> Morcake

20 בספטמבר 2014

מאפי שמרים עם קרם שקדים ותפוחים מקורמלים

בפעם הראשונה שנפגשתי עם נטלי, הייתי נרגשת. הייתי לחוצה. לא ידעתי מה היא תחשוב עלי ועל יכולות האפיה שלי. או על חוסר היכולות..


מאז זרמה הרבה חמאה מומסת בנהר, ונטלי הפכה מסתם-עוד-מישהי-שנפגשתי-לאפות-איתה (כי פשוט.. יש אלפי אנשים כאלה. אלפים!) לחברה טובה.


אפינו יחד (מלא).
יצאנו יחד (מסיבות ניינטיז זה כיף!).
אפילו הייתי בחתונה שלה (וכן, הכלה הכינה קינוחים לחתונה של עצמה, בדיוק כמו שהייתם מצפים מגברת עוגיונט).


בקיצור, עברו לי ההתרגשות והלחץ. אני יודעת כבר מה היא חושבת עלי (חופרת משוגעת שלא מצליחה לזכור את השמות החתולים שלה) ועל יכולות האפיה שלי (חוסר יכולות האפיה).


אז עכשיו אין לי בעיה לכתוב לה הודעות היסטריות על הבוקר ולדרוש ממנה לבוא איתי לקנות שוקולד, אפילו שחם וצפוף ואין שם חניה. אבל אני צריכה שוקולד, למען השם, אז בואי כבר!


אבל נטלי לא פראיירית. סבבה, אני אבוא איתך לקניות. אבל אולי ננצל את ההזדמנות כדי לאפות יחד? לא עשינו את זה מזמן.


אז ככה --

כעבור עשרה קילו שוקולד מריר (חמישה לה, חמישה לי), קילו שוקולד חלב, קילו שוקולד לבן, מלא אגוזים, בקבוק עצום של מייפל וצנצנת תואמת של שמן קוקוס, חזרנו לדירה של נטלי.


אה, ואחרי קפה עם גלילית (אחרי ששותים קפה עם גלילית, קשה לחזור אחורה לקפה בלי גלילית. סתם שתדעו) ומאפה שמרים ואגסים טעים שחלקנו.. כן, קודם זה ואז כל הקניות ואז הלכנו לאפות.


הנושא היה..

טוב, לא באמת היה נושא.

שתהיו לראש ולא לזנב!
די נו.. בבקשה תאמרו לי שגם אתם רואים פה דג.

תראו, זה עבד ככה:


אני הצעתי שנלך לקנות דברים. נטלי הסכימה. סיכמנו גם שנשב בבית קפה כיפי שכבר ישבנו בו פעם, בית הקפה שמגישים בו גלילית עם הקפה. והיה להם בפעם הקודמת מאפה שמרים ואגסים היסטרי.

אווווו כן, בואי נשב. רגע, ומה נכין? משהו לראש השנה? דבש? תפוחים? אולי מאפים כאלה עם אגסים? לא של ראש השנה, אבל הכי סתיו. רגע, מה את אומרת לגבי מאפי שמרים עם תפוחים? אוקיי, סבבה. שמרים, תפוחים. ומה עוד? אולי אלטרנטיבה לכל התפוחים והדבש? אולי בכל זאת משהו עם אגסים? שוקולד ואגסים? איזה שילוב טוב זה שוקולד ואגסים? מתה על זה. כן, גם אני!


מפה לשם, התקבלה החלטה. ואיזו החלטה, וואו.


לא לא, אתם לא מבינים.

ברור שאני צריכה לומר דברים טובים על המתכון שאתם הולכים לראות פה תכף, כי אני רוצה לשכנע אתכם להכין אותו. אבל אבל. אתם לא מבינים.


מאפי השמרים? כל כך טעימים. תחשבו שניה על ריבעו של בצק שמרים. ממולא קרם שקדים ותפוחים מקורמלים. מקופל למעטפה. מצופה בשקדים פרוסים. אפוי. טעים. הורס. פיצוצים. התרגשויות. וואו.


אנחנו לא הולכים לדבר על כמה מאפים נאכלו באותו היום, אבל בלי להיכנס למספרים, כן חשוב לי לציין שזו היתה ארוחת הצהריים (הסופר מזינה) שלנו (תפוחים! שקדים! בריאות!).


ואז.. ואז, אחרי שכבר לא יכולתי לנשום, לא היתה ברירה אלא לטעום את הדבר השני שהכנו. בכל זאת, מאפי השמרים היו ארוחת צהריים, אבל הגיע הזמן לקינוח, לא?

