> Morcake

30 באוגוסט 2015

עוגת שוקולד בטעות

אסף סיים ללמוד לפני כמה שבועות.

אחרי מה-שנראה-כמו-מאתיים-שנה, הוא סיים את התואר. התרגשויות.

כמובן שמיד הבטחתי/נתבקשתי בעדינות* להכין לו עוגת סיום תואר חגיגית.

*עדינות.. אמירות בסגנון של "מור, מתי את מכינה לי עוגת סוף תואר?".. זה די אותו הדבר, לא?


ואז עבר שבוע ועוד שבוע.

ו.. לא יצא.

אל תבינו לא נכון, היתה לי עוגה מתוכננת בראש. ידעתי בדיוק -- טוב, כמעט בדיוק - טוב, פחות או יותר - טוב, בערך - כן, בערך, מה אתם מתפלאים -- מה אני רוצה להכין.

אבל לא יצא.


עד לסוף השבוע האחרון, בו סוף סוף יצאתי לדרך.

נרגשת, רגועה, בטוחה-שיש-לי-מלא-זמן-אבל-כמובן-שטעיתי-תכף-נגיע-לזה, התחלתי להכין את העוגה של אסף:

עוגה בצורת graduation cap.

אתם רואים את התמונות. אתם יכולים להבין לבד עד כמה העוגה הזו יצאה בדיוק, אבל בדיוק, לפי התכנון.


תראו, היו לי כל מיני מחשבות ורעיונות לגבי איך בדיוק אכין את הצורה של הכובע הזה, זה שתלמידים/סטודנטים משליכים לאוויר בסיום הלימודים, הכובע המצחיק הזה --

החלק התחתון, המעוגל למדי, יהיה פשוט עוגת שוקולד.

הריבוע מלמעלה? שכבת עוגה נוספת. רגע, אולי ריבוע שוקולד ביתי? בדיוק ראיתי איזה מתכון.. שניה, מה לגבי טראפלס? אווו טראפלס. כן כן. כזה.

והחוט הזה שיוצא מאמצע הכובע ומשתלשל כלפי מטה? הממ. לא יודעת. נאלתר ברגע האמת.

אז הכנתי טראפלס. וגיליתי שהכמות לא מספיקה לי כדי למלא תבנית ריבועית בגודל הרצוי. אז הכנתי עוד כמות.

אפיתי את עוגת השוקולד האהובה עלי, נכון לחודש האחרון.

ולבסוף, בערך חצי שעה לפני שהייתי צריכה לצאת מהבית כדי להיפגש עם חברות, כשאני עוד צריכה לסיים להתארגן, הכנתי גנאש שוקולד. כדי להדביק את ריבוע הטראפלס לעוגה.


ואז היקום נזכר שאני מורקייק, ושהוא לא יכול לתת לי להצליח לעשות משהו מההתחלה ועד הסוף כמו שצריך, אחרת זה עוד יעלה לי לראש.

לכן, כמובן ששכבת הטראפלס התחילה להתפרק, וברור שהגנאש סרב להסמיך, כך שכשיצקתי אותו מעל העוגה - מוקדם מדי, ידעתי את זה, אבל מיהרתי - הוא נשפך לכל הכיוונים וטינף את הצלחת בה הנחתי את העוגה במקור.

אין לי יותר מדי זכרונות ממה שקרה אחר כך. אתם יודעים איך זה עם טראומה, ובעיקר פוסט טראומה.

השעה היתה כבר בערך הרבה-יותר-מאוחר-ממה-שהייתי-רוצה ורבע. הגנאש שלי הציף את העוגה ואת הצלחת וחלקים נבחרים מהמטבח. הטראפלס? הם ישבו שם כגוש-לא-גוש, מסתכלים עלי במבט של "מה את רוצה לעשות איתנו? בבקשה, תגידי. כדי שנדע עם איזו תכנית אנחנו לא הולכים לשתף פעולה".

הערת אגב: לא משנה מה אתם עושים, לעולם - אבל לעולם - אל תסמכו על טראפלס. טיפוסים די מפוקפקים, לא כאלה שהייתם רוצים לפגוש בסמטה חשוכה.

(זאת אומרת, כנראה שהייתם רוצים לפגוש אותם. אבל לא הייתם רוצים להגיע למצב בו החיים שלכם תלויים בהם, כי -- רגע, למה שהחיים שלכם יהיו תלויים בטראפלס? מה אתם רוצים ממני? למה אתם מציקים? אני עשיתי לכם אי פעם משהו רע, חוץ מלפתוח בלוג?)


בכל אופן, טראומה.

אבל הבטחתי לאסף עוגה. והיו לי את כל המרכיבים לעוגה טעימה. אז מה הייתי אמורה לעשות?

