> Morcake

25 באוגוסט 2019

עוגת לא-בדיוק-שיש שוקולד ואוראו

נשבעת לכם שאני עדיין חיה.



זאת אומרת.. אני קבורה מתחת להריסות, הידועות גם כ"סוף אוגוסט". בקושי נושמת. מושיטה יד מתחת לערמת ילדים (לא ידעתם שפעוט + תינוק = ערמה? נו באמת, זה חשבון פשוט) וקוראת לעזרה. אבל חיה. בערך.


אני יודעת, אין יותר בנאלי וקלישאתי ומשעמם מאמא שמתלוננת בסוף אוגוסט על סוף אוגוסט. ועל אמצע אוגוסט. ותחילת אוגוסט. ובכלל, מה בער לי לעשות ילדים? למה לא התחלתי בלגדל משהו יותר קל, כמו דג זהב או דב או משהו כזה?

(בחיי שאני אוהבת את הילדים שלי)

הסו שף הקטן שלי

בכל אופן, ילדים זה מתיש מתיש מתיש! אל תבינו לא נכון: יונתן מקסים וחכם ומצחיק ומהמם ולא סותם את הפה, בקטע טוב (עוקבים באינסטה? אתם בטח יודעים על מה אני מדברת). ועידו? עידו הוא התינוק הכי שובב ואנרגטי ופעיל ומפותח שיש (באיזה קטע אתה נעמד ומטייל על רהיטים לפני גיל שבעה חודשים?) (ושוב, עוקבים באינסטה? אתם בטח יודעים וכו'..). ובכל זאת, מתיש מתיש מתיש.

אבל אנחנו לא פה לדבר על הילדים המשוגעים שלי. אנחנו פה כדי לדבר על אחד הדברים הבודדים שגורמים לי להתאפס על ולהביא את עצמי אשכרה להכין עוגה ואפילו לצלם אותה (במצבי הנוכחי, אפיה זה דבר סופר נדיר שקורה אחת לכמה שבועות, במקרה הטוב. כדי להרגיש טוב עם עצמי - ופחות טוב עם המשקל שלי - אני מכינה גלידה בערך בפעם בשבוע, כי זה הרבה יותר קל ומהיר. וטעים. וכיף. וגלידה) --

אוריקי.


אורי, האחיינית הבכורה שלי, חוגגת 14 ממש היום. היא אשכרה התחילה היי סקול (!!) לפני שבועיים. ואם אתם פה מספיק זמן, אתם כבר יודעים שבכל שנה, ביום ההולדת שלה, אני מכינה לה עוגה - בעבר זו היתה עוגה שהיא אשכרה זכתה לטעום בעצמה, אבל מאז שהיא ברחה לנו לארה"ב עם ההורים והאחים שלה, העוגות הפכו וירטואליות, כלומר אני מכינה "לה" עוגה, ובפועל אסף ואני אוכלים אותה. לא קל להיות אנחנו.


אורי והמשפחה שלה היו בארץ במשך למעלה מחודש בקיץ הזה, ממש עד תחילת אוגוסט, והאמת היא שהתכנון שלי היה להכין יחד איתה את עוגת יום ההולדת שלה השנה.. אבל לא הספקתי. לא הספקתי גם לאפות עם זיו ונועם, האחים שלה, מתכונים מתוך קייטנת הבישול שהם השתתפו בה בארה"ב, אפילו שהבטחתי להם. תכלס, אפילו לא הספקתי לאפות להם שום דבר. רציתי, באמת רציתי. אבל הרצפה היתה עקומה ושעות השינה שלי לא היו קיימות, ושעות השינה של עידו ממש לא היו קיימות.


