מפתיע - מול בית האופרה (Cafe de L'Opera, רמבלה 74. ויש להם גם אתר). לפי מה שראיתי אי שם ברחבי האינטרנט, המקום אמור להיות מוצלח מאד. לא יודעת, אנחנו ממש לא נפלנו. הקפה היה קצת חזק מדי בשבילי בהתחלה, אבל אני רגילה לשתות חלש. אחרי שהתרגלתי, הוא היה חביב. גם לא יקר במיוחד, בעיקר יחסית למיקומו וייחוסו של בית הקפה (1.60 אירו לכוס די גדולה). הקרואסון שהזמנו יחד עם הקפה, מצד שני, היה סתמי מאד. בקיצור, אפשר לשבת שם אבל ממש לא חובה.


***
כפי שכתבתי בהתחלה, פאייה וטאפאס לא ממש דיברו אלינו. אבל באחד הימים החלטנו בכל זאת לשבת במסעדה אמיתית ומצאנו אחת כזו באחת הסמטאות אי שם ברובע הגותי. היתרון העיקרי שלה היה שאפשר היה לראות את התפריט מבחוץ ומצד שני אף מארח לא ניסה לכפות את עצמו עלינו (וד"ש לאזור הנמל, הפורט אולימפיק, ממנו ברחנו לאחר ש"תקפו" אותנו בכל אחת מהמסעדות שם). אז נכנסו למסעדת רוקוקו הקטנה והמעוצבת. יש לציין שעל אף שלנו היא נראתה תקועה באמצע שום מקום, כל הזמן נכנסו עוד ועוד אנשים (למיטב הבנתנו, כולם היו מקומיים, וזה תמיד אומר משהו טוב על המסעדה, לא?). בכל אופן, שיגעתי קצת את המלצרית ופירטתי בפניה את הבעיות הקולינריות שלי (לא, אני לא רוצה לאכול שום דבר המכיל ירקות. או חזיר. או גבינה. כן, אני רוצה את תפוחי האדמה עם הצ'ילי המתוק והגבינה, רק בלי הגבינה. תודה), ובאמת תפוחי האדמה שלי היו טעימים מאד. מעט חריפים מדי בשבילי (אבל אני לא אוכלת חריף בכלל) אך נטולי גבינה לחלוטין. הצלחה.


מצד שני, רגע של חוסר ריכוז גרם לי להזמין קלמרי עם איולי ולא לבקש בלי רוטב. קיבלתי מנה מפוצצת מיונז, לא היתה דרך להציל אפילו קלמרי אחד בודד. והחברה שאיתי, כפי שציינתי, לא אוכלת פירות ים, אז חויבתי על מנה שלא נגענו בה. לא נורא, הייתי מוכנה נפשית לסיכון הקולינרי עוד מתחילת הארוחה.

מסתבר שאפילו המצלמה שלי נגעלה מהרוטב, אז התמונה יצאה קצת מטושטשת

החברה הלכה על סלט מוצלח מאד, לטענתה (לאחר כמה ימים כמעט נטולי ירקות, היא כבר התגעגעה אליהם. ילדה מצחיקה, באמת שאני לא מבינה אותה) ולאחר מכן הזמינה גם היא תפוחי אדמה ללא גבינה (הייתי צריכה לבקש שיקראו למנה הזו על שמי!).

לא אומרים איכס על אוכל, אבל אם היה מותר, הייתי אומרת "איכס, סלט"

חוץ מזה קיבלנו לשולחן ארבע פרוסות לחם לבן טעים מאד ומנה ראשונה קטנטנה של כמה סוגי בשר קצוצים עם כרובית או משהו בסגנון, לא יודעת בדיוק. המלצרית, שכבר הבינה עם מי יש לה עסק, הביאה שתי צלחות לשולחן ואז מיד לקחה את שלי תוך כדי מלמול: "Oh, you don't eat this". את הארוחה ליווינו בכוס קאווה כל אחת (אז מה אם זה היה אמצע היום? זה פשוט הרגיש לנו נכון). אבל כל זה היה בכלל על מנת לספר על הקינוח. כבר כשהסתכלנו על התפריט מחוץ למסעדה ראיתי כמה קינוחים שמצאו חן בעיני. קרמבל התפוחים נשמע לי טוב, אבל הפרטנרית שלי לא ממש אוהבת פירות מבושלים בקינוחים. לשמחתי, בננה היא יוצאת דופן מבחינתה. אז הזמנו קינוח פשוט מעולה (אני ממחזרת את המילה הזו קצת יותר מדי, אני יודעת. אני צריכה להרחיב את לקסיקון המחמאות שלי. ברגעים כאלו אני מצטערת על זה שאני שונאת לומר "מהמם" על אוכל): עוגת בננות עם רום וקפה וכדור גלידת קקאו. כן, גלידת קקאו, כך היה כתוב בתפריט. ובגלל שהגלידה באמת היתה טובה במיוחד, אני אזרום איתם ולא אקרא לה גלידת שוקולד, חלילה. מבחינת העוגה, טעם הקפה הורגש מאד, דווקא הבננה היתה פחות דומיננטית. אבל בסך הכל קינוח טוב מאד. אם הייתי קצת פחות ביישנית ולא הייתי חושבת שהמלצרית שונאת אותי (בצדק, אם עלי להיות כנה עם עצמי), הייתי מבקשת את המתכון:


Rococo Cafe Gourmet נמצא ב-Avda. Francesc Cambo 30-36. הלוואי שהיתה לי דרך להסביר איך להגיע למקום, אבל אני די בטוחה שאם אחזור עכשיו לברצלונה ואנסה למצוא אותו, לא אצליח. בגדול, הוא נמצא ברובע הגותי, לא רחוק מהקתדרלה. בקטן, היעזרו ב-Google Maps...

