> ריבועי שוקולד שקדים בלי שקדים (AKA פיצת שוקולד) | Morcake

24 באפריל 2010

ריבועי שוקולד שקדים בלי שקדים (AKA פיצת שוקולד)

לסבתא שלי (כמו לסבתות רבות, אני מאמינה) יש מתכון קלאסי של חיתוכיות ריבה - שכבה של בצק פריך, מעליה ריבה כלשהי ומעל הכל פירורים. לעתים רחוקות ולטובת אלה בינינו שאינם נמנים על חובבי הריבה (אהמ אהמ), היא מכינה את החיתוכיות עם ממרח שוקולד.
המתכון הבא הוא גירסא משודרגת של החיתוכיות - בין תחתית הבצק לפירורים שוכנת מלית עשירה של שוקולד, לפעמים עם שקדים, לפעמים בלי (מה לעשות, ככה זה כשיש אחיינים קטנים. לא נורא, למען האמת - חסרונם של השקדים לא ממש מורגש). בסך הכל מדובר במתכון די מוכר שלא מחדש יותר מדי, אבל הוא גם לא מורכב ואין ספק - עושה את העבודה. 
רק דבר אחד אחרון יש לי לומר. למעשה זה סוג של וידוי - אני עקומה. מאד. למשל, כאשר אני מנסה לרדד בצק למלבן, הוא מסרב בתוקף להתיישר ומתעקש להישאר עגול. החלטתי להפסיק לנסות להילחם בו (הרי ברור שהוא ינצח בסוף) וכתוצאה מכך נולדה פיצת השוקולד שלי (אין יור פייס, מקס ברנר!). עם המלית הכהה ופירורי הבצק הבהירים יחסית מלמעלה, המאפה פשוט נראה כמו פיצה. וזה הופך אותו לאפילו יותר טעים. תחשבו על זה רגע, מה נשמע יותר טוב - "מממ ריבועים", "מממ חיתוכיות" או "מממ פיצה"?


***
ריבועי שוקולד שקדים
מקור המתכון: "עוגות בקלי קלות" של דנית סלומון

כמות: לפי המתכון, תבנית מלבנית של 20X30. אני פשוט מרדדת את הבצק על נייר אפיה ומניחה על תבנית גדולה של התנור.

מצרכים:
3/4 1 כוסות קמח לבן
3 כפות סוכר
קורט מלח
100 ג' חמאה קרה
1 ביצה גדולה
1 כף קמח נוספת

למלית
1/2 כוס חלב
5 כפות סוכר
2 כפיות קורנפלור
3 כפות סירופ מייפל
150 ג' שוקולד מריר, שבור לקוביות
20 ג' חמאה
1/2 כפית תמצית וניל
75 ג' שקדים קצוצים (אני, כאמור, ויתרתי עליהם)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור לחום בינוני-גבוה, כלומר 200 מעלות.
2. מתחילים בהכנת הבצק: שמים 3/4 1 כוסות קמח, 2 כפות סוכר ומלח במעבד מזון ומוסיפים חמאה חתוכה לקוביות קטנות. מפעילים את מעבד המזון בלחיצות קצרות (פולסים) עד שמתקבלת תערובת פירורית עדינה, בערך כזו:


3. מוסיפים את הביצה וממשיכים לעבד עד שהבצק כמעט אחיד, ככה:


4. מוציאים את מרבית הבצק ממעבד המזון ומשאירים בו כ-1/2 כוס בצק (נו באמת, הרי קשה להעריך כמה זה. פשוט תשאירו בפנים כמות שנראה לכם שיכולה להספיק לפירורים מלמעלה, אבל לא יותר מדי.. נכון, בעצם גם זה מבלבל. טוב, יהיה בסדר. מקסימום המאפה שלכם יהיה יותר קטן אבל מלא פירורים שווים למעלה או לחילופין, המאפה יהיה די גדול אבל כמות הפירורים תהיה די קטנה. לדעתי אתם יכולים לחיות גם עם שתי נקודות הקיצון האלה).
5. משטחים את הבצק בשכבה אחידה על תחתית התבנית (או כפי שאני עשיתי, מרדדים ידנית ו/או עם מערוך למלבן או עיגול. בקיצור, הפכו אותו בצורה כלשהי לשכבה אחידה ודי דקה).