בקיצור, התכנון המקורי כשל. אבל כמו שאמרתי, מסורת העוגות לאוריקי ארוכה מדי כדי לשחק איתה. אז שינסתי מותניים, לקחתי נשימה עמוקה, מצאתי את המתכון הכי קל ומהיר (ומוצלח!!) שאני מכירה, שיניתי אותו קצת (עוד שוקולד! אוראו!) והפכתי לחגיגי (גנאש! סוכריות צבעוניות!), והופ הופ הופ התרגשויות, יש לנו את זה!


בקיצור, אוריקי המהממת - מזל טוב! היה כל כך כיף אתכם בקיץ האחרון וכולנו מחכים כבר לקיץ הבא. מקווה שבפעם הבאה נוכל באמת להכין את העוגה שלך ביחד...

***
עוגת לא-בדיוק-שיש שוקולד ואוראו
מקור המתכוןעוגת השיש המצוינת של נטלי, עם שינויים שלי.

כמות: תבנית אינגליש קייק אחת באורך 30 ס"מ

מצרכים:
2 ביצים גדולות
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
קורט מלח
140 ג' (1 כוס) קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
8 עוגיות אוראו, קצוצות
100 ג' שוקולד מריר

לגנאש
65 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
80 מ"ל (כ-1/3 כוס) שמנת מתוקה

סוכריות צבעוניות, לקישוט (לא חובה)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-170 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפיה.
2. מניחים ביצים, שמנת מתוקה, סוכר ומלח בקערה גדולה. מערבבים היטב עם מטרפה.
3. מוסיפים קמח ואבקת אפיה. מקפלים פנימה עם לקקן, עד לקבלת תערובת אחידה.
4. מעבירים כשליש מהבלילה לקערה קטנה. מוסיפים את העוגיות הקצוצות ומערבבים עד להיטמעות.
5. ממיסים שוקולד מריר במיקרוגל או על בן מארי.
6. מוסיפים את השוקולד המומס לבלילה ה"נקיה" ומקפלים עד לקבלת בלילה שוקולדית.
7. מוזגים את בלילת האוראו לתוך קערת בלילת השוקולד. מקפלים קיפול אחד או שניים וזהו!
8. יוצקים את הבלילה לתבנית.
9. אופים 35-40 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז הבלילה יוצא נקי, או עם פירורים לחים עליו.
10. להכנת הגנאש: מניחים שוקולד מריר ושמנת מתוקה בקערה קטנה. ממיסים במיקרוגל בפולסים של 15-30 שניות, ומערביבם בין לבין, עד לקבלת גנאש חלק.
11. מצננים עד להסכמה - אפשר בטמפרטורת החדר, ואפשר לזרז על ידי העברה למקרר.
12. כאשר הגנאש מסמיך קלות, מחלצים את העוגה מהתבנית ומעבירים לצלחת הגשה.
13. יוצקים את הגנאש באיטיות מעל פני העוגה, על מנת שיצפה את כל חלקה העליון ויגלוש מעט לצדדים.
14. אם רוצים, מקשטים בסוכריות צבעוניות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • לאחר שציפיתי את העוגה, העברתי אותה למקרר, כדי שהגנאש יתייצב ולא יישפך לכל הכיוונים; החסרון של אחסון העוגה במקרר הוא שהיא מאבדת קצת מהרכות שלה והופכת להיות מעט יותר דחוסה.
  • קראתי לעוגה לא-בדיוק-שיש כי בסופו של דבר מה שהתקבל הוא עוגת שוקולד עם מעין "חורים" של בלילה בצבע אפור-חום המתקבל משברי האוראו. זה עדיין טעים מאד מאד, אבל לא בדיוק המראה הקלאסי של עוגת שיש.
  • אם רוצים, אגב, אפשר לוותר על רעיון השיש ופשוט להוסיף את השוקולד המומס ושברי העוגיות לכל הבלילה בבת אחת, וכך לקבל עוגת שוקולד עם שברי אוראו. מי שזה נשמע לו כמו משהו רע - שיקום. יופי, עכשיו לכו מפה, אני לא רוצה לדבר אתכם.

