> Morcake

23 בנובמבר 2014

קאפקייקס שוקולד לבן עם קצפת פטל

אתם כבר יודעים שהאחיינים שלי (ארבעה מתוך שבעה, זאת אומרת) גרים כרגע בחו"ל. זוכרים שחפרתי על זה לפני כמה ימים?


קיצור. בשנים האחרונות הכנתי לאוריקי ולתאומים מלא עוגות יום הולדת, ולפני כמה חודשים גם שיר שיר הצטרפה לחגיגה.



אבל עכשיו אני לא יכולה, כי הם לא פה, ו.. וואה*.


*ככה אני בוכה



אבל מרחק גיאוגרפי לא יעצור בעדי: הוא לא הפריע לי להכין לאורי קרמבו פטל בקיץ, והוא לא יפריע לי גם היום.




בעודי משתפת בפייסבוק את כל העוגות שהכנתי לזיו ונועם בשנים האחרונות, כדי לחגוג להם את יום ההולדת מרחוק, פתאום הבנתי --


למה? למה אני מסתפקת בחזרה על מתכונים ישנים?


למה אני לא יכולה לחגוג להם באופן וירטואלי את יום ההולדת?


הממ. רגע. אולי אני יכולה.


אבל אוי לא, זה היום! היום יום ההולדת שלהם, ממש היום הם בני שבע! אני חייבת להזדרז!


אז הקמתי את עצמי - זה לא היה קל, תאמינו לי - והכנתי קאפקייקס. אידאלית, הייתי רוצה להכין משהו עם תותים. אבל לא היו לי תותים. אז פטל.


פטל זה קצת כמו תותים. רק לא. ופטל הכנתי גם ליום ההולדת של אורי, אז זה כבר הופך לקטע משפחתי. ואמנם כשמכינים קצפת עם פטל, היא נצבעת בוורוד, וחשתי שאולי התאומים לא ירצו שאחגוג להם עם משהו ורוד, אבל קיוויתי שהם יסלחו לי.


ובעיקר, פטל (יותר נכון, מחית פטל) זה מה שהיה לי בבית, והייתי צריכה לעבוד עם זה.


רגע, אבל פטל זה בכלל בציפוי. הקאפקייקס עצמם הם קאפקייקס "רגילים" עם שוקולד לבן, כי איזה ילד יגיד לא לשוקולד (לבן)?


אוקיי, אז זה לא באמת משנה, כי זיו ונועם מקבלים את הקאפקייקס רק וירטואלית - הילדים היחידיים שאשכרה זכו לטעום מהעוגות הקטנה האלה הם אסף ואני.


כן, זאת אני - מכינה עוגות כדי "לחגוג" לאנשים אחרים, ובפועל אוכלת אותן בעצמי. עליתם עלי.


בכל אופן, לא באמת רציתי להכין עשרות קאפקייקס, היות שהבית שלי מפוצץ בשאריות של כל מיני עוגות כרגע. רציתי רק משהו בקטנה, שיעזור לי לציין את המאורע.


לכן פניתי למתכון של הקאפקייקס שוקו-וניל שהכנתי לוולנטיינז פעם, זה שיוצאים ממנו בדיוק שני קאפקייקס, ושיחקתי איתו טיפה, במטרה להכין שני קאפקייקס - אחד לכל תאום.


מה שקרה בפועל זה שהשתמשתי במנז'טים קצת יותר קטנים הפעם, אז יצאו לי שלושה קאפקייקס. לא נורא, האחיות של הבנים יכולות לחלוק וירטואלית את הקאפקייק השלישי.


ומה שיקרה בפועל זה שאסף ואני כנראה נחלוק את הקאפקייק השלישי. כמו שעשינו עם הראשון וככל הנראה נעשה גם עם השני.


היי, עוד מישהו רוצה שאני אחגוג לו יום הולדת וירטואלית? אני אשמח. באמת. אולי עם בראוניז? עוגיות חמאת בוטנים? מישהו רוצה שאני אחגוג לו וירטואלית עם עוגת שמרים???


ועוד משהו קטן: זיוי, נועמיקו -- יום הולדת הכי שמח בעולם כולו, חמדמודים! שולחת לשניכם כיף מרחוק, דודה מור


***
קאפקייקס שוקולד וניל עם קצפת פטל
מקור המתכון: התבססתי על הקאפקייקס האלה, ושיניתי קצת

כמות: שניים-שלושה קאפקייקס, תלוי בגודל (אם מכינים קאפקייקס בגודל מלא, יצאו שניים. קאפקייקס בינוניים - שלושה, כל אחד שוקל כ-60-65 ג', אם בא לכם לדייק). אפשר גם להכין כמיני מאפינס, ואז יצאו אפילו ארבעה-חמישה, לדעתי.