לא להעביר את העוגה לרשת, להניח נייר אפיה מתחת, ולשפוך מעליה את כל הגנאש, תוך כדי עשיית פרצופים של "תזלוג לאן שבא לך, מניאק, אתה לא מלכלך שום צלחת עכשיו!"?

לא לחתוך את הטראפלס הגם-ככה-שבורים לחתיכות ולזרוק אותן על העוגה המצופה בגנאש, כך שיתקבל הר של שוקולד (הר שמצוי בתחילתה של מפולת, אבל עדיין הר)?

לא לעבוד עם מלא שוקולד בלי להדליק את המזגן במטבח?

אה טוב, אולי ההחלטה האחרונה באמת לא היתה מהטובות שלי. אבל חוץ מזה, אני עומדת מאחורי הכל!


קיצור, לא יצאה לי עוגה בצורת כובע של בוגרים.

כן יצאה לי עוגה בצורת הר של שוקולד (השם שאסף נתן לה). מבולגנת אבל כיפית, שוקולדית כמו החיים עצמם (או משהו יותר הגיוני).

עוגה שלא התכוונתי להכין. עוגה בטעות (השם שאני הענקתי לה).

עוגה שבינינו? היא שילוב של כל מיני דברים אחרים שכבר עשיתי בעבר.

אבל כאמור, היא כיפית, וטעימה מאד. היי, שוקולד עם שוקולד ושוקולד. אז דא. ברור שטעים.

לכן החלטתי, לאחר שהתייעצתי קלות עם פייסבוק, שהעוגה הזו צריכה להיות בחיים שלכם. כי אם אין לכם מקום בחיים לעוגת שוקולד עם גנאש שוקולד והר של טראפלס שוקולד, אז לא יודעת -- אני באמת לא יודעת איך אתם חיים עם עצמכם.

אה, ולאסף בכל זאת הבטחתי עוגה נוספת. פיצוי.


המשך יבוא?

***
עוגת שוקולד בטעות, או עוגת הר השוקולד
מקור המתכון: העוגה כמעט זהה לעוגה הזו, בתוספת של קפה.

כמות: עוגה אחת עגולה בקוטר של 22 ס"מ.

מצרכים:
לעוגה
70 ג' (1/2 כוס) אבקת קקאו
90 ג' (6 כפות) סוכר חום כהה
1/2 כפית אבקת נס קפה
250 מ"ל (1 כוס) מים רותחים
100 ג' חמאה
150 ג' (3/4 כוס) סוכר לבן
210 ג' (1/2 1 כוסות) קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
2 ביצים גדולות

לטראפלס
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה
450 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
1/2 כפית מלח

לגנאש
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה
100 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס

אופן ההכנה:
1. מתחים בהכנת הטראפלס: מניחים שמנת בסיר קטן. מבשלים ומביאים לסף רתיחה.
2. בינתיים מניחים שוקולד מריר קצוץ ומלח בקערה בינונית.
3. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד. ממתינים שתיים-שלוש דקות, על מנת שהשוקולד יתחיל להתרכך. מערבבים לגנאש חלק ואחיד. מעבירים לתבנית ומקפיאים למשך שעתיים לפחות, להתייצבות מלאה (רצוי אפילו לתת לטראפלס ארבע שעות).
4. להכנת העוגה: מחממים תנור ל-180 מעלות. משמנים ומרפדים תבנית עגולה בנייר אפיה.
5. מנפים קקאו לקערה בינונית. מוסיפים סוכר חום, קפה ומים רותחים. טורפים היטב, כך שהתערובת חלקה לגמרי. מניחים בצד.
6. מניחים חמאה וסוכר לבן בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים למשך שתיים-שלוש דקות.
7. בינתיים מערבבים קמח, אבקת אפיה, סודה ומלח בקערה בינונית.
8. עוצרים את פעולת המיקסר. מנקים את תחתית ודפנות הקערה בעזרת הלקקן. מוסיפים ביצה אחת, מפעילים שוב את המיקסר, ומיד מוסיפים שתיים-שלוש כפות מתערובת הקמח.
9. כאשר התערובת כמעט אחידה, מוסיפים את הביצה השניה. מערבבים עד להיטמעות מלאה.
10. עוצרים את המיקסר ושוב מנקים את תחתית ודפנות הקערה. מוסיפים את שאר החומרים היבשים ומערבבים, על מהירות נמוכה, עד לקבלת בלילה בצקית מאד.
11. מוסיפים את תערובת הקקאו. מערבבים עד לקבלת בלילה חלקה לגמרי - שוב, חשוב לאסוף חומר בעזרת לקקן, על מנת לוודא היטמעות והתאחדות מלאה של הבלילה.
12. יוצקים לתבנית. אופים 30-35 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא נקי, או מעט פירורים פאדג'יים עליו. מצננים מספר דקות בתבנית, ולאחר מכן הופכים על רשת ומצננים לגמרי.
13. להכנת הגנאש: מניחים שמנת מתוקה בסיר קטן. מבשלים לסף רתיחה.
14. מניחים שוקולד קצוץ בקערה. כאשר השמנת מתחילה לבעבע, יוצקים מעל השוקולד, ממתינים שתיים-שלוש דקות, ומערבבים היטב, לגנאש אחיד (כן, בדיוק כמו עם הטראפלס). מצננים מעט, עד שהגנאש מסמיך קלות ומגיע למרקם מריח. לחילופין, אפשר גם להחליט להשתמש בו כמעט מיד, כאשר הוא עדיין נוזלי.
15. הרכבה: אם משתמשים בגנאש במצבו הנוזלי, מניחים את העוגה על רשת (הפעם היא לא צריכה להיות הפוכה :-) ), ואת הרשת מעל תבנית מרופדת בנייר אפיה, על מנת לספוג את עודפי השוקולד. יוצקים את הגנאש מעל העוגה ונותנים לו לטפטף למטה, כך שהוא יכסה את כולה. אם צריך, עוזרים לו להגיע לצדדים בעזרת לקקן. לאחר מספר דקות, מעבירים את העוגה לצלחת הגשה. לחילופין, אם מעדיפים למרוח את הגנאש, אפשר להניח את העוגה ישר על צלחת, ולמרוח את הקרם בעזרת לקקן/פלטה מדורגת.
16. מוציאים את הטראפלס מהמקפיא. מחלצים מהתבנית, חותכים לריבועים בגדלים משתנים (או זהים, אם אתם סופר פרפקציוניסטים), ומדביקים על הגנאש. מצפים את כל העוגה בטראפלס, ואפשר גם להניח בכמה שכבות, לקבלת מראה הררי ומרושל אך מגניב. שומרים במקרר עד להגשה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני פיזרתי מעט סוכר קוקוס מעל העוגה שלי, סתם בשביל להוסיף לה עוד קצת צבע (או במילותיו של אסף: "אולי תפזרי עליה משהו כדי לגרום לזה להיראות כמו הר מושלג?").
  • אם אתם לא רוצים ממש הר של טראפלס, אפשר להכין חצי כמות ולקשט את העוגה בצורה מעודנת יותר. אבל לא יודעת מה אתכם, חמודים, איי דונט דו עדינות.
  • ואם בא לכם קצת לגוון את כל השוקולד המריר והקקאו הכהה וזה וזה, אפשר להכין את הטראפלס משוקולד חלב או אפילו לבן. תתפרעו!


25 באוגוסט 2015

מיני עוגות שוקולד עם קרם חמאה ורוד

אתם יודעים כבר איך זה הולך --


סוף אוגוסט.


לאוריקי יש יום הולדת.


אני חוגגת לה.


תמיד עם שוקולד, לרוב גם עם ורוד.


למען האמת, אני קצת מופתעת - שלא לומר מאוכזבת - מזה שלא אמרתם כלום, לא שאלתם כלום.


ציפיתי מכם ליותר.


בכל אופן, הנה זה הגיע.


אוריקי ההורסת בת עשר (עשר!!!!) (עשר!!!!) (זה כזה... זה כזה גדול).


וזה דורש חגיגה.


לא משנה שהיא רחוקה רחוקה מכאן, אלפי קילומטרים --


אנחנו בסדר גם עם לחגוג לה מרחוק. וירטואלית.


והפעם, לכבוד יום ההולדת העגול והמיוחד, גייסתי למשימה עוזרת מיוחדת:


רותמיקי הבובה, להלן בת הדודה של אוריקי.


הפעם, במקום ללכת על עוגה אחת גדולה, החלטתי להכין מיני עוגות:


לקחתי את עוגת האוריאוריקי מלפני שנתיים ואפיתי אותה בתבנית גדולה של התנור.


קרצתי עיגולים.


הקצפתי חמאה עם אבקת סוכר (הכי אמריקאי, כדי שתרגיש בבית) והמון צבע מאכל ורוד.


לגבי הקרם הוורוד, אני מרגישה שאנחנו צריכים שניה להתעכב על המחשבה שהשקעתי:


אורי הסתובבה בקיץ האחרון עם שיער במספר גוונים של ורוד, לכן הרגיש לי שהדבר הנכון ביותר יהיה להכין קרם במספר גוונים של ורוד. שיתאים. אז הוספתי לקרם צבע מאכל בהדרגה, כך שקיבלתי ארבעה גוונים (לא מאד) שונים.



הדודה הכי טובה בעולם או מה? 


ואז התחלתי להעביד את רותם --


"זלפי קצת קרם, רותמי. אל תפעילי יותר מדי לחץ, אל תמשכי את שק הזילוף יותר מדי למעלה."