או אם ג'י, כל כך גדולה!


18 ביולי 2019

פנקייק (טבעוני במקרה) לאחת (או אחד)

אני לא ממש בטוחה איך להתחיל. אחרי חודש וחצי של דממה (לפחות בבלוג ובפייסבוק, באינסטגרם עדיין שמח), אני קצת אבודה.


יש לי מיליון דברים שאני רוצה לומר --

אני רוצה לספר לכם שאחרי שנתיים שאני "עובדת על" עיצוב מחדש של הבלוג (עוד בערך חמש שחשבתי על זה), אני סוף סוף עובדת על עיצוב מחדש של הבלוג. זאת אומרת, מישהו עובד לי על זה, כי אני לא הצלחתי לעבוד על זה בעצמי. וזו אחת הסיבות לזה שאני בקושי מעדכנת פה.. מחכה לעשות את זה בגירסא החדשה והבתקווה-הרבה-יותר-שווה-ומגניבה של הבלוג.


כמובן שסיבה נוספת היא שאין לי באמת זמן ו/או כח (אזהרת כנות יתר!!). וכן, זה משהו נוסף שאני רוצה לספר לכם, שאפילו במהלך חופשת לידה, עם תינוק בן כמעט חצי שנה, לא רק שזה נהיה קל יותר... זה נהיה קשה יותר. אמרתי לכם כבר פעם שלדעתי הכל שקר ותרמית? שכל עניין ה"זה הולך ומשתפר" הוא קנוניה אחת גדולה, ובעצם החודש-חודשיים הראשונים אחרי שנולד תינוק הם הקלים ביותר, ומשם זה רק הולך ונהיה יותר קשה?

לא זוכרת. אולי אמרתי. אולי לא. גם אם כן, לא נורא. זה חשוב שתדעו את זה, שלא תעשו פתאום ילד ותהיינה לכם ציפיות שאחרי חודש של בכי וחוסר שינה וכל-הזמן-על-הידיים, זה פתאום נהיה קל יותר. זה לא. לפחות, לא בהכרח. אצלי זה לא ככה, ואני כבר בתינוק שני מתוך שניים שזה לא ככה.


מה שמחזיר אותי לעניין החוסר זמן/חוסר כח. עידודי השובב - שבגיל שישה-חודשים-פחות-שבוע זוחל לי כבר בכל הבית, כמעט מתיישב והחל מאתמול גם נשען על דברים ונעמד - לא ממש מאמין בשינה. לא ביום, לא בלילה. ואם הוא כבר נרדם, נניח על הספה, זו סכנת נפשות להעביר אותו למיטה או למזרן על הרצפה, משהו יותר בטיחותי, נגיד, כזה שהוא לא יתגלגל ממנו ויחטוף מכה בראש אם לא אהיה לבדו.

שיעול, אגב, גם מעיר אותו. או במקרים מסוימים, פשוט לשמוע את הקול שלי. אז להיכנס למטבח ולהפעיל מיקסר, או מעבד מזון, אפילו לפתוח מגירות כשהוא ישן, זה מסוכן.


ונניח שכבר הגעתי לעשות את הפעולות המורכבות האלה ושרדתי (ו/או הוא התעורר במהלכן ונאלצתי פשוט לתת לו לבכות במשך כמה דקות עד שאני מסיימת, בעודו זוחל לעבר המטבח בעלבון) -- עכשיו אני צריכה גם לצלם את מה שהכנתי? ולכתוב על זה? מה, השתגעתי? יותר קל ובטוח לרבוץ על הספה ולראות "בנות גילמור" בפעם הרביעית.

וכן, עידו כבר יודע להסתובב לעבר הטלוויזיה כשהוא שומע את הפתיח, בדיוק כמו שיונתן עשה עם השיר של "חברים" בזמנו.