מצרכים:
30 ג' חמאה רכה
30 ג' (2 כפות) סוכר חום כהה
1 ביצה גדולה
40 ג' (4 כפות) קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
קורט מלח
25 ג' (2 כפות) חלב
10 ג' שוקולד לבן, מומס
20 ג' שוקולד לבן, קצוץ גס

לציפוי
50 מ"ל (1/4 כוס) שמנת מתוקה
20 ג' מחית פטל
10 ג' (1 כף) סוכר לבן

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מניחים חמאה וסוכר בקערה בינונית. מקרימים היטב בעזרת מטרפה.
3. מוסיפים ביצה וטורפים היטב.
4. מוסיפים קמח, אבקת אפיה ומלח. מערבבים חלקית, לא עד להיטמעות מלאה.
5. מוסיפים חלב ומערבבים עד לקבלת בלילה אחידה.
6. מערבבים פנימה שוקולד לבן מומס.
7. מקפלים בזהירות שוקולד לבן קצוץ.
8. מחלקים את הבלילה לשניים-שלושה מנז'טים, תלוי בגודל. אופים 15-20 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז על קאפקייק יוצא נקי, אולי עם מעט פירורים לחים עליו. זמן האפיה תלוי גם בגודל הקאפקייקס, כמובן.
9. להכנת הקרם: מקציפים שמנת, מחית פטל וסוכר לקצפת יציבה מאד, או לא מאד, איך שתרצו. מצפים את הקאפקייקס - אפשר לזלף, אפשר פשוט לזרוק כמה כפיות של קרם מעל כל קאפקייקס (כמוני!) ולפזר סוכריות לבנות יפות מלמעלה, ולשכנע את עצמכם שמרושל זה המזולף החדש. או משהו כזה.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אם רוצים, אפשר להשתמש רק בשוקולד לבן מומס או רק שוקולד לבן קצוץ (או שוקולד צ'יפס). אני הלכתי על שילוב, אבל זה לא באמת קריטי. חוץ מזה, אפשר להגדיל קצת את כמות השוקולד, כי כרגע הוא מורגש אבל לא מאד דומיננטי.
  • אם רוצים קצפת רגילה, אפשר להשמיט את הפטל. או להשתמש בכל מחית אחרת (או, נגיד.. קקאו? אם בא לכם קצפת שוקולדית). אני, כאמור, הקצפתי עם מקציף ידנית ואז עוד קצת עם מטרפה, אבל אפשר לעשות את זה במיקסר, פשוט נראה לי שיהיה לו קשה להקציף כמות כל כך קטנה.
  • אפרופו מיקסר, תרגישו חופשי להכין את הקאפקייקס בעזרתו. אני התעצלתי עבור כמות כל כך קטנה. חוץ מזה, קערת המיקסר שלי היתה תפוסה, אז.. כן.
  • ואפרופו מטרפה, אני צריכה להתוודות: השתמשתי במטרפה אחרת, ממתכת, כדי לערבב את החמאה והסוכר. פשוט המטרפה הצבעונית היתה הרבה יותר יפה ופוטוגנית. חוץ מזה, היא כן שימשה באותי בהמשך, אז אני לא לגמרי שקרנית. רק קצת. זהו.


18 בנובמבר 2014

עוגת בננות עם קרם חמאת בוטנים ורובוטים משוקולד

היום הכי עצוב בשנה הוא היום אחרי יום ההולדת.


אצלי, השנה, היום הזה היה עצוב פי מאתיים.

עובדה, לקח לי ארבעה חודשים לכתוב עליו.

(סתם, זה קצת/הרבה קשור לעצלות שלי ולתקופה העמוסה שהיתה לי באותו הזמן, עם העבודה ומעבר הדירה והצוק האיתן והחיים עצמם והעצלות, הו העצלות)


איך אני אתאר את היום הזה? אולי בעזרת ציטוט של גיסתי:

"אף אחד עוד לא בכה לנו בקול!"

שניה, אני אחזור קצת אחורה.


את זה שלאחי ולי יש יום הולדת באותו היום אתם כבר יודעים, נכון?

נכון.

אז בקיץ האחרון, אחי חגג יום הולדת ארבע. זאת אומרת, ארבעים. כי הוא בן מאתיים.


חוץ מזה, יום אחרי יום ההולדת המשותף שלנו, אחי וגיסתי לקחו את אוריקי, זיוי, נומי והדבר (שם רשמי: שיר. אבל היא כזה דבר חמוד, שאי אפשר לא לקרוא לה "הדבר") וטסו לאמריקה הגדולה. התרחקו מרחק של אלפי קילומטרים עקב המילה השנואה "רילוקיישן".

קיצור, חגיגות יום ההולדת שלי די הושמו בצד השנה, כי ברור שהפוקוס צריך היה להיות על אחי. זאת אומרת, אף אחד לא באמת אמר את זה באופן רשמי, וככל הנראה אף אחד לא באמת חשב כך, אבל בראש שלי זה היה ברור:

הוא חוגג יום הולדת עגול, אני לא. הוא עובר לחו"ל, אני לא. לוגיקה פשוטה.