"יופי, עכשיו את יכולה להניח את השכבה השניה על הראשונה. בעדינות. תיזהרי."


"מעולה, יאללה. עוד קרם. קדימה."


ואז רותם התחילה להתלונן שהיא מרגישה לא טוב.


אני מסרבת לקחת אחריות! אסף שיחק איתה במחשב קודם, הוא בטוח הרעיל אותה או משהו.


אל דאגה, בתור פיצוי, ואחרי שהכרחתי אותה לעמוד במשך דקות ארוכות עם צלחת גדולה ועמוסה בעוגות, בעודי מנסה לצלם אותה ואת העוגות ושוב אותה ושוב את העוגות...


אחרי כל זה, נתתי לה לטעום חתיכת עוגה. אפילו שהיינו בדרך לאכול ארוחת צהריים.


רואים? אני דודה טובה.


(כשאני לא מעבידה את האחיינים שלי בפרך.......)



היי, אל תעשו לי את הפרצוף הזה. זה היה סוף שבוע כיפי! לקחנו את רותם לאכול גלידה והכנו יחד שניצלים ופירה ושיחקנו רמיקוב וראינו סרט (חלק מאיתנו נרדם בתשע וחצי בערב, אבל חלק מאיתנו היה עייף, אז בואו לא נשפוט) ואכלנו עוגה לפני ארוחת הצהריים!!!


בקיצור, בואו נאחל כולנו יום הולדת שמח, מאושר, ורדרד ונהדר לאוריקי היפהפיה.


ואוריקי, עכשיו אני פונה אלייך: מבטיחה לחגוג לך עם עוגה אמיתית בקיץ הבא, כזאת שתוכלי גם לטעום ממנה. ומבטיחה כמה ימי כיף שתרצי כשתבואו לבקר. מזל טוב, חמודונת :-)


...


אז סגרנו על הדודה הכי טובה בעולם, נכון?


***
מיני עוגות שוקולד עם קרם חמאה ורוד
מקור המתכון: העוגה עצמה היא עוגת אוריאוריקי, בשינויים קלים מאד.

כמות: שש מיני עוגות בנות שתי שכבות, כל אחת בקוטר 8 ס"מ. ומלא שאריות עוגה שאפשר פשוט לנשנש.

מצרכים:
לעוגה
280 ג' (2 כוסות) קמח לבן
200 ג' (1 כוס) סוכר לבן
1 כפית אבקת אפיה
1 כפית אבקת סודה לשתיה
1/2 כפית מלח
70 ג' (1/2 כוס) אבקת קקאו (אני השתמשתי בהולנדי,אפשר גם רגיל)
2 ביצים גדולות
120 מ"ל (1/2 כוס) רוויון
120 מ"ל (1/2 כוס) שמן קנולה
240 מ"ל (1 כוס) קפה חם

לקרם חמאה
200 ג' חמאה רכה
200 ג' (1/2 1 כוסות פחות 1 כף) אבקת סוכר
1/2-1 כפית תמצית וניל
קורט מלח
צבע מאכל ורוד, כמה שרוצים