חכו, אפילו לא התחלתי לספר לכם על זה שיונתן גילה שהשעה האהובה עליו להתעורר בה ולדרוש אוכל ("דודו נ-נ-נההההה", כלומר צ'יריוס ובננה) היא חמש וחצי בבוקר. רבע לשש, אם הוא מרחם עלינו.

ושקנינו לו מיטת מעבר, כך שאם פעם הוא היה צריך לבכות במיטה ולחכות שנבוא, באופן יזום, לקחת אותו לישון איתנו במיטה שלנו, עכשיו הוא יכול פשוט לקום, להביא את בקבוק המים שלו איתו, ולטייל עד אלינו. הלילה הוא ריחם עלינו, זה קרה רק ב-00:14. חמוד, הוא פשוט רצה לבוא לברך את אמא בברכת יום הולדת שמח.

בקיצור, קל ומאתגר עם ילד בן שנתיים ותינוק בן כמעט חצי שנה.


וכן, יש לי היום יום הולדת.

וכן 2, יונתן חגג יום הולדת שנתיים לפני חמישה ימים.


העניין הוא כזה -- כשיש לך ילדים, את כבר פחות מתייחסת ליום ההולדת שלך. בטח ובטח כשהבן שלך חוגג חמישה ימים לפנייך, ואת מתמסרת כל כולך למסיבת הפיצות והגלידות שאת עורכת לו בבית (היה מהמם, פרטים ב.. קרוב? יאללה, מה אכפת לי לכתוב "בקרוב" ובסוף לפרסם ב-2023?), ואז יום ההולדת שלו עובר, ומגיע יום ראשון, ואת קולטת שיום ההולדת שלך עוד ארבעה ימים, ולא רק שלא הכנת לעצמך עוגה, אפילו לא חשבת על עוגה.

אז את יושבת יושבת (כלומר, עומדת עומדת עם תינוק על הידיים), חושבת חושבת (כלומר, מנגבת פליטה מהחולצה שלך ובגד הגוף שלו, ואוי רגע, יש לו גם פליטה על הברך? מה זה, מתי הוא פלט לך על הנעליים?!), ומגיעה למסקנה שבכלל לא כזה מתחשק לך עוגה.

את נזכרת בזה שבתוך כל הטירוף, הרגע האהוב עלייך ביום הפך להיות כשאת מכינה לעצמך קפה (מעניין איך מקפה-אחד-ביום-גג-שניים, בחודשים האחרונים הפכתי להיות אדם של קפה! שלוש כוסות! לפחות!) בבוקר. שעה-שעתיים אחרי התה-ושני-ביסקוויטים של אזור שש בבוקר, כשאת יושבת עם הבן הגדול שלך והוא מבקש לטבול פתי בר בכוס התה שלך.


אחרי שהוא הולך לגן, ברגעים שפעם היו שקטים, כי התינוק שלך עוד ישן בהם, ועכשיו את פשוט מקבלת את זה שאין ברירה, את צריכה לשתות את הקפה השווה שלך, גם אם הוא בוכה תוך כדי.

את מכינה לעצמך קפה ומשהו טעים לאכול - לרוב סתם לחמניה מהמקפיא שהפשרת כמה שניות במיקרוגל, אבל בימים שבאמת בא לך להשקיע בעצמך, את מכינה לך פנקייק. פנקייק לאחת, פנקייק ליחידה, פנקייק אחד גדול, פלאפי במיוחד, שעושה לך נעים וטעים.

ואז את מבינה שאת לא צריכה עוגה ליום ההולדת, השנה מספיק לך פנקייק אחד גדול, פלאפי במיוחד. ואולי שהילדים ישנו עד אחרי חמש וחצי בבוקר*.


ומיד אחר כך את מבינה שבמשך חצי פוסט דיברת על עצמך בגוף שני. לא ראשון, לא שלישי. שני. מעניין אם הקוראים שלך יקבלו את זה בהבנה, במיוחד אחרי שתסבירי להם שאת ישנה כל כך מעט בימים האלה, ושכל היום פולטים עלייך ובוכים לך. ושיש לך יום הולדת.