***
אוקיי, אני חושבת שאפשר לעבור לגולת הכותרת: הצ'ורוס קון שוקולטה. אמא שלי היתה בברצלונה לפני שנה וגילתה במקרה מקום קטן מאד, מעין דלפק או דוכן, לדבריה, המוכר צ'ורוס מדהימים עם שוקולטה סמיכה לטבילה. עכשיו, יש לציין שאמא שלי לא חולת שוקולד וגם שמן עמוק מרתיע אותה לעיתים. אבל היא ביקרה במקום של הצ'ורוס פעמיים תוך פחות משבוע, אז ידעתי שאני חייבת להקשיב לה. למרבה המזל ("מזל"... היא עזרה לי לתכנן את הנסיעה), התגוררתי באותו המלון בו שהתה אמא, אז היה לה מאד קל להסביר לי איך להגיע לצ'ורוס הקסומים. כן, מה שקרה זה שבסוף גם אני הייתי שם פעמיים. בעקרון מדובר בחנות קטנטנה של זוג מקומי (אמא שלי אומרת שגם הבת שלהם עובדת שם, אני לא נתקלתי בה) עם שני דלפקים ומשהו כמו שישה או שמונה מקומות ישיבה בסך הכל:


מטגנים שם צ'יפס דקיקים, צ'ורוס כמובן ועוד מאפה ספרדי שאת שמו אני לא זוכרת - ספירלה גדולה כלשהי, אותה חותכים לחתיכות קטנות יותר. כן, בעקרון זה עוד בצק מטוגן. אנחנו התמקדנו בצ'ורוס. הבצק עצמו ממש לא מתוק, וגם השוקולטה בה טובלים את הצ'ורוס (יש להזמין אותה בנפרד) לא מאד מתוקה, אך אפשר לפזר מעט סוכר מלמעלה (מומלץ, לדעתי, אחרת המנה פשוט דיאטתית מדי). כל מנה מכילה שש יחידות (אפשר גם לקחת take away בשקית) ובכל אחת מהפעמים בהן ביקרנו במקום חלקנו מנה אחת (אם כי אני בטוחה שהייתי מצליחה להתמודד בגבורה עם מנה אחת שלמה בעצמי), כאשר בפעם הראשונה שתינו גם קפה לא רע. בעלי המקום לא ממש דוברים אנגלית, אבל התקשורת איתם די קלה - פשוט הצביעו על הבצק המטוגן המועדף עליכם, והם כבר ידעו מה לעשות. את החשבון הם יכתבו לכם על מפית.


Bar Churreria Layetana נמצא ב-Via Laietana 46. גם כאן, קשה לי להסביר איך להגיע (אלא אם כן אתם מגיעים ממלון Catalonia Princesa. אז יהיה לי ממש קל), אבל האמת היא שזה פשוט מאד קרוב לקתדרלה. אם אתם נמצאים בכיכר של הקתדרלה, עמדו כך שהיא תהיה מאחוריכם, מצד ימין. אתם אמורים להיות עם הפנים לכיוון רחוב Laietana. לכו שמאלה, המקום אמור להיות בצד ימין של הכביש כעבור כמה זמן (הצד של פיצה דומינוס וסטארבאקס... ואומרים שהקפיטליזם השתלט על העולם). אבל באמת, לכו לשם, זה ממש טעים! ובהמשך למה שאמרתי על מקומיים ומה זה אומר על איכות המקום - בפעם הראשונה שהייתי שם, במשך עשרים דקות לא הפסיקו להיכנס מקומיים, חלקם התיישבו ואכלו במקום, חלק לקחו צ'ורוס to go, אבל בכל אופן - מה שטוב להם, טוב גם בשבילי. ואני מקווה שגם בשבילכם.

אם אתם רואים את השלט הזה, סימן שהגעתם למקום הנכון. קחו בחשבון שהם סגורים בימי ראשון ואני די בטוחה שבשאר השבוע הם סוגרים בסביבות השעה שמונה בערב.

***
ולסיום, עוד כמה קטנות:
ברובע הגותי, ממש לא רחוק ממוזיאון פיקאסו (אני לא חובבת אמנות גדולה ובטח לא מבינה יותר מדי, אבל מומלץ) נמצא מוזיאון השוקולד (Museu de la Xocolata), ברחוב Comerc 36 (זה רחוב גדול ודי פשוט למצוא את המקום).