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים תבנית תנור גדולה בנייר אפיה.
2. מניחים קמח, סוכר, אבקת אפיה, סודה ומלח בקערה גדולה. מנפים פנימה קקאו ומערבבים היטב.
3. בקערה נפרדת, קטנה יותר, מערבבים יחד ביצים, רוויון ושמן.
4. יוצקים את החומרים הרטובים לתוך קערת היבשים. מערבבים עד לקבלת בלילה בצקית למדי - אין צורך לערבב עד הסוף.
5. מוסיפים קפה ומערבבים היטב לבלילה אחידה ונוזלית למדי.
6. יוצקים לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה. אופים כ-12-15 דקות, עד שהעוגה תופחת קלות, מתייצבת וקיסם הננעץ במרכזה יוצא יבש. מצננים לגמרי.
7. להכנת הקרם: מניחים חמאה בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומתחילים להקרים.
8. לאחר דקה-שתיים, מוסיפים פנימה אבקת סוכר, תוך כדי ערבוב.
9. מוסיפים וניל ומלח. מערבבים עד לקבלת קרם חלק ויציב מאד. אם צריך, מנקים את דפנות ותחתית הקערה בעזרת לקקן.
10. אם רוצים, מוסיפים מעט צבע מאכל ורוד ומערבבים עד לצביעת כל הקרם. מעבירים לשק זילוף עם צנתר חלק/משונן, לפי העדפתכם.
11. קורצים עיגולים קטנים מהעוגה - בקוטר 8 ס"מ או בקוטר הרצוי. אם יוצא מספר זוגי, יופי. אם לא, נשנשו את אחת העוגות. מגיע לכם פרס על מי ומה שאתם ;-)
12. מזלפים שכבת קרם מעל עוגה אחת, מניחים מעליה עוד פרוסה, ומזלפים עוד קרם גם מעל השכבה העליונה.
13. ממשיכים כך עם שאר העוגות. אם רוצים, אפשר לקשט בסוכריות, אגוזים, שוקולד מגורר -- אבל הקרם הוורוד מאד דומיננטי ויפה כמו שהוא, אז רותם ואני ויתרנו והסתפקנו בו.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • לחלוטין אפשר להכין את העוגה במיקסר - סביר להניח שיהיה יותר קל להגיע לתערובת חלקה ולא גושית כך, אבל אני בחרתי לתת למיקסר שלי לנוח קצת הפעם.
  • כפי שכבר אמרתי, אני הכנתי ארבעה גוונים של ורוד: הוספתי מעט צבע מאכל לקרם, ערבבתי, והעברתי כמה כפות לשק זילוף. הוספתי עוד צבע, ערבבתי, העברתי לשק זילוף... כך הלאה, עד שקיבלתי את הוורוד הכי חזק. לא חובה לעשות את זה, אבל אפשר.
  • אפשרות נוספת היא לצבוע חלקים מהקרם בצבעים שונים לגמרי, לאו דווקא מספר גוונים של ורוד: פשוט מחלקים את הקרם ה"רגיל" למספר קערות, מוסיפים את הצבע הרצוי לכל קערה ומערבבים.
  • כפי שאפשר לראות בתמונות, אני השתמשתי גם בצנתרים שונים לכל גווני הקרם שלי - גם כי חשבתי שיהיה מגניב לשלם בין חלק למשונן ובין צנתרים קטנים לגדולים וגם, בינינו, כי יש לי צנתר אחד מכל סוג. אבל בעיקר מהסיבה הראשונה.
  • כמובן שאפשר להכין את העוגה כעוגה אחת גדולה, עגולה, בקוטר של בין 22 ל-26 ס"מ (הגובה ישתנה בהתאם). אבל איזה כיף וחמוד זה עוגות קטנות? לא משנה שחלקן קצת עקומות, ושלא כולן באותו הגובה (ותאמינו לי, אצלי ממש לא כולן היו באותו הגובה), זה פשוט יוצא חמוד!
  • אה, וכן.. קרם החמאה סופר מתוק. קודם כל, במקרה הספציפי הזה, אני כן חושבת שהעוגה הלא-מאד-מתוקה יחסית מאזנת את המתיקות (אסף עדיין טעם שזה מתוק להחריד), אבל חוץ מזה, הסוכר נותן לקרם גם את היציבות שלו. פחות סוכר ---> הקרם יהיה נוזלי יותר ופחות נוח לזילוף. אם זה לא קריטי לכם, הרגישו חופשי להפחית סוכר מהקרם.


יום אוריקי ורוד ושמח לכולם!!!!

9 באוגוסט 2015

בלונדיז שוקולד לבן עם קרד פסיפלורה וקצפת קוקוס-וניל

אני מרגישה שצריך ישר לפתוח את הנושא ולהניח את הקלפים על השולחן.


פסיפלורה קצת (הרבה) נראית כמו נזלת.


סליחה, אבל אתם יודעים שאני קצת (הרבה) צודקת.


אל תבינו אותי לא נכון, אני מתה על פסיפלורות.


אפילו טראומת הטירונות שלי - כלומר, העובדה שלאורך כל הטירונות הזוועתית שלי השתמשתי בסבון בניחוח פסיפלורה, ומאז הריח הזה תמיד מזכיר לי את שלושת השבועות מהגיהנום שחוויתי - לא גרמה לי לא לאהוב פסיפלורות.


וכן, כנראה שהטירונות שלי לא באמת היתה כזאת נוראית, אבל אתם יודעים.. אני בחורה די מפונקת.

וכן, אני יודעת שמאד לא מתאים לי לאהוב פסיפלורות.


אני, מלכת ה"איכס, אני לא אוהבת את השלם-את-החסר ללא כל סיבה הגיונית". אוהבת פסיפלורה.


ופסיפלורה, כאמור, קצת נראית כמו נזלת.


מבפנים.


מבחוץ.. מבחוץ היא פשוט מין דבר חום-אפור-סגול-בקטע-רע, מקומט כזה. מוזר.


מצד אחד, מדובר בפרי די מכוער.


מצד שני, יש לו מלא חן, עם כל הקמטים שלו, ועם התוכן המיצי הכתמתם שלו, והגרעינים המתפצפצים ההורסים, להלן המקבילה הבריאה לסוכריות קופצות.


מצד שלישי, עדיין מדובר בפרי די מכוער.


סליחה, פסיפלורה, את יודעת שאני מתה עלייך, אבל.. היי פסי, לאן את הולכת? תחזרי!