***
פנקייק לאחת (או אחד) (או מה שבא לכם, אני זורמת)
מקור המתכון: התבססתי על הסינגל פנקייק של ג'וי דה בייקר, אבל יש פה כמה שינויים שלי

כמות: פנקייק אחד גדול (אפשר גם להכין כמה קטנים, אם אתם מעדיפים)

מצרכים:
50 ג' (5 כפות) קמח לבן
10 ג' (1 כף) שיבולת שועל שלמה/אינסטנט
10 ג' (2 כפיות) סוכר לבן
1 כפית אבקת אפיה
קורט מלח
1/4 כפית קינמון טחון
15 מ"ל (1 כף) שמן זית/קנולה/חמאה מומסת
75 מ"ל (6 כפות) חלב/חלב לא חלבי
1/4 כפית תמצית וניל

מעט שמן/חמאה לטיגון

אופן ההכנה:
1. מניחים קמח, שיבולת שועל, סוכר, אבקת אפיה, מלח, קינמון, שמן, חלב ווניל (הכל, בקיצור) בקערה קטנה. מערבבים היטב. מניחים בצד בינתיים.
2. מחממים מחבת עם מעט שמן או חמאה.
3. יוצקים את הבלילה למחבת.
4. מטגנים על חום נמוך-בינוני, עד שמתחילות להופיע בועות על פני הפנקייק ואפשר לנתק אותו בקלות מהמחבת. החלק התחתון אמור להשחים-להזהיב.
5. הופכים ומטגנים עוד חצי דקה-דקה על הצד השני.
6. מעבירים לצלחת, מכינים קפה שווה ליד ונהנים מרגע של כיף. אם התינוק בוכה, הסבירו לו בעדינות שאתם עוד דקה איתו ושיפרגן לכם שניה.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • כמעט תמיד הכנתי את הפנקייק עם חלב אגוזי לוז - יוצא מעולה. הפעם הכנתי עם חלב סויה בטעם וניל, אז ויתרתי על תמצית הוונלי, וגם יצא אחלה. כמובן שאפשר להשתמש בחלב רגיל.
  • אם לא בא לכם לחכות את הזמן שלוקח לפנקייק אחד גדול, או שאתם מפחדים שיתפרק לכם או משהו כזה, אפשר להכין כמה פנקייקים קטנים יותר.
  • לא ניסיתי, אבל מאמינה שאפשר להחליף את הסוכר במייפל/דבש, אולי אפילו להשמיט אותו ולהמתיק עם בננה מעוכה.
  • שמתם לב שאין במתכון ביצים? ואם משתמשים בחלב לא חלבי, הוא אפילו טבעוני. התרגשויות!


* "שהילדים ישנו עד אחרי חמש וחצי בבוקר"? careful what you wish for, מור. שניהם ישנו עד שבע וחצי הבוקר, אבל יונתן קם עם חום ונשאר בבית במקום ללכת לגן. יום הולדת שמח לי?

6 ביוני 2019

עוגת מוס גבינה וקפה עם קצפת וניל

אני לא אוהבת גבינה. אני לא אוכלת גבינה. מבחינתי אפשר לוותר על רוב האוכל של שבועות, לא כולל פיצה.


אמרתי את זה שוב ושוב ושוב. למעשה, היות שזה חג שבועות העשירי בו הבלוג קיים, סביר להניח שזו הפעם העשירית בה הדברים האלה נכתבים פה, אולי בניסוח מעט אחר.


ובכל זאת, כל הארץ מתמלאת גבינה זו של השנה, ולי אין ברירה אלא להתיישר ולהצטרף. זאת אומרת, יש לי ברירה.. אבל אני חלשת אופי ו-fomo וזה.

בקיצור.


