> פרפה מנגו ותפוזים | Morcake

27 בספטמבר 2010

פרפה מנגו ותפוזים

כפי שציינתי בפעם הקודמת, לא מזמן נפגשתי עם חברים שעבדתי איתם פעם. אז הכנתי את הגליליות, אבל נזקקתי גם לקינוח ללא קמח, כי בעלה של חברה שלי - שגם היתה המארחת - רגיש לגלוטן. אמנם המקרונס (יותר נכון, העוגיות שדמו למקרונס בטעם אבל פחות במראה) התאימו, אבל נשארו לי חלמונים וחיפשתי מה להכין איתם, ולאחר שיטוט באינסוף אתרים ודפדוף בשישה ספרי אפיה, הגעתי לפרפה המנגו ותפוזים שכבר הכנתי באיזה פסח אחד לפני כמה שנים. כן, זה קינוח כזה... חלמונים חיים. מה לעשות, ממש התקשיתי למצוא משהו אחר להכין.
וואו, קראתי עכשיו את הפסקה הראשונה והיא משעממת בצורה לא הגיונית. אנא קבלו את התנצלותי הכנה. אבל בואו לא נסתכל אחורה ונמשיך לפסקה שניה, משעממת לא פחות. בואו נדבר על תבנית השושנה שלי. אני מתחילה לחשוד שמדובר בתבנית מקוללת. אמנם בפסח האחרון (שוב פסח? מה יש לי עם החג הזה?) הכנתי איתה עוגה מוצלחת, אבל מאז היא נחה חודשים רבים בארון וכנראה הרגישה מקופחת, אז בפעמיים האחרונות שהשתמשתי בה (והראשונות מאז פסח, בעצם) היא התנקמה בי. לפני כמה שבועות הכנתי עוגה שרובה התעקש להישאר בתבנית וחלק גדול ממה שיצא פשוט לא נאפה. ועכשיו הפרפה. כשהכנתי אותו לפני כמה שנים הוא נראה ככה (חיפשתי וחיפשתי את התמונה, אבל מסתבר שאין לי אותה על המחשב. מזל שיש פייסבוק!). ומה קרה לו עכשיו? זה(!!):


קודם כל, הפרפה ואני עברנו נסיעה ארוכה יחדיו במהלכה הוא אמנם היה במכונית ממוזגת אבל לא במקפיא קפוא. דבר שני, כשהוא כבר הגיע ליעד, שמרנו אותו במקרר, כי המקפיא היה מלא, וכי חשבתי שזה בסדר. טעות מרה! כשבמתכון כותבים שצריך להעביר את הפרפה למקרר עשרים דקות לפני ההגשה, הם ממש לא מתכוונים שעתיים-שלוש קודם, אחרי שהוא לא היה במקרר או במקפיא במשך שעה וחצי.
בסוף התגברנו על המראה המרושל משהו בעזרת כלים חד-פעמיים וכף. כן, חברה אחת ואני גרפנו פרפה לתוך הכוסות, בעוד חברה נוספת מגררת שוקולד מריר (אלתור מוצלח של הרגע האחרון) מעל הכוסות המוכנות. מילאנו כוסות כמספר הנוכחים ושאר ה"פרפה", יותר נכון מיץ המנגו-תפוזים שנהיה ממנו, נשפך/נזרק לפח/טינף את כל המטבח ואז נשפך/נזרק לפח.
בלי שום קשר למראה המלבב שלו, הקינוח הזה נורא נורא מתוק. הרבה יותר מתוק ממה שזכרתי אותו. אחרי שהתחלתי להכין אותו וטעמתי, חיפשתי דרכים למתן את המתיקות ולא מצאתי איך - אם כי הייתי ממש קרובה לשפוך פנימה מלא מלח ולראות מה קורה. 
בסופו של דבר - הוא אמנם מאד קל להכנה אבל מתוק בטירוף ומכיל ביצים חיות, משהו שהרבה אנשים לא מתחברים אליו. מצד שני, כשהכנתי אותו לחברים מהעבודה היו גם כאלה שמאד התלהבו. באופן אישי, קשה לי להאמין שאכין אותו שוב בזמן הקרוב, אבל זה בכל זאת קינוח נחמד, שטוב שיהיה בסביבה.