כאמור, אני היחידה שבאמת חשבה שצריך לשים את יום ההולדת שלי בהמתנה; ההורים שלי הזמינו את כולם לארוחת הערב המסורתית לכבוד יום ההולדת המשותף, כולל תכנית אמנותית בדמות סרטון מביך/מצחיק/מביך/מצחיק לשנינו. אסף, נגיד, לדעתי עדיין כועס עלי שלא באמת חגגנו לי השנה, בגלל שהעברתי את רוב היום באפיית עוגות (אם כי למען ההגינות, כן חגגנו עם נסיעה לצפון ומלא פטל שבוע לאחר מכן). וחמאס? הוא חגג לי עם שיגורים וטילים ואזעקות שגרמו לאסף ולי לברוח מהאוטו באמצע הכביש, בדרך לארוחה אצל ההורים, ולתפוס מחסה בבית קפה סמוך לבית (הקודם) שלי (רואים כמה זמן עבר?!), בעודי זועקת "העוגות! העוגות! אבל מה עם העוגות?!".

א) אני לחלוטין אדם של פרופורציות וסדרי עדיפויות נכונים.
ב) זוכרים את התקופה הנהדרת בה כולנו רצנו למקלטים פעם-פעמיים-שלושים ביום? אה.... גוד טיימז. או פשוט.. טיימז.


בכל אופן, אי שם בעבר, עשיתי קורס קונדיטוריה. באחד השיעורים המתקדמים, הכנו עוגת פסיפלורה ופטל שווה כזאת - עם דקואז קוקוס ופט א סיגרט ומוסים וקרמים. קיצור, רצינית. אם נכנסתם לפוסט על הקורס, אתם יכולים לזהות את העוגה בקלות - זו העוגה הכי יפה שם, כנראה.. החלק העליון ורוד עם קישוט של פירות יער, למטה יש פסים ורודים-כתומים. מיד אחרי התמונה הזו אפשר לראות גם את העוגה מבפנים, לצד טירמיסו (איכס) שהכנתי באותו השיעור.

אז בסוף השבוע בו הכנתי את העוגות האלה, קפצתי לביקור אצל ההורים וחלקתי אותן עם כל המשפחה. אמא שלי, אחותי וגיסתי התלהבו מהטירמיסו, אבל אחי, כמוני, לא אוכל גבינות. אבל את העוגה עם הפסיפלורה והפטל הוא טעם. ואהב. כמה אהב? "אני מזמין כזאת ליום הולדת ארבעים", הוא אמר.


המשפט הזה נאמר לפני כשנתיים וחצי. אבל אני לא שוכחת דברים. לא כשזה מגיע לעוגות, לא כשזה מגיע לימי הולדת.

סיפרתי לכם פעם שבחרתי שיר למצגת שתכננתי להכין ליום ההולדת השישים של אמא שלי שלוש שנים לפני הזמן?
כן..


מפה לשם, נראה לי שהבנתם - תכננתי להכין לאחי את העוגה ההיא מהקורס ליום ההולדת. הייתי בלחץ היסטרי. ידעתי שאין סיכוי שהיא תצא לי כמו שהיא יצא בקורס (יש לקרוא: כמעט מושלמת), בטח לא בתנאי המטבח הביתי שלי, בטח לא בהתחשבה בעובדה שהיכולות הקולינריות שלי הולכות ודועכות עם הזמן.

רציתי להכין עוגת ניסיון. לא הספקתי.
קפצתי לחנות לחומרי אפיה שהיתה קרובה לעבודה שלי כמה ימים לפני יום ההולדת. רציתי לקנות מחיות פטל ופסיפלורה. פטל היה להם. פסיפלורה לא. קניתי מנגו.

הלך טוב, בסך הכל.


אני אחסוך מכם את כל הסיפור, כי זה ארוך ומשעמם ועברו ארבעה חודשים. אבל בגדול, היה קצת בלאגן עם העוגה. תוך כדי ההכנה הבנתי שאין לי רינג עגול בגודל המתאים, אז החלטתי להכין אותה ברינג ריבועי. אבל הפט א סיגרט (הבצק הדקורטיבי) שלי לא אהב את זה. חוץ מזה, ניסיתי ליצור את אפקט הפסים בתוך הבצק הזה, רק שהקלף המשונן שהיה לי לא ממש עשה את העבודה, אז קיבלתי בצק בצבע ורוד זרחני. את הגלים הכתומים שניסיתי ליצור בו (אחרי שוויתרתי על אפילו לנסות ליצור פסים ישרים) בקושי רואים. ממש ממש בקושי.

אבל איכשהו, בסוף, למרות הכל, העוגה יצאה חמודה. וטעימה מאד. כולם עפו עליה. ואפילו הצלחתי לכתוב "40" בעזרת מרנג, אז אתם יודעים.. ווהו לי.


קיצור, התמודדתי בגבורה מסוימת עם אתגר העוגה המטורפת לאחי (ואפילו לא בכיתי! למען האמת, בצעד לא אופייני לי לחלוטין, אשכרה צחקקתי בשלווה מטרידה בזמן שהמטבח שלי יצא משליטה), אבל כאמור - גם לי היה יום הולדת. אמא שלי אמנם איימה עלי בהתחלה שהיא תכין לי/לנו עוגה, אבל בסוף הורדתי אותה מזה. נו באמת, כאילו שהייתי נותנת לזה לקרות.


החלטתי ללכת על שילוב יוצא דופן ובלתי צפוי בעליל: בננות-שוקולד-חמאת בוטנים. אני אתן לכם רגע להתאושש.