תחשבו בראוניז שוקולד. פשוטים. אבל טעימים ממש. שוקולדיים בטירוף, ואם אתם משתמשים בשוקולד טוב, אז לחלוטין וואו. עכשיו, תמשיכו לחשוב על הבראוניז האלה. דמיינו אותם בתבנית עגולה. קשטו אותם בראש שלכם במעגלים-מעגלים של טיפות קצפת קינמון. הוסיפו מעל שטרויזל אגוזי לוז ואגסים מקורמלים.


עכשיו קחו שניה להסדיר את הנשימה ותודיעו לי כשאתם מוכנים להמשיך.

אוקיי? יופי.


אז מה שקרה זה שאכלנו.. מספר מסוים, בואו נאמר, של מאפי תפוחים ושקדים. ואז קינחנו בפרוסה בגודל.. מסוים של עוגת הבראוניז החגיגית והקלה בעולם.

ולא.
התחרטנו.
על.
כלום.


מפה לשם, סגרנו לכם את הפינה לראש השנה.

וכשאני אומרת סגרנו, אני מתכוונת דרכנו

רוצים קינוח חגיגי, טעים, מיוחד, שונה, גיוון-לתפוח-ודבש-הרגיל של ראש השנה? ובעיקר.. בעיקר כזה שתכינו בדקה וחצי, ייאכל בשניה וחצי, ולאחר מכן יזכה אתכם במחמאות ותשבחות משאר בני המשפחה במשך שעה וחצי? ----> בראוניז קינמון, אגסים ואגוזי לוז. זה מה שאתם צריכים להכין, ואתם יכולים למצוא את המתכון אצל עוגיו.נט.


רוצים מאפה שווה, כיפי, מתוק, כזה שיגרום לבית שלכם להריח כמו האושר עצמו (כן, האושר עצמו) ואם תבחרו להכין אותו לארוחת בוקר בחג הקרוב (אל תדאגו - לחלוטין אפשר להכין מראש, להקפיא ולחמם ברגע האמת), יהווה את הפתיחה המושלמת לשנה החדשה שלכם? מעולה, תישארו! ---> מאפה שמרים עם קרם שקדים ותפוחים מקורמלים. הנה זה בא.


הנה.
הנה.

מוכנים?
זה מגיע.

בהצלחה לכולנו!


(ובבקשה תכינו גם את השמרים וגם את הבראוניז, טוב? אני בסך הכל דואגת לכם ולאושר שלכם. לא יהרוג אתכם לומר תודה, אתם יודעים..)

***
מאפי שמרים עם קרם שקדים ותפוחים מקורמלים
מקור המתכון: הבצק מבוסס על עוגת השמרים הזו של נטלי. כל השאר.. קרה תוך כדי הכנה :-)

כמות: כ-22 מאפים אישיים

מצרכים:
לבצק
500 ג' (1/2 3 כוסות + 1 כף) קמח לבן
8 ג' (1 כף) שמרים יבשים / 25 ג' שמרים טריים
150 ג' חמאה רכה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
2 ביצים גדולות
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל
250 מ"ל (1 כוס + 2 כפיות) חלב

לתפוחים מקורמלים
3-4 תפוחי גרני סמית'
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
מיץ מלימון אחד
1/2 כפית תמצית וניל
קורט מלח

לקרם שקדים
50 ג' שקדים טחונים
60 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
1-2 כפות חלב
1 כפית קמח