***
פרפה מנגו ותפוזים
מקור המתכון: "משהו מתוק" של בני סיידא (הא! לא רות אוליבר לשם שינוי)

כמות: תבנית קפיצית בקוטר 24 ס"מ, מרופדת בניילון נצמד, 12 מנות לפי המתכון. אני לא ריפדתי בניילון נצמד. והשתמשתי בתבנית שושנה מקוללת. אתם יכולים להשתמש גם בתבנית לא מקוללת, אם בא לכם.

מצרכים:
1 מיכל קטן (200 מ"ל) תרכיז מנגו קפוא
1 מיכל קטן (200 מ"ל) תרכיז תפוזים קפוא
5 חלמונים
400 ג' חלב מרוכז ממותק
2 מיכלים (500 מ"ל) שמנת מתוקה

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. סתם, נראה לכם? מערבבים בקערה את כל המרכיבים, פרט לשמנת.
2. טורפים את השמנת לקצפת יציבה ומערבבים עם תערובת הפרי לקציפה אחידה.
3. יוצקים את הפרפה לתבנית ומקפיאים. לפני ההגשה, מעבירים את הפרפה למקרר לעשרים דקות, פורסים למנות ומגישים (תקשיבו לו, הוא יודע על מה הוא מדבר).
4. מוודאים שלא נדבקתם בסל-מו-נלה!

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כל מה שמצאתי בסופר היה תרכיזי פריגת של 280 ג', אז השתמשתי בהם. במקרה היה לי חצי מיכל פתוח של שמנת מתוקה, אז השתמשתי גם בו. כי אם כבר הגדלתי את כמות הפרי, אז למה לא להשתולל קצת עם השמנת?
  • עוד וידוי קטן מבחינת כמויות: לא השתמשתי ב-400 ג' חלק ממותק, אלא בפחית שהכילה (מוכנים? תופים בבקשה) 397 ג'!!
  • לגבי כל עניין הערבוב - צריך קודם לערבב ממש טוב את הכל חוץ מהשמנת (התערובת הכתומה, כמו שקראתי לזה), כדי שלא יהיו גושים, ורק אז לחבר בין התערובות. לא יודעת אם זה משנה, אבל גם כשהוספתי את תערובת "כל השאר" לקצפת, עשיתי את זה בשלבים - בכל פעם מזגתי קצת מהתערובת הכתומה לתוך הקצפת וקיפלתי. העברתי את כל התערובת בשלוש או ארבע פעמים.
  • בגלל הגדלת הכמויות שלי, תערובת השושנה שלי היתה ממש ממש מלאה, גדושה לגמרי. נראה לי שבמצב כזה כדאי להשתמש בתבנית יותר גדולה או להשתמש בעוד כלי יותר קטן (או כמה כלים קטנים, נניח כוסות אישיות).
  • התמונה הזו באמת הזכירה לי שהעמדתי את התבנית בתוך תבנית מרובעת, כדי לייצב אותה במקפיא. מזל שעשיתי את זה, גם לשלב המקפיא וגם כי בדיעבד, זה כנראה מה שהציל את את הריפוד באוטו שלי מלהיצבע בכתמתם. זה לא הציל, אגב את השמלה שלבשתי. מזל שהיו מגבונים שכן הצליחו להציל אותה.
  • אפשר, אגב, להכין מראש בכוסות אישיות, אבל אז אתם נמנעים מכל פיאסקו ה"נשפך לי פרפה על כל השיש", אז מה כיף בזה?
  • אה, אפשר לעטר בשוקולד מגורר. אנחנו השתמשנו במריר, כי זה מה שהיה וכי זה השתלב טוב מבחינת ניגוד הצבעים. אפשר גם שוקולד לבן. או קוקוס. או אגוזים קצוצים. בקיצור - פזרו פירורי במבה או בייגלה, מבחינתי (אני אשקר אם אומר שזה לא נשמע לי טעים...).

צלחת הגשה גדולה? מה? לא.. הפרפה הזה מאז ומתמיד היה מיועד להיות מוגש בכוסות אישיות
 ולהיות ממש ממש נוזלי (ששש... אף אחד לא צריך לדעת!!)

1 תגובות:

כלי מטבח אמר/ה...

למרות שזה לא מכוון - אני דווקא מאוד אהבתי את הריעון של פרפה נוזלי, בכוסות הגשה אישיות. זה נותן הרגשה יותר אישית בקינוחים, וללא ספק נראה אסטתי יותר

הוסף רשומת תגובה