אז אמנם זו היתה העוגה "שלי", אבל הייתי חייבת גם פה להכניס קריצה לאחי. אז את עוגת הבננות חילקתי לשכבות, מילאתי בקרם חמאת בוטנים.. וקישטתי ברובוטים משוקולד. כי.. כי זה קטע של אחי. רובוטים. אתם באמת מעדיפים שאני אחסוך לכם את הנימוק והסיפורים מאחורי זה.


איך מכינים רובוטים משוקולד, אתם שואלים?
תראו, קודם כל צריך שחברה שלכם תסע לחו"ל ותקנה לכם תבנית עם שקעים בצורת רובוטים*. אחר כך אתם פשוט צריכים להמס שוקולד, למלא את השקעים, ולתת לכל הדבר הזה להתייצב. תראו, יש לכם רובוטי שוקולד מגניבים, שעושים פרצופים ומחייכים וחלקם אפילו עומדים על הראש (בטעות. בחיי).

*סתם, אתם יכולים גם לקנות באינטרנט. אף אחד לא צריך לנסוע לחו"ל. בעצם, אם אתם מתעקשים לשלוח מישהו, אני מתנדבת. בבקשה/תודה.


עכשיו אתם בטח תוהים לגבי מתכונים לעוגות. אז ככה, אתם כן רואים פה כל מיני תמונות מעוגת הפסיפלורה-פטל, שבעצם הפכה לעוגת מנגו-פטל, אבל אני לא הולכת לתת מתכון. כי זה מתכון מהקורס, וכי אין לי דרך לכתוב אותו בצורה מסודרת והגיונית, אז.. לא. רק תמונות. לגבי עוגת הבננות - כבר. המתינו רגע.

בינתיים.
מה עוד קרה ביום ההולדת הזה?


אתם יודעים איך כל השנה אני כל הזמן מדברת על עוגות ומתוקים ומבקשת "תכינו לי את העוגה הזו" או "תקנו לי את הדבר המתוק הזה"? אז שימו לב --

יום לפני יום ההולדת, חיכתה לי בבית עוגה מטורפת עם בננות וריבת חלק וקצפת.. וגם שתי טבלאות שוקולד מסדרת יום ההולדת של עלית. על חבילה אחת היה כתוב 27 ועל השניה 1 (כי לא היה 28 בסופר. וכי ככה היה לי יותר קל להעלים את ה-1 ולשקר לגבי הגיל שלי). מסתבר שחברה מהעבודה הקודמת שלי הכינה עוגה (וקנתה לי שוקולד) ושלחה אותה אלי הביתה יחד עם אסף.

ביום עצמו, כשטירוף האפיה שלי כבר היה לקראת הסוף, חברה מקורס הקונדיטוריה החליטה לקפוץ אלי, כי משום מה היה נורא חשוב לה להחזיר לה דווקא באותו היום את צבע המאכל שהשאלתי לה כמה שבועות קודם לכן. ואז, כשפתחתי לה את הדלת, היא החזיקה ביד עוגת שוקולד וחמאת בוטנים יפהפיה (יותר יפה מכל דבר שאני הייתי מצליחה להכין אי פעם) ומהממת. עוגה שפעם ביקשתי מהעולם כולו להכין לי אותה בדף הפייסבוק של הבלוג, והחברה הזו אשכרה הקשיבה.


ביום ראשון שאחרי יום ההולדת, חיכה לי על השולחן בעבודה קאפקייק שוקולד שקנתה לי חברה מהעבודה.

יום אחרי זה, נפגשתי עם החברות מהאוניברסיטה, וקיבלתי מהן קופסא (הורסת!!) עם ריבועי שוקולד-בייגלה-חמאת בוטנים.

איכשהו, נוצר מצב שאנשים חושבים שאני אוהבת עוגות, בפרט דברים עם שוקולד ו/או חמאת בוטנים. מוזר. מוזר מאד.


וואו, הצלחתי ללכת לאיבוד. ככה זה כשמחכים ארבעה חודשים לכתוב פוסט, ואז כותבים אותו במשך שבועיים. כמעט שכחתי להגיע לפאנץ' המיותר של הסיפור המשעמם.

התחלתי את הפוסט עם קליף האנגר על גיסתי ובכי ויום אחרי יום ההולדת, ובסוף לא אמרתי על זה כלום.

קיצור, כל מה שרציתי לספר לכם זהשיום ההולדת של אחי ושלי היה בשישי, ובשבת הוא והמשפחה כבר טסו לחו"ל.

ההורים שלי, אסף ואני ליווינו אותם לשדה, וכשהגיע הרגע להיפרד, כשהגענו הכי רחוק שיכולנו (אפילו שאוריקי התלוננה: "מה, את לא יכולה להיכנס איתנו לדיוטי פרי? אבל רציתי לקנות לך מתנה!"), התחלתי - כמו שידעתי שיקרה כל הזמן - לבכות. כמו ילדה קטנה.

ושוב, כמו שגיסתי אמרה, "אף אחד עדיין לא בכה לנו בקול".