ביצה טרופה, להברשה לפני האפיה
שקדים פרוסים
אבקת סוכר

אופן ההכנה:
1. להכנת הבצק: מניחים קמח, שמרים, חמאה, סוכר, ביצים, מלח, וניל וחלב (כן, הכל) בקערת המיקסר. מחברים וו לישה ולשים למשך 10-12 דקות, עד לקבלת בצק אחיד, רך ומעט דביק.
2. מכסים את קערת המיקסר במגבת או ניילון נצמד ומניחים בצד למשך שעה-שעתיים, עד להכפלת נפחו.
3. להכנת התפוחים המקורמלים: קולפים וחותכים את התפוחים לקוביות קטנות.
4. מניחים סוכר במחבת רחבה. ממיסים על אש גבוהה, עד לקבלת קרמל בגוון ענברי.
5. מוסיפים קוביות תפוחים, מיץ לימון, וניל ומלח. מנמיכים את האש ומבשלים למשך חמש-עשר דקות נוספות, עד שקוביות התפוחים מתרככות מעט, אך לא יותר מדי (התפוחים אמורים להיות קלים לחיתוך בעזרת מזלג, אבל לא להתפורר). מצננים לטמפרטורת החדר.
6. להכנת הקרם: מניחים שקדים, חמאה וסוכר במעבד מזון. מעבדים יחד, עד לקבלת פירורים.
7. מוסיפים חלב וקמח. ממשיכים לעבד עד לקבלת קרם אחיד וסמיך. מניחים בצד.
8. להכנת המאפים: מחלקים את הבצק שתפח לשני חלקים.
9. מרדדים כל חצי למלבן בעובי של כחצי ס"מ. חותכים לריבועים של 10X10 ס"מ.
10. מניחים במרכז כל ריבוע בצק כפית קרם שקדים, ומעליה שתיים-שלוש קוביות תפוחים.
11. סוגרים לצורת מעטפת (בדומה לאיכס-גביניות) -- מקפלים פינה אחת לכיוון אמצע הריבוע, לאחר מכן את הפינה הנגדית לה מעליה. חוזרים על הפעולה עם שתי הפינות הנותרות.
12. מניחים את המאפים באופן מרווח על תבנית גדולה מרופדת בנייר אפיה. מכסים ומתפיחים למשך כחצי שעה נוספת.
13. בינתיים מחממים תנור ל-175 מעלות.
14. לאחר התפיחה השניה, מברישים את פני המאפים בביצה טרופה, ומפזרים מעט שקדים פרוסים.
15. אופים למשך חמש עשרה-עשרים דקות, עד שהמאפים תפוחים וזהובים, והריח מטורף.
16. מצננים מעט, מפזרים אבקת סוכר ומגישים. לעצמכם. ומספרים לכולם שיצא לא טוב, ושעדיף להם לא לטעום..

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אני מתארת לעצמי שהמאפה יכול לעבוד גם עם אגסים מקורמלים (טעים!).
  • ואולי עם קרם אגוזי אחר במקום השקדים? אגוזי לוז? פקאנים? השמיים הם הגבול! אם כי.. למה שתרצו לשחק עם קרם שקדים? מה לא בסדר אתכם?
  • ו.. כן, כפי שאולי שמתם לב, חזרנו לימים הטובים (הרעים) -- המצלמה שלי לא היתה עלי באותו היום, אז צילמתי בעיקר תמונות פח בטלפון שלי (פעם זה היה אייפון, אבל הפכתי לבחורה של אנדרואיד בעל כורחי, אז היום זה גלקסי). התמונות היפות הן של נטלי, התמונות האחרות הן שלי ובטח עושות לכם פלאשבקים לא נעימים לתקופת טרום המצלמה שלי. האימה.
  • ובעיקר, הכי חשוב, אם עדיין לא עשיתם את זה: רוצו לראות את עוגת הבראוניז ההיסטרית אצל נטלי. סמכו עלי בנושא הזה, טוב?


תראו, אני אשתדל לקפוץ לבקר שוב לפני החג, אבל למקרה שלא - שתהיה לכם שנה טובה ומקורמלת!

10 בספטמבר 2014

מיני עוגת סילאן טבעוניות מצופות גנאש שוקולד

אני לא חכמה מספיק. לא יפה מספיק. לא רזה מספיק.


אני לא מתכנתת טובה מספיק.


העוגות שלי לא מספיק טובות. אני לא מספיק מנסה לבשל אוכל אמיתי.


הכתיבה שלי לא מספיק מצחיקה. ושנונה. ויפה. ועמוקה. וקלילה.


התמונות שלי לא מספיק יפות. הבלוג שלי לא מספיק מיוחד.


אני לא מבלה מספיק עם האחיינים שלי. אני לא מדברת מספיק עם חברות. אני לא מספיק נחמדה לחבר שלי (לפחות אני מפצה על זה במלא עוגות לא מספיק טובות).


אני לא קוראת מספיק. אני ממש לא עושה מספיק ספורט. אני לא אוכלת בריא מספיק (כאילו.. ממש לא מספיק).


אני לא עושה מספיק בשביל אחרים.


אני לא..

די. מספיק.


באופן כללי, שום דבר לא מספיק. משהו תמיד חסר. אנחנו לא מספיק מזה, אנחנו יותר מדי מההוא.

לפעמים צריך לדעת פשוט להסתפק ב.. מספיק.


העוגות האלה, למשל? הן טובות מספיק.