המוזיאון הרבה יותר קטן ממה שציפיתי ולא היסטרי אמנם, אבל אפשר למצוא שם כל מיני יצירות משוקולד, זה דווקא די מגניב אם יש לכם קצת זמן פנוי.

חלק קטן מה"פסלים" במוזיאון. הכל (!!) עשוי משוקולד

השוס הגדול מבחינתי (חוץ מההזדמנות החד-פעמית להשתמש במילה "שוס") הוא כרטיס הכניסה: טבלת שוקולד קטנה (73% מוצקי קקאו, לא צחוק) וטעימה.


אני לא זוכרת כמה עולה כרטיס כניסה רגיל, לסטודנטים זה 6 אירו. חוץ מזה, במקום יש גם בית קפה קטן ובו כל מיני פרלינים ושוקולד מיוחדים. אני לא עמדתי בפיתוי וקניתי שוקולד (שוב, 73%) עם מלח ושמן זית. הרגשתי שאני חייבת לטעום את זה. אני חייבת לציין שהשוקולד עצמו טעים (מבחינתי, כמה שיותר מריר יותר טוב. בעצם לא, טעמתי פעם 85% וזה לא היה כל כך נעים) אבל התוספות יוצאות הדופן קצת משונות. בסך הכל נחמד, אבל לא הייתי קונה את השוקולד הזה שוב. אחותי, למשל, אמרה שזה ממש לא טעים ומשאיר טעם לוואי.



בין מוזיאון השוקולד למוזיאון פיקאסו, ברחוב Princesa 28, נמצאת החנות הנפלאה demasie. יש שם פרלינים, טבלאות שוקולד (בדומה למוזיאון השוקולד), כפתורי שוקולד (איך, איך לא קניתי לי איזה כפתור?), כל מיני עוגיות (אנחנו קנינו מארז של מיני עוגיות שוקולד ושוקולד צ'יפס מעולות שליוו אותנו ביומיים האחרונים של הטיול) והחנות עצמה פשוט מעוצבת יפה. שווה לבקר, אם אתם באזור.


אלה העוגיות שקנינו. אוי, זה היה טעים. אני מתגעגעת אליהן...


והמקום האחרון שאני רוצה לספר עליו: La Cure Gourmande (מסתבר שהם בכלל צרפתים), גם חנות של שוקולדים ועוגיות.


מיד כשנכנסנו לחנות, פנו אלינו עובדי המקום והציעו לנו עוגיה הדומה באופן חשוד לערגלית. אני אכלתי אחת עם שוקולד ואגוזי לוז, חברה שלי עם ריבת תות אם אני זוכרת נכון. אחר כך המשכנו לטעום שקד בציפוי שוקולד ולבסוף נשארתי לבדי (חברה בוגדנית!) להתמודד עם פרלין שהכיל את השילוב הגאוני (בעיני) - שוקולד ומנטה. היה טעים. לא קנינו כלום, אמנם, כי המחירים בחנות הזו לא זולים בכלל, אבל ייאמר לזכותם שהמגוון גדול, המוצרים עצמם יפים וצבעוניים והאריזות, בעיקר קופסאות הפח המעוצבות, ממש יפות. כמעט קניתי לי קופסא ריקה, אבל בסוף הצלחתי להתאפק. החנות נמצאת ב-Carrer Ferran 14. אני זוכרת שהגענו לשם לאחר טיול בסמטאות מסביב לרמבלה, אבל אני באמת לא יודעת לומר איפה בדיוק נמצאת החנות.


***
אוקיי, עכשיו באמת באמת הסוף: תראו איזה lip balm מגניב קניתי בחנות claire's (נמצאת בתוך הקניון mare magnum הנמצא אחרי ה-rambla del mar והיתרון הגדול שלו, חוץ מ-lefties, הוא העובדה שהוא פתוח גם בימי ראשון). התלבטתי אם לקחת את הטעם mint chocolate chip ובסוף הלכתי על cookie dough. זה נראה אמנם יותר טוב ממה שזה באמת (יש טעם כלשהו של שוקולד, אבל משהו מוזר קורה שם), אבל אני עדיין חושבת שזה חמוד במיוחד.


זהו, עכשיו באמת סיימתי. אחרי שהתחפשתי לאתר תיירות מפוזר למדי, אני מבטיחה שבפעם הבאה יהיה מתכון ואולי מתישהו אפילו אאזור אומץ ואכין צ'ורוס משלי...
אם הגעתם עד לפה, אתם באמת גיבורים (או קרובי משפחה שלי מדרגה ראשונה). תודה על הסבלנות וברכותיי על שסיימתם לקרוא את הרשומה הארוכה בהיסטוריה.

ונסיים בשיר, ההשראה לכותרת שלי -

3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

פוסט מצחיק.
לא חשבתי שאפשר להעביר כ"כ הרבה אינפורמציה ב-350 מילים.

אנונימי אמר/ה...

עשית לי חשק לנסוע

אנונימי אמר/ה...

הפוסט, כמו הבלוג בכלל, מקסימים. אה, ואין כמו ברצלונה. כל מה שתל אביב יכלה להיות, ולא תהיה לעולם...

הוסף רשומת תגובה