זה לא היה מביך בכלל.


לפחות עכשיו, כשאני מספרת לכם על זה, עבר מלא זמן, אז אני כבר (יחסית) רגועה.. ויכולה גם להתגאות בעובדה שכבר יש לי כרטיס טיסה לבקר אותם עוד שלושה חודשים. ווהו וזה.

אגב, אתם יודעים מה אני אוהבת במערכת היחסים שלנו? שלכם ושלי, זאת אומרת. אני אוהבת שאנחנו פה יחד כבר כל כך הרבה זמן, אז לא צריך להשקיע יותר מדי. אני לא צריכה לעשות רושם, אתם לא צריכים להתאמץ. כולנו יודעים שאנחנו מסוגלים לעבור את הכל יחד, גם אם זה אומר להתמודד עם פוסט משעמם להחריד ונטול כל פואנטה.

כי, נכון שאין פה טיפה אחת של עניין, אבל מה הייתי אמורה לעשות? לא לומר לכם שאחי עבר לחו"ל? לא לספר על יום ההולדת שהיה לי לפני שליש שנה (בדיוק, אגב. אני חוגגת היום שלישולדת, ווהו. אוי לא, נראה לי שזו לא מילה שהייתי צריכה לכתוב. היא לא.. נקראת טוב)? לא לחלוק אתכם את עוגת הבננות וחמאת הבוטנים שהכנתי? לא להכניס לחייכם את הרובוטים השוקולדיים הכי חמודים בעולם?

בדיוק.
לא יכולתי שלא.

אני לא יכולה להסתיר מכם שום דבר. כי זה טיב הקשר בינינו.


אל תעזבו אותי, טוב? בבקשה. רק לא בשלישולדת שלי!

***
עוגת בננות עם קרם חמאת בוטנים ורובוטים משוקולד
מקור המתכון: כתבתי לי בצד שהתבססתי על המתכון הזה, אבל.. לא לגמרי ברור לי איך. אולי כן. לכו תדעו.

כמות: עוגת 22 ס"מ ארבע שכבתית. אפשר להכין קצת יותר גדולה עם שתיים-שלוש  שכבות.

מצרכים:
לעוגה
200 ג' חמאה רכה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
120 ג' (1/2 כוס) סוכר חום כהה
5 בננות בינוניות, בשלות
3 ביצים גדולות
315 ג' (1/4 2 כוסות) קמח לבן
35 ג' (1/4 כוס) קורנפלור
3 ג' (1 כפית) אבקת סודה לשתיה
3 ג' (1 כפית) אבקת אפיה
3 ג' (1/2 כפית) מלח
300 ג' (1/4 1 כוסות) רוויון/חלב/שילוב של השניים (זה מה שאני עשיתי)

לקרם
300 ג' חמאה רכה
200 ג' חמאת בוטנים חלקה
70 ג' אבקת סוכר

לרובוטים משוקולד
150 ג' שוקולד מריר

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-170 מעלות.
2. מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומעבדים לתערובת קרמית.
3. בינתיים מועכים בננות בנפרד.
4. מוסיפים מחית בננות לקערת המיקסר ומעבדים היטב.
5. מוסיפים ביצים, אחת אחת, תוך כדי ערבוב. ממתינים להיטמעות לפני כל הוספה.
6. מערבבים קמח, קורנפלור, סודה, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית.
7. מנמיכים את פעילות המיקסר ומוסיפים חומרים יבשים ורוויון לסירוגין: שליש יבשים, חצי רוויון, שליש יבשים, שאר הרוויון ושאר היבשים. מעבדים עד לקבלת בלילה אחידה.
8. מחלקים את הבלילה לארבע תבניות  (כל אחת אמורה להכיל כ-350 ג' בלילה) ואופים כל שכבה 10-15 דקות. מצננים לגמרי לפני הרכבת העוגה, רצוי אפילו להקפיא שעה-שעתיים.
9. להכנת הקרם: מניחים חמאה, חמאת בוטנים ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומעבדים עד לקבלת קרם חלב.
10. להרכבת העוגה: מניחים שכבת עוגה אחת על צלחת הגשה. מניחים מעט קרם ומיישרים על פני העוגה. ממשיכים כך עם שאר השכבות. מצפים את העוגה המורכבת בשכבה נוספת של קרם.
11. להכנת קישוטי השוקולד: ממיסים שוקולד וממלאים תבנית שקעים בצורת רובוטים. או כל צורה אחרת :-) מקשטים את העוגה. אם במקרה יש לכם ריסז פיסז, אתם יכולים להשתמש גם בהם.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אפשר לאפות את כל הבלילה כעוגה אחת (זמן האפיה יתארך, מן הסתם) ולחלק לשכבות אחרי האפיה, אם אין לכם מספיק תבניות, או שלא בא לכם להאפות ארבע עוגות אחת אחרי השניה.
  • הבנתם שאתם יכולים לקשט איך שבא לכם, נכון? רובוטים משוקולד זה לא על תקן חובה פה.
  • בגדול, זהו. אין לי עוד הערות, למען האמת. רק התנצלות על הפוסט הבאמת נורא הזה. סליחה וזה.
  • אה, אבל העוגה טעימה. בננות, חמאת בוטנים ושוקולד. טעים. ווהו. לפחות זה, נכון?