כמעט הכנתי אותן שוב, אבל קצת אחרת, כדי שיהיה לי מתכון מוצלח מספיק בשביל חודש התמרים והסילאן (כנסו כנסו!!) של "כחומר".


כמעט הכנתי אותן גם באותו האופן בדיוק, כדי לבדוק שהן באמת טובות מספיק.


אפילו ניסיתי עוגה אחרת, עם לימון ושקדים וסילאן -- היא יצאה מוזרה. נחמדה. מוזרה. לא מספיק.


אבל בסוף החלטתי שאני חוזרת למיני עוגות האלה. נכון, הן יצאו קצת לחמנייתיות. מעט דחוסות. לא עוגה קלאסית. אבל הגנאש - וואו. ובכלל.. משהו שם עבד. טעים. כמו לחמניה עם שוקולד - רק יותר חגיגי (ויותר טבעוני).


חוץ מזה, קיבלתי את תו התקן של אחותי, להלן המבקרת הכי גדולה שלי.


שבת בצהריים. רובצים על הספה אחרי עוד ארוחה משפחתית. אני ממלמלת משהו על העוגות הטבעוניות שהכנתי ו.. לא יודעת, משהו שם מוזר. טעים מספיק? לא יודעת. אסף עושה פרצוף, אומר שזה נחמד, אבל קצת כמו לחמניה עם שוקולד.


אחותי פותחת בנאום:

"למה. את. מתעקשת. להעלות לבלוג דברים לא מספיק טובים? את יודעת מה הגישה שלי בנושא הזה"


מסיימת את הנאום. עוברות חמש דקות. טועמת מיני עוגה, לאחר מספר תחנונים מצדי. עיניים פעורות לרווחה. אושר על הפנים. "טעים! בדיוק מה שאני אוהבת!"


בשלב זה אני ישבתי על הרצפה, בצד, תופסת את הראש בבעתה, מושכת שערות וצורחת תוך כדי בכי היסטרי. עכשיו, עכשיו תפסתי מעט בטחון -- "אז.. להעלות? מצדיק פוסט?"


"מצדיק!!! אני יכולה לקחת את מה שנשאר? אמא, אני משאירה לך שתי עוגות ולוקחת את השאר, טוב?"


אז תראו, זו לא איזו עוגה אוורירית. או קאפקייקס חגיגיים. אבל זה טבעוני וטעים ושונה (בקטע טוב) והגנאש -- למות ממנו.


ובעיקר -- אם זה מספיק טוב לאחותי, זה מספיק טוב גם לכם.


***
מיני עוגות סילאן טבעוניות מצופות גנאש שוקולד הורס
מקור המתכון: התבססתי על המתכון הזה, אבל לא היה לי קמח שיפון, אז שיחקתי עם קמחים אחרים - שיפון, לבן רגיל וקורנפלור. חוץ מזה, שכחתי להוסיף שבבי קוקוס לעוגה, והמרתי את הדבש בסילאן. אז בסך הכל.. אחד לאחד, בול המתכון המקורי.

כמות: שתים עשרה מיני עוגות (בערך בגודל של קאפקייק גדול), או עוגה גדולה אחת בקוטר 22-24 ס"מ

מצרכים:
125 ג' (1 כוס) קמח שיפון
70 ג' (1/2 כוס) קמח לבן
35 ג' (1/4 כוס) קורנפלור
6 ג' (2 כפיות) אבקת אפיה
גרידה מלימון אחד
85 ג' (1/4 כוס) סילאן (גם דבש יעבוד)
300 מ"ל (3/4 פחית) קרם קוקוס
1/2 כפית תמצית וניל
קורט מלח

לגנאש
100 מ"ל (1/4 פחית) קרם קוקוס
150 ג' שוקולד מריר

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מכינים תבנית שקעים/משמנים תבנית עגולה גדולה.
2. מערבבים שני סוגי שמח, קורנפלור ואבקת אפיה בקערה בינונית.
3. מוסיפים גרידת לימון, סילאן, קרם קוקוס, תמצית וניל ומלח. מערבבים בעדינות רק עד לקבלת אחידה, לא יותר.
4. יוצקים את הבלילה לתבנית (אם מכינים מיני עוגות, מחלקים את הבלילה בין השקעים). אופים 35-40 דקות לעוגה, או כ-10 דקות למיני עוגות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא עם פירורים לחים עליו. מצננים.
5. להכנת הגנאש: מניחים קרם קוקוס בסיר קטן. מביאים לסף רתיחה.
6. בינתיים קוצצים גס שוקולד מריר ומניחים בקערה בינונית.
7. כאשר הקרם מתחיל לבעבע, מסירים מהאש ויוצקים מעל השוקולד. ממתינים שתיים-שלוש דקות, ומערבבים לגנאש אחיד.
8. מחלצים את העוגה מהתבנית (או תבניות). יוצקים את הגנאש בשכבה עבה וכיפית. בתאבון :-)