יצא לי להכין כמה קינוחים גבינתיים לאורך השנים - לא המון, אבל היו כמה - ואני די בטוחה שהעוגה הזו היא העוגה שהכי סקרנה אותי ועשתה לי חשק לטעום אותה מכל מה שאי פעם הכנתי.


האם טעמתי? לא.

האם אמא שלי ואבא שלי והבעל שלי ניסו לשכנע אותי לטעום בתואנה ש"מסקרפונה זה לא גבינה"? כמובן.


אסף אפילו התעקש שלעוגה בכלל אין טעם של גבינה. לזה אני דווקא מאמינה, בכל זאת שמתי שם המון קפה.


אבל אם אין לי את הסלידה שלי מגבינה, מה עוד נשאר לי בחיים האלה?


בטח לא שעות שינה. או בגדים נקיים שאין להם ריח של פליטות. או כסף בעו"ש שלא מוקדש לקניה של חיתולים ומגבונים*.

*אתם חושבים שאני צוחקת, אבל שבוע שעבר שליח כלשהו אשכרה העיר לי משהו על המשלוח שהוא הביא לי: שתים עשרה חבילות חיתולים, עשרים וארבע חבילות מגבונים. אני יודעת שדיברתי על זה לפני שני פוסטים, אבל אני באמת לא מבינה איך האגיס עדיין לא הפכו אותי לשגרירה של כבוד או משהו בסגנון.


בכל אופן, הייתי חזקה ולא נשברתי, אז לא טעמתי את עוגת הגבינה-לא-גבינה הזו, אבל תחקרתי את הטועמים:

אסף אהב, טען כאמור שזה בכלל לא מרגיש כמו גבינה, וביקש בפעם הבאה שארגיע קצת את הקפה, כי זה חזק לו מדי. הוא ציין גם שהעוגה מזכירה בטעם את מגדל הקפה ושוקולד לבן שלי, וזה בוודאות דבר טוב, היות שזו אחת העוגות האהובות עלי.


אמא שלי אמרה שהיא מעדיפה עוגות גבינה אפויות, ושקצת ג'לטיני לה מדי ("אה כן, טיפה ג'לטיני מדי", אסף פתאום נזכר), אבל זה לא הפריע לה לסיים את הפרוסה שלה.

אבא שלי אמר אין לו מושג מה הם רוצים, ושטעים לו מאד מאד מאד. אבל אבא שלי, כפי שכבר ציינתי לפני הרבה מאד זמן, הוא לא אינדיקציה לכלום, כי גם אם אגיש לו חופן אבנים, הוא יגיד שטעים לו ויבקש תוספת.


יונתן זכה לטעום רק מהקצפת למעלה, כי הילד הזה גם ככה לא ממש ישן, אז הדבר האחרון שהוא צריך זה עוגה עם קפה, אבל הוא נראה מאד מרוצה.


בקיצור, העוגה הזו מעט בעייתית --

אם אתם מצפים לעוגת גבינה קלאסית, כנראה שתתאכזבו.


אם אתם מתנגדים לגבינה ומאמינים (בצדק!) שמסקרפונה זה גבינה, לא תסכימו לטעום אותה, ותזכו לגיבוי מלא ממני על זה.


אבל אם אתם במקרה, ממש ממש במקרה, אנשים שסבבה עם גבינה אבל זורמים גם על עוגות אחרות, עוגות מוסיות עם טעם של שוקולד לבן וקפה, אז הידד - יש לי עוגה עבורכם!


רגע, אתם אוהבים גם קינמון, נכון? כי לעוגה יש תחתית של ביסקוויטים עם קינמון. יופי, מזל, לרגע דאגתי.

***
עוגת מוס גבינה וקפה עם קצפת וניל
מקור המתכון: בסיס הביסקוויטים מפה, המוס מבוסס על זה.

כמות: תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ. גם 22 ס"מ תתאים פה, אפילו תצא עוגה מעט יותר גבוהה.