8 בנובמבר 2014

עוגת אורז איטלקית

למדתי כל מיני דברים השבוע.


למדתי שיקיצה טבעית בשש וחצי-שבע זה לא כיף. אפילו קצת מתסכל. אני יכולה לישון, אין לי איפה להיות לפחות בשעתיים-שלוש הקרובות, אז.. למה, גוף, למה אתה לא נותן לי לישון? אתה הרי תתחרט על זה בהמשך היום, אתה יודע את זה.



למדתי שגם כשנמצאים ב"חופש" (שם קוד ל"להתראיין בכל מיני מקומות ולתפוס שידורים חוזרים של חברים בשאר היום") וכביכול לא עושים יותר מדי במהלך היום, אפשר פחות או יותר להתעלף מעייפות באזור תשע-עשר בערב. אשכרה להירדם מול הטלוויזיה.


למדתי שבכל רגע נתון, משודר בטלוויזיה פרק של "חברים". או שבדיוק הסתיים, ואז אפשר להתחיל אותו מחדש ולצפות בו בעזרת השלט המתוחכם של הממיר. או.. או שבדיוק עומד להתחיל, ואז אפשר לראות VH1 למשך חמש-עשר דקות.








למדתי ש-VH1 ככל הנראה חושבים שרק צמחים צופים בהם ולכן מרשים לעצמם לשדר את אותם הקליפים בכל שעה. וכן, מייגן טריינור, אני מתכוונת אלייך ואל הבס שלך (לא טרבל!). הבנו, את לא רזה במיוחד אבל יש לך מלא בטחון עצמי, לא צריך לצעוק את זה כל הזמן. גם אני לא רזה במיוחד, אבל את לא רואה אותי מדברת על זה ללא הפסקה, נכון? אה, בעצם.. רגע. לא משנה, המשיכי כרגיל.




למדתי שלמרות השירים שחוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב, VH1 הוא ככל הנראה הערוץ האהוב עלי בטלוויזיה כרגע.


וואו. מגרה.

למדתי שאם ללכת לראיון פיזי זה אירוע מלחיץ עם פוטנציאל להיות טראומתי, אז להמתין לאדם שאמור לראיין אותך טלפונית זה כבר מורט עצבים. כשהוא מתקשר באיחור של חצי שעה, זה מתסכל ומעצבן. אחרי שאתם קובעים מחדש למחרת היום, כי לא התאים לך לדבר כשהוא התקשר, והפעם הוא מתקשר רק כעבור שעתיים? נו, זה כבר מזכיר לך למה את שונאת אנשים ודי גורם לך לרצות לוותר על העולם הזה. עם מי צריך לדבר כדי להזמין מבול בהיקף תנ"כי?






מנגד, למדתי שכשאת כן נמצאת כבר בראיון אמיתי - כזה שהצד השני לא הבריז לך ואשכרה הגיע - תמיד כדאי להיעזר במפה. לא-מתכנתים, סלחו לי שניה, אבל כן-מתכנתים, שימו לב: לא משנה מה שואלים אתכם, סביר להניח ש-map כלשהו יעזור לכם לפתור את הבעיה. אה ו.. תוודאו שאתם יודעים מה עושה פונקציית hash. אחת ש(עכשיו כבר)(בערך)יודעת.




למדתי שהזמן הוא חתיכת שקרן. כן, הקונספט של זמן. הוא שקרן. "היי מור, זה נכון שאת לא בדיוק עובדת כרגע וחשבת שיהיה לך המון זמן כדי לאפות כמה שבא לך ולכתוב את כל הפוסטים ההם שדחית במשך חודשים. כן, אני יודע שהיית בטוחה שתספיקי גם להתראיין במאתיים מקומות וגם לסגור כמה קצוות בעבודה הקודמת, כי הבטחת לנסות לעזור כשיצא לך. היי, זוכרת כשחשבת שתוכלי סוף סוף לאפס את כל המיילים הלא-קרואים האלה? נו, כולל ההם מאפריל? ורגע! רגע! היתה גם הדקה הזאת שסיפרת לעצמך שאולי תוכלי להתחיל לעשות ספורט בשבוע הזה, לא? אוי, אני מת פה. לא, באמת. אני בוכה מצחוק." אז לא. מסתבר שגם כשיש זמן, אין באמת זמן. ואז נוצר מצב שאתם חייבים לחכות עד לרגע האחרון כדי להכין את המתכון ההוא של העוגה עם האורז שמצאתם לפני כמה שבועות. כן, אתם מוצאים את עצמכם ממש כמה ימים לפני שמסתיים חודש האורז ב"כחומר"* (see what I did there?) עם מתכון שנראה לכם מבטיח, אבל לכו תדעו. אולי זה דוחה? הרי אתם לא באמת אוהבים פודינג אורז (אפילו שפודינג אתם מחבבים פלוס, ועל אורז לבד הייתם יכולים לחיות במשך שבועות. בינינו, יש מצב שזה אפילו קרה מתישהו. כי החיים שלכם זה "הישרדות". צאו לדרך!), אז למה שתאהבו את העוגה הזו, שהיא בעצם פודינג אורז מעורבב עם ביצים, לימון, ליקר תפוזים וצימוקים? איכס, צימוקים.