6. דוקרים את הבצק במזלג, על מנת שהוא לא יתנפח במהלך האפיה, ואופים במשך 15 דקות, או עד שהבצק מזהיב מעט (אצלי הוא כבר השחים די הרבה לאחר עשר דקות, אז הוצאתי אותו).

לפני האפיה

ואחריה

תמונה מיותרת שמטרתה היחידה היא להראות את הדמיון בין הבצק האפוי למצה

7. מוסיפים את כף הסוכר הנותרת ואת כף הקמח הנוספת לבצק שנותר במעבד המזון ומעבדים במהירות לבצק נוקשה. מהדקים לכדור, עוטפים ושמים במקפיא. הבצק הזה יהפוך לפירורים עוד מעט, למי שפיספס..
8. בזמן אפיית הבצק, מכינים את המלית (אפשר גם אחרי האפיה, אם לא הספקתם במהלכה): שמים בסיר חלב, סוכר וקורנפלור ומבשלים תוך בחישה עד שהתערובת מבעבעת ומסמיכה. חשוב לערבב כל הזמן, אחרת הקורנפלור עלול להפוך לגושים.
9. מסירים מהאש ומוסיפים סירופ מייפל, שוקולד, חמאה ווניל. מערבבים עד שהשוקולד והחמאה נמסים.


10. מוסיפים את השקדים ומערבבים (אם אתם לא מתכננים להשתמש בשקדים - אל תוסיפו אותם, כי אז יהיו לכם שקדים במלית, וחבל, כי לא רציתם).
11. מוציאים את התבנית מהתנור (כן כן, יכול להיות שהיא כבר בחוץ, אני יודעת. בכל מקרה, אחרי שמוציאים אותה מהתנור, מנמיכים את התנור לחום בינוני של 180 מעלות). מורחים את תערובת השוקולד על תחתית הבצק.


12. מוציאים את כדור הבצק מהמקפיא, מגררים אותו על מגררת (מגררת? למה לא לומר פומפיה פשוט?) גסה ומפזרים את פירורי הבצק על שכבת השוקולד. אגב, אפשר לגרר ישירות מעל הבצק... ועוד משהו: לקראת הסוף כדור הבצק היה כבר די קטן והרבה פחות קפוא, מה שהקשה על מלאכת הגירור (עם כמה שהשפה העברית יפה, יש בה כמה מילים קצת דוחות, לא?). בשלב הזה פשוט פוררתי את מה שנשאר בידיים. אז יצאו פירורים קצת יותר גדולים, לא קרה כלום.