מצרכים:
לבסיס
100 ג' חמאת תנובה
250 ג' (1 שרוול) ביסקוויטים
1 כפית קינמון טחון

למוס גבינה וקפה
1 כף אבקת נס קפה
250 מ"ל (1 כוס) שמנת להקצפה 38% של השף הלבן
250 ג' שוקולד לבן, קצוץ גס
4 ג' (1 כפית) אבקת ג'לטין
20 מ"ל (1 כף + 1 כפית) מים
250 ג' (1 חבילה) גבינת (כן, גבינה!!) מסקרפונה של השף הלבן
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית תמצית וניל

לקצפת וניל
375 מ"ל (1/2 1 כוסות) שמנת להקצפת קרם וניל

אופן ההכנה:
1. מכינים תבנית/רינג בגודל הרצוי: מרפדים את התחתית בנייר אפיה או נייר כסף ומניחים שקף לאורך ההיקף.
2. מתחילים בהכנת הבסיס: ממיסים חמאה במיקרוגל או על בן מארי. מניחים בצד.
3. טוחנים ביסקוויטים וקינמון לפירורים במעבד מזון. מעבירים לקערה בינונית.
4. מוסיפים חמאה מומסת ומערבבים עד לקבלת תערובת חולית.
5. מניחים את הפירורים בתחתית התבנית ומהדקים לשכבה אחידה. מעבירים למקרר.
6. להכנת המוס: מניחים שמנת מתוקה וקפה בסיר קטן. מבשלים יחד עד להמסת הקפה בשמנת. מעבירים למקרר.
7. ממיסים שוקולד לבן במיקרוגל (בפולסים של 15-30 שניות) או על בן מארי. מצננים.
8. בינתיים, מניחים ג'לטין ומים. מערבבים ומניחים בצד לעשר דקות, עד להיקרשות.
9. מניחים מסקרפונה ווניל בקערה גדולה. טורפים היטב.
10. מחממים את הג'לטין מספר שניות במיקרוגל, עד להמסתו.
11. מוסיפים שוקולד לבן מומס וג'לטין לקערת הגבינה. מערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
12. מניחים את השמנת עם הקפה בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת רכה במרקם יוגורט.
13. מקפלים קצפת קפה לתוך תערובת המסקרפונה. יוצקים לרינג ומיישרים לשכבה אחידה. מעבירים למקרר עד להתייצבות.
14. להכנת הקצפת: מניחים שמנת וניל בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקצפת יציבה מאד.
15. מעבירים לשק זילוף עם צנתר חלק/משונן ומזלפים מעל המוס.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • במקום פתי בר + קינמון, אפשר להשתמש בתחתית בעוגיות לוטוס. לחילופין, מי שלא מתחבר לקינמון, יכול לוותר עליו.
  • השמועה אומרת שיש טעם מאד חזק של קפה בעוגה. אפשר להוריד את הכמות לחצי כף או אפילו כפית אחת, לטעם עדין יותר.
  • לזילוף הקצפת, אני השתמשתי בצנתר עגול בקוטר 15 מ"מ וצנתר משונן בקוטר 10 מ"מ.
  • לבקשתו של אסף, פיזרתי מעט קקאו מעל העוגה אחרי שהוא טעם ממנה. הוא אומר שזה ממש מוסיף ומעדן את הטעם של הקפה, ולדעתי זה גם נראה מאד יפה (ולוקח את העוגה קצת לכיוון של טירמיסו). לשיקולכם :-)


פוסט זה נכתב במסגרת שיתוף פעולה עם השף הלבן, ואני מבטיחה שהפוסט הבא שלי לא יכיל לגבינה. אני מבטיחה את זה בעיקר לעצמי, אגב, כי מספיק ודי! וכן, מסקרפונה זה גבינה, אז הפוסט הזה הוא גבינתי, ואל תתווכחו איתי, אוקיי? אוקיי.