בכל אופן, אמנם בעקרון אני צלמת בחסד עליון והתמונות שלי תמיד הורסות ומהממות ומושלמות ו--

טוב, תפסיקו לצחוק שניה, אני מנסה לדבר פה.


קיצור, חרף העובדה שאני סופר טובה בצילום וסטיילינג וכל הג'אז הזה, הרגשתי שאני זקוקה לתמיכה כשזה מגיע לפסיפלורה*.

*למה כל כך התעקשתי על פסיפלורה מלכתחילה, אתם שואלים? כי כחומר. ידעתם שלפסיפלורה קוראים בכלל בעברית שעונית נאכלת? יא-מי.


אז מזל מזל מזל שלפני שבועות מספר, בעודי חושבת על מתכונים פסיפלוריים - טארט? קאפקייקס? עוגיות? מה שבטוח, יהיה שם קרד פסיפלורה, כי קרד! פסיפלורה! - קיבלתי מייל מבחור בשם נעם בן אהרון.


נעם סיפר לי שהוא צלם וכמו אביר על סוס לבן, הציע לצלם לי פוסט בבלוג.


רגע רגע, לצלם לי פוסט לבלוג? כאילו -- יש מצב שיהיה פה פוסט עם תמונות שלא כולן היו צריכות להישאר על רצפת חדר העריכה?

התרגשויות!


המתנתי כמה שעות, כדי שנעם לא יחשוב בטעות שאני בחורה מתלהבת והיסטרית (זה הזמן לציין שאני לחלוטין בחורה מתלהבת והיסטרית), ועניתי לו באדישות קולית ש"יאללה, מגניב. זורמת. וואטאבר. סי איף איי קר. לא רוצה? לא צריך".

טוב, זה שקר. אני מעדיפה לא לספור את מספר סימני הקריאה שהיו במייל התשובה שלי, אבל זה הלך משהו בסגנון של "היי! נעם! כן! ברור! איזה! מגניב! וואו! תראה, עוד סימן קריאה!".


פלוס מינוס.


אז קבענו להיפגש, ואני ניצלתי את הזמן עד המפגש כדי לנסות את המתכון שרציתי להכין, כדי לא לעשות פאדיחות ברגע האמת ופתאום להכין משהו מזעזע (שיתועד בתמונות שוות ואיכותיות לנצח נצחים).


כאמור, קרד הפסיפלורה כבר היה נתון.


בהתחלה חשבתי על טארט, ואז נזכרתי ש.. בצק פריך. אצלי זה יוצא יותר כמו בצק פח-ריך.

**צחוק מוקלט**


טוב, לא טארט.


מה לגבי בלונדיז? נגיד.. שכבה דקה של בלונדיז, אולי - בטוח - עם שוקולד לבן. מעליה קרד פסיפלורה.

מעניין, מור. מעניין. מה עוד? זה לא מרגיש מספיק.


שנלך על קצפת קוקוס? זה כמו קצפת רגילה, רק יותר מיוחד ומתלהב מעצמו.

הופה, קצפת קוקוס מתלהבת מעצמה, אהבתי!


אז בלונדיז עם שוקולד לבן, קרד פסיפלורה, וקצפת קוקוס. יס.

קצפת קוקוס ווניל, מור.


טוב טוב, קצפת קוקוס ווניל.


אז הכנתי. השחמתי חמאה לבלונדיז (כי החיים שלי בנקודת הזמן הנוכחית סובבים סביב "מה אני יכולה לעשות שיצריך חמאה חומה?"),


לקחתי משכנתא כדי לקנות פסיפלורות (אנשים שיש להם עצי פסיפלורות בחצר והם פשוט לא יודעים מה לעשות עם כל הפירות האלה, אני לא רוצה לשמוע אתכם. אתם מתים עבורי),


וקיררתי קרם קוקוס עבור הקצפת (תקשיבו, אסף קנה לי סוג מסוים - אני סתומה, אז אני לא זוכרת איזה - שהוא כנראה כל כך מלא שומן, אז אפשר להשתמש בכל הפחית כשמכינים קצפת. כאילו.. מכירים את זה שכשרוצים להקציף קרם קוקוס, אומרים "קררו את הקרם, השתמשו רק בחלק הקרמי בחלק העליון של הפחית, ותתעלמו מעל הנוזל בתחתית?" אז פה אין נוזל. אולי כפית או שתיים של נוזל, כל השאר קרם, וזה נפלא ונהדר ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרוב אושר. ושומן. גם של הקרם, גם שלי, אבל זה לא העניין כרגע).


וכמובן, שדווקא כשאני עושה ניסיון ומתכוננת מראש לפני שאני מצלמת מתכון --

יצא טוב.


טוב ברמה שלא ראיתי צורך לשנות כמעט שום דבר.