*כן, גם את הלינק הזה תכננתי לעדכן קצת בשבוע האחרון, אבל לא. לזמן השקרן היו תכניות אחרות.




למדתי שאם אין לכם בבית ליקר תפוזים, או אפילו תפוז, אפשר להשתמש באלכוהול היחיד שכן יש לכם בבית, להלן קלואה. ואם אתם מתנגדים אידאולוגית לצימוקים - אתם בכל זאת בני אדם - תמיד אפשר, לא.. רצוי, להמיר אותם בשוקולד צ'יפס. ולמדתי שאם לוקחים עוגת אורז איטלקית עם לימון, ליקר תפוזים וצימוקים והופכים אותה לעוגת אורז עם לימון, ליקר קפה ושוקולד צ'יפס, עדיין אפשר לקרוא לה עוגת אורז איטלקית. כי קפה זה איטלקי וקפה עם לימון זה איטלקי, ושוקולד? שוקולד זה אוניברסלי. ווהו.




למדתי שאני אולי לא אוהבת פודינג אורז, אבל עוגות אורז -- עוגות אורז אני אוהבת מאד.


למדתי גם שכמו הזמן, גם חבר שלי שקרן: הוא טעם את העוגה. שנינו ידענו מראש שהוא כנראה לא יתלהב ממנה, אבל יום אחרי שהכנתי אותה, פרסנו ואכלנו אותה לארוחת בוקר (שעון החורף המטופש גרם לכך שלא יכולתי לצלם אותה ביום שהכנתי, לכן נאלצתי להמתין לבוקר שאחרי). אני כמעט אכלתי גם את הצלחת מרוב שהיה לי טעים, אסף עשה פרצוף ואמר שהוא לא מתלהב, בדיוק כמו שהנחנו, כי העוגה "רטובה מדי" או משהו כזה (אתה רטוב מדי), אבל הוא היה ילד טוב וכמעט אכל את כל החתיכה שלו. נחשו מה קרה לשאריות (רמז: אכלתי אותן). קיצור, אתמול הסתכלתי קצת על תמונות באינסטגרם (כי אני ילדה מתלהבת) והראיתי לו תמונה של העוגה. התגובה שלו? "איכס!" מה? אבל.. אבל אכלת. אמרת שלא משהו, אבל אכלת את כל החתיכה שלך! "כן.. חשבתי על זה. בדיעבד, לא הייתי אוכל את זה" או משהו בסגנון. סליחה?! יודע מה, בדיעבד לא הייתי מגישה לך חתיכת עוגה, יא שונא חמאת בוטנים שכמוך (זה לא קשור, אבל זה תמיד קשור! איזה מין בן אדם לא אוהב חמאת בוטנים, ואיך אני יכולה לסמוך עליו? אנחנו ישנים באותו הבית, למען השם!).


למדתי שאם חבר שלך לא אוהב את העוגה שהכנת, את יכולה לאכול אותה בתור ארוחת בוקר כל השבוע ולהרגיש חגיגית ואיטלקית ולהתעלם מזה שהרגע אכלת גוש של אורז לארוחת בוקר. רגע, אולי את בעצם סינית?


למדתי - ובואו לא נתעלם מהפילפילון פה - את מה שאני בעצם לומדת כל שבוע מחדש: אני לא יודעת לצלם. אני לא יודעת לעשות סטיילינג. ניסיתי לצלם גרגרי אורז על דף (?) ורוד (?!). זה יצא.. טוב, אתם רואים איך זה יצא. לא יודעת למה אני בכלל ממשיכה לנסות. אם כי אתם חייבים להעריך את הבחירה האמיצה שלי לצלם את העוגה (אחרי שלפחות איבקתי אותה באבקת סוכר, כי בהתחלה - לטענת מישהו מסוים שלא אוהב עוגות אורז - היא נראתה כמו פשטידה. או מצה בריי. יופי. תודה. פוטוגני) לצד כוס תה שנראה כמו פיפי. כי שום דבר לא מעורר תאבון כמו ספל גדול ומהביל של דגימת שתן. אלוהים ישמור, מזל שאני לא מתפרנסת מזה. ושאני יודעת מה עושה פונקציית hash (אני לא באמת יודעת מה עושה פונקציית hash!).