13. אופים את העוגה (לא ממש עוגה, אבל אני נאמנה למתכון המקורי) במשך 25 דקות נוספות, או עד שהפירורים שחומים-זהובים. התבנית שלי היתה בתנור עשרים וחמש הדקות, אך לחלוטין יכלה לצאת משם קודם, כי הפירורים שלה היו כבר שזופים מאד בסוף. בקיצור - שימו לב מה קורה שם ובדקו את התנור מדי פעם, חבל לשרוף.
14. מניחים לעוגה להצטנו במשך 15 דקות וחותכים אותה ל-24 ריבועים (שוב, לפי המתכון. לי יצאו 35 חתיכות בצורות וגדלים שונים, אך גם החתיכות הגדולות ביותר היו די קטנות).
15. מצננים לגמרי, מוציאים את הריבועים מתבנית האפיה ומסדרים בקופסא. שומרים במקרר.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כמה שינויים קטנים שלי במלית, סתם כי ככה יצא: השתמשתי במחמאה ולא חמאה, סתם כי נגמרה לי החמאה. כמו כן, לא היה לי סירופ מייפל בבית, אז ויתרתי גם עליו. ולבסוף, גם שקדים לא היו שם - וזה דווקא משהו שהיה לי בבית.
  • באופן דומה, הקמח הלבן שלי הספיק בדיוק לבצק של התחתית, אז לבצק הפירורים הוספתי כף קמח מלא, מה שבעצם הופך את העוגיות האלה לבריאות בטירוף. שתיים-שלוש כאלה יכולות להוות תחליף לסלט.
  • לעומות זאת, גם הוספתי משהו למלית, יותר נכון מעליה: פתאום נזכרתי שיש לי בבית פצפוצי שוקולד הולנדיים, שזה כמו הסוכריות הצבעוניות ששמים על עוגת יום הולדת, או בעצם יותר כמו הסוכריות החומות, אבל כביכול יותר איכותי. בקיצור, פשוט פיזרתי כמה כאלה מעל המלית, כדי שלא יחסר טעם שוקולדי.
  • אני מאמינה שאפשר להשתמש בסתם ממרח שוקולד במקום המלית, אבל המלית הזו כל כך שווה... היא עשירה וסמיכה כזו, לא הייתי מוותרת עליה. אם אתם הולכים על ממרח, לפחות לכו על נוטלה או משהו. או נוטלה וחמאת בוטנים, מממ.. סתם נו, אני בטוחה שגם "השחר" הולך מעולה פה. וכמובן שאפשר ריבה, אם אתם אוהבים מליות לא טעימות בעוגות שלכם. ברצינות, למה שמישהו יעדיף ריבה על פני שוקולד?


3 תגובות:

מרים אמר/ה...

מור! מזה?! הכפשה מיותרת של הריבה! :) אחד מזכרונות הילדות הכי ברורים שלי, הם של ריבה - ואני אסביר. ברוסיה, היה בבעלות המשפחה "דאצ'ה" שזו חלקת אדמה קטנה מחוץ לעיר, שהשלטון היה מעניק לקומוניסטים נאמנים. אז בדאצ'ה מגדלים פירות וירקות כל הקיץ (בין היתר שיהיה מה לאכול בחורף הקר- בררר). ולנו, בנוסף לכל היבול האורגני, היו שיחי תותים. לקראת סוף העונה, כשהקטיף היה בשיאו וכבר לא נשאר מקום לכל התותים בבטן, סבתא הייתה עושה ריבה - מבשלת את התותים באמבט גדול במשך שעות, והריח בבית - אחחחח, תותים וסוכר!!!! אחותי ואני היינו מתגנבות להוריד את ה"קצף" מהתבשיל.
אז ריבה זה הכי אחותי, אולי במתכון הבא, תנסי להכין אחת בעצמך - ותראי שאת מתאהבת מחדש :)

עוקבת אחרי הבלוג, באדיקות ומחכה לחידושים נוספים.
מרים :)

Mor אמר/ה...

אני נאלצת להתעקש על רגשותיי המקוריים, אבל יכול להיות שזה בגלל שאין לי זכרונות ילדות כמו שלך הקשורים לריבה. זה ממש נשמע כמו התחלה של סיפור של עגנון או משהו. מרים מותק, נראה לי שצריך לארגן לך בלוג אוכל משלך ;-)
בכל אופן, אין לך מה להתרגש מכל ביטוי שנאה שלי למאכל כזה או אחר, עקב סלידתי מכל כך הרבה דברים. מה שכן, אני מוכנה לחזור בי מההכפשה של הריבה. צודקת, לא במקום. אני פונה לכל אוהבי הריבה באשר הם, ומבקשת את סליחתכם...

אנונימי אמר/ה...

סתם הערה...
פיצה עשויה מבצק שמרים, לא בצק פריך

הוסף רשומת תגובה