בוהו, אני מור, ומתכונים יוצאים לי טוב ישר על ההתחלה. אני מבינה איך זה נשמע, אבל.. נו, אתם יודעים למה התכוונתי, לא? לא? כן. יופי. כך חשבתי.


בקיצור, העוגה יצאה אחלה:


שכבת הבלונדיז מתוקה (מאד) ולעיסה כזאת, כמו עוגיה אחת גדולה עם חמאה חומה וסוכר חום ושוקולד צ'יפס לבנים.


קרד הפסיפלורה עליה חמצמץ ומתקתק ומתפצפץ ונהדר.


וקצפת הקוקוס-וניל? טוב, היא פשוט קלאסית ואלגנטית ומוסיפה מלא הוד והדר למתכון.

יאפ, הוד והדר. אמרתי שהקצפת מוסיפה הוד והדר. גם אני לא לגמרי בטוחה למה התכוונתי, אבל בואו נמשיך הלאה.


בכל אופן, אז הגיע רגע האמת -- שישי בבוקר. נעם מגיע. מלא ציוד וחצובות ופלאשים ועניינים.


ואני? מי אני ומה אני? אפילו סינר יפה אין לי כדי להצטלם איתו!

"רגע, נעם, אתה מצלם גם אותי? לא רק את הידיים שלי? אני יוצאת שמנה בתמונות? אולי כדאי שאחליף בגדים? שמלה שחורה זה בסדר? בטוח שאני לא יוצאת שמנה?"


בסך הכל, כיף לעבוד איתי. ולא משנה כמה פעמים יסבירו לי שלא מצלמים אותי, אני עדיין אתנהג כמו דיוה בלתי נסבלת ואדרוש שיביאו לי מלא ממתקים והפתעות לקרון שלי, כי --

רגע, מה זאת אומרת אין לי קרון?! שמישהו ישיג לי את הסוכן שלי!


אה, אין לי גם סוכן? אוקיי. אממ. בואו נמשיך הלאה ונתן לי רגע להתאושש. לא קל להיות אני כרגע.


אז נעם צילם, אני עשיתי בלאגן (סתם, יחסית לעצמי זה היה די סביר), ולאט לאט נבנתה לה העוגה ההיא, עם השוקולד הלבן והפסיפלורה והקוקוס. נו, זאת שדיברתי עליה קודם.


לא תאמינו, אבל אשכרה יצא טוב גם בפעם השניה!!

(התרגשויות)


והתמונות? טוב, אני אתן לכם לשפוט לבד, אבל אני חושבת שדי ברור שלא אני צילמתי את התמונות האלה.


לא, חכמולוגים, לא רק כי רואים אותי ואת שתי הידיים שלי בחלק גדול מהתמונות. פשוט כי הן יפות ומקצועיות ונעם סופר מוכשר (ברור שאני לא מתחנפת רק כי אני מנסה לגרום לו לבוא ולצלם לי עוד מלא פוסטים, איזו סיבה יש לכם לחשוב ככה?! אגב נעם, אממ.. אם יש לך יום שישי פנוי מתישהו.. אתה יודע איפה אני גרה......).


לסיום: אני מודעת לזה שזה נראה כאילו תיאמתי צבעים עם הלק והפסיפלורות והסיר והלקקן, כולם במשפחת הצהוב-כתום. נשבעת לכם שלא. אני פשוט ממש אוהבת צהוב.


ולסיכום (אני לא רמאית, זה שונה מ"לסיום") -- אתם חייבים להכין את העוגה הזאת (גם כי אמרתי, וגם כי היא ממש טעימה, וגם כי בטח יש לכם מלא פסיפלורות שגדלו לכם בחצר, ואתם לא יודעים מה לעשות איתן, מעצבנים), אתם חייבים ללכת לראות את שאר מתכוני הפסיפלורה של משתתפי כחומר (כי יש שם דברים ממש שווים, וכי כבר סיכמנו שאתם טובעים בפסיפלורות חינמיות, נודניקים), ואתם חייבים ללכת לראות את התמונות של נעם בן אהרון (כי הוא לגמרי מוכשר, ובעיקר כי אמרתי לכם שאתם חייבים).


בתודה, בברכה, ושיהיה לכם יום צהוב-כתום.

***
בלונדיז שוקולד לבן עם קרד פסיפלורה וקצפת קוקוס-וניל
מקור המתכון: הבלונדיז מבוססים על מתכון של סמיטן האחת והיחידה, הקרד על זה, שכבר הכנתי פעם. הקצפת מבוססת על עצמה.

כמות: עוגה אחת (די נמוכה) בקוטר 22 ס"מ (אפשר גם 20/24).