אוי ויי, למדתי שאני צריכה ליטול קורה מבין עיניי, לא משנה כמה כואב זה נשמע (איך זה עובד? יש קורה בין העיניים ומוציאים אותה משם? או להיפך, דוחפים את הקורה בין העיניים? כך או כך, אאוץ'!): כל חודש מחדש אני צורחת על חבריי ל"כחומר" דברים כמו "אל תשכחו לקשר לדף של הפרויקט!!" ו"אתם זוכרים להזכיר את העמוד במנטקה, כן?". מפה לשם, עשרות אלפי מילים נכתבו פה, ואף אחת מהן לא קישרה לדף של הפרויקט. אז הנה, אורז <--- p="">


***
עוגת אורז איטלקית
מקור המתכון: העוגה הזו, רק עם טעמים אחרים לגמרי. cause that's how I roll.

כמות: עוגה אחת בקוטר 24 ס"מ

מצרכים:
1.7 ליטרים חלב
1 כפית תמצית וניל
זסט מלימון אחד
100-200 ג' (1/2-1 כוס) סוכר לבן (ראו הערה בהמשך)
300 ג' (1/2 1 כוסות) אורז לריזוטו (לאורז שלי קראו ארבוריו, וראיתי שהוא משמש לריזוטו, אז.. ווהו)
5 ביצים גדולות, מופרדות
30 ג' (3 כפות) קלואה (או ליקר קפה אחר. או סתם קפה)
50 ג' שוקולד צ'יפס

אופן ההכנה:
1. מניחים חלב, וניל, גרידת לימון וסוכר בסיר גדול. מביאים לרתיחה.
2. מוסיפים אורז לסיר ומבשלים על אש נמוכה-בינונית למשך 20-25 דקות. החלב אמור לבעבע קלות. מבשלים עד שהאורז סופג את החלב אך עדיין יש לו מרקם קרמי והוא במצב אל דנטה. מסירים מהאש ומצננים. הערה: אני בישלתי קרוב לארבעים דקות, אבל רק בעשר דקות-רבע שעה האחרונה ערבבתי תוך כדי הבישול, כמו שבעקרון אמורים לעשות עם ריזוטו. יש מצב שאם מערבבים תוך כדי הבישול מההתחלה, באמת מספיק לבשל רק עשרים דקות.
3. מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים ומרפדים תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ בנייר אפיה.
4. טורפים היטב חלמונים וקלואה בקערה קטנה (לא צריך ממש להקציף, רק לטרוף טוב). מוסיפים לאורז הקר ומערבבים היטב.
5. בינתיים מניחים חלבונים בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים על מהירות גבוהה עד לקבלת קצף יציב.
6. מקפלים את קצף החלבונים לתוך האורז, עד לקבלת (סוג של) בלילה אחידה.
7. מערבבים פנימה בזהירות שוקולד צ'יפס.
8. יוצקים לתבנית ואופים למשך כשעה. אם החלק העליון של העוגה משחים מאד יחסית מהר, אפשר לעשות את מה שאני עשיתי: אפיתי עשרים וחמש דקות על 180 מעלות ולאחר מכן הנמכתי ל-150 מעלות ואפיתי ארבעים וחמש דקות.
9. מצננים לגמרי ומחלצים מהתבנית. זה חשוב, אחרת העוגה תתפרק! איך אוכלים? ניסיתי חם, ניסיתי קר - הכל הולך. בתאבון :-)

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • דבר ראשון: העוגה הזו מאד מתוקה. לדעתי מתוקה מדי. לדעת השקרן חמאת הבוטנים, לא מתוקה מדי. אבל סיכמנו שלא סומכים עליו, נכון? קיצור, במקור יש כוס שלמה של סוכר. לא ניסיתי, לכן אני לא יכולה להתחייב, אבל לדעתי לחלוטין אפשר לרדת לחצי כוס. חוץ מזה, הייתי מוסיפה גם רבע-חצי כפית מלח. האמת היא שזה גם היה התכנון המקורי שלי, אבל אז שכחתי, אז.. לא.
  • לגבי החלב, בטעות נוצר מצב שהיה לי ליטר של חלב 1% בבית, אז השתמשתי בו, וכל השאר היה 3%. אם משום מה בא לכם להפוך את העוגה הזו לטיפה פחות שמנה, אז קודם כל - חה! דבר שני, נראה לי שאפשר להשתמש ב-1%. רק אל תעשו את מה שאני עשיתי בהתחלה, למדוד 1.7 ליטר מים וברגע האחרון להבין שאני אמורה להשתמש בחלב. אופסי.
  • מבחינת שילוב הטעמים בעוגה, אני יודעת שהכל יחד עלול להישמע מוזר, אבל שימו לב: את הלימון מרגישים ממש בקושי, בקטע הדרי טוב. הקפה לא מורגש בכלל (לדעתי), והשוקולד צ'יפס פשוט עובדים, כי.. שוקולד. כמה פעמים אני צריכה להסביר לכם את זה?
  • כמה זמן העוגה נשמרת? אצלי היא עומדת בחוץ כבר ארבעה ימים ומחזיקה יפה. לא התייבשה, אם כבר.. היא אפילו נהייתה קצת יותר רטובה. הו, זה טעים.
  • רגע, דיברנו על זה שהעוגה לא מכילה גלוטן? הי הי הידד.


השבוע למדתי גם - וזה לא קשור כלום, אבל אני עדיין די מזועזעת - שהטמפל בר הפסיקו להגיש מאנצ'יס. בגדול, הסיבה העיקרית בגללה אני הולכת מדי פעם לטמפל בר היא המאנצ'יס. ועכשיו כבר אין שם כאלה, אז.. תשברו לי את הלב, טמפל, למה לא?