מצרכים:
לבלונדיז
100 ג' חמאה
180 ג' (3/4 כוס) סוכר חום כהה
1 ביצה גדולה
2 כפיות תמצית וניל
קורט מלח
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
50 ג' (1/4 כוס) שוקולד צ'יפס לבן/שוקולד לבן, קצוץ

לקרד פסיפלורה
50 ג' חמאה רכה
150 ג' (3/4 כוס) סוכר לבן
2 ביצים גדולות
60 מ"ל (1/4) כוס מיץ פסיפלורה, ראו הערה בהמשך
קורט מלח
2-3 כפיות גרעיני פסיפלורה (לא חובה)

לקצפת קוקוס-וניל
200 ג' (כ-1/2 פחית) קרם קוקוס קר (כזה שצונן במקרר למשך לילה), רק החלק הקרמי-מוצק (לא הנוזל!)
1/2 כפית מחית וניל
15 ג' (1/2 1 כפות) אבקת סוכר

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת הקרד: מניחים חמאה בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים דקה-שתיים.
2. מוסיפים סוכר ומערבבים היטב. במידת הצורך, מנקים את תחתית ודפנות הקערה בעזרת לקקן.
3. מוסיפים ביצים, אחת אחת, תוך כדי ערבוב - ממתינים להיטמעות הראשונה ורק לאחר מכן מוסיפים את השניה.
4. מנקים שוב את תחתית ודפנות הקערה. מוסיפים מיץ פסיפלורה ומלח ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
5. יוצקים את תכולת הקערה לסיר קטן ומבשלים על אש בינונית, תוך כדי טריפה מתמדת, עד להסמכה, משהו כמו חמש דקות.
6. מסירים מהאש, מסננים לתוך קערה. אם רוצים, מערבבים פנימה בשלב זה את גרעיני הפסיפלורה. מצפים את הקרד בניילון נצמד ומעבירים למקרר, על מנת שיצטנן למשך שעה אחת לפחות.
7. בינתיים עוברים להכנת הבלונדיז: מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית עגולה נמוכה (גובה 2 ס"מ).
8. משחימים חמאה: מניחים חמאה בסיר קטן. מבשלים על אש בינונית עד להמסת החמאה. ממשיכים לבשל עוד מספר דקות, תוך כדי ערבוב תדיר, עד לרגע שמתחילים להופיע שבבים חומים בתחתית הסיר. מסירים מיד מהאש ומעבירים לקערה, על מנת שהחמאה תתקרר קצת.
9. כאשר החמאה הצטננה מעט, מניחים אותה בקערה בינונית, יחד עם סוכר חום. מערבבים היטב.
10. מוסיפים ביצה ווניל. טורפים היטב.
11. מוסיפים מלח, קמח ושוקולד לבן. מערבבים רק עד לקבלת בלילה חלקה - כפי שאפשר לראות בתמונות, אני התחלתי במטרפה ועברתי ללקקן, כי זה היה יותר נוח בשלב זה, כאשר הבלילה למעשה הפכה לסוג של בצק.
12. מעבירים לתבנית ומיישרים לשכבה אחידה - אפשר, אפילו רצוי, בעזרת הידיים.
13. אופים 13-15 דקות, עד שהעוגה מתייצבת. מצננים לגמרי, ומחלצים מהתבנית.
14. להכנת הקצפת: מניחים קרם קוקוס, מחית וניל ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת יציבה.
15. להרכבה: מניחים את שכבת הבלונדיז בצלחת הגשה. מורחים מעליה את קרד הפסיפלורה (אם הוא התקשה במקרר, אפשר "לרענן" אותו מעט בעזרת מטרפה). יוצקים את קצפת הקוקוס-וניל מלמעלה ומיישרים לשכבה אחידה. לחילופין, אפשר גם להעביר לשק זילוף ולזלף איך שרוצים. אפשרות נוספת -- אפשר לחתוך את העוגה לפרוסות ולהגיש כל פרוסה עם מעט קצפת.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • לגבי מיץ הפסיפלורה: פשוט חוצים כמה פסיפלורות ומסננים את התוכן שלהן לתוך קערה, על מנת לקבל רק מיץ, בלי גרעינים. את הגרעינים, אם רוצים, שומרים בצד ומוסיפים לקרד המוכן.
  • כמה פסיפלורות? בפעם הראשונה שהכנתי הייתי זקוקה לחמש פסיפלורות, בפעם השניה הן היו עסיסיות בטירוף, אז חמש הספיקו לי להרבה יותר מרבע כוס. כדאי להכין ארבע-חמש פסיפלורות, ליתר בטחון.
  • קחו בחשבון ששכבת הבלונדיז נורא מתוקה - לדעתי קרד הפסיפלורה החמצמץ מאזן אותה, אבל שלא תגידו שלא אמרתי.


עכשיו אתם תוהים האם זה בסדר, בלי קשר לבלונדיז ולקצפת, פשוט להכין קרד פסיפלורה ולאכול אותו בכפית. התשובה היא בהחלט, בהחלט כן.