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • דבר ראשון והכי חשוב -- אל אל אל תוותרו על הגנאש! הוא לחלוטין עושה את העוגה. טוב? יופי.
  • אגב, אני השתמשתי בשוקולד פרה רגיל, פשוט בגנאש ויצא מטורף. אם אתם רוצים להשקיע בשוקולד איכותי, בכיף. אבל שתדעו, גם עלית עובד מעולה פה.
  • לגבי קרם הקוקוס: במתכונים רבים, בעיקר כאשר רוצים להקציף את הקרם, חשוב לקרר מראש ולהפריד בין השכבה הקרמית למימית. פה זה פחות קריטי. ווהו.
  • שימו לב: אני השתמשתי בקמח שיפון וחיזקתי בקמח לבן וקצת קורנפלור כדי לעדן את העוגה. היא עדיין יצאה די דחוסה. אתם יכולים להשתמש רק בקמח לבן ולהקליל אותה קצת. בכל מקרה, לא הייתי הולכת רק על שיפון.. אתם עלול לקבל אבן בציפוי גנאש שוקולד. פחות כיף.
  • אם אתם תוהים איך קישטתי את העוגות שלי, אז זה סוכר הקוקוס האהוב עלי שאני זורקת על כל דבר בחודשים האחרונים. אפשר להשתמש ב"סתם" שבבי קוקוס או שוקולד מגורר או אגוזים מסוכרים או.. אתם תסתדרו. אני מאמינה בכם.
  • אגב, הבלילה מאד דביקה, קצת כמו בצק שמרים שחסר לו מלא קמח. אני אשכרה סיימתי את הערבוב עם הידיים, כי כל הכפות/לקקנים כבר לא שיתפו פעולה. קחו את זה בחשבון, וגם את העובדה שאם מכינים מיני עוגות, ולא אחת גדולה, אולי יהיה לכם הכי נוח לזלף את הבלילה לתבניות עם שק זילוף..


אגב, אם תכתבו ותאמרו את המילה "מספיק" מספיק פעמים.. היא תתחיל להיראות ולהישמע לכם מספיק מוזרה.

טוב, די. מספיק.

1 בספטמבר 2014

פודינג שוקולד עם קינמון וקפה

אני מתארת לעצמי שהכנתם את הקרמבו שפרסמתי כאן לפני כמה ימים, נכון?


ברור.


אתם צריכים להיות קצת לא בריאים בנפשכם כדי לראות מתכון לקרמבו פטל וקוקוס מטורף, ופשוט להמשיך הלאה עם חייכם כאילו כלום, מבלי להכין אותו.


ואני יודעת שכל הקוראים שלי לגמרי בריאים בנפשם.

(מישהו צריך לאזן את המטוטלת הרגשית שיש פה בדרך כלל)


אז הכנתם את הקרמבו.
יצא לכם הורס.
אתם סופר מרוצים מעצמכם. פחות מהעובדה שאתם הולכים להעלות במשקל בצורה די דרסטית בימים הקרובים.


(תירגעו, גם ככה כמעט נגמר הקיץ - לא נשאר לכם הרבה זמן בשביל בגדי ים ומכנסיים קצרים)

(וכשאני אומרת "לא נשאר הרבה זמן", אני מתכוונת לארבעה - גג חמישה - חודשים עד ליום בו תזדקקו לחולצה עם שרוול ולנעליים סגורות)

(כיף בארץ. מילא החום, אבל הלחות)

(מילא הלחות, אבל הלחות)


תראו מה עשיתם, גרמתם לי להתלונן במלא סוגריים רצופים. אני שונאת שאתם עושים את זה!


אז איפה היינו?


קרמבו, הורס, מרוצים, שמנים. מעולה.


אבל עכשיו יש לכם שלושה חלמונים סוררים במקרר.
הם עצובים.
הם בוכיים.
הם מרגישים מוזנחים.


אתם לא רוצים לזרוק אותם לפח, אבל מה תכינו איתם? מה, הו מה?


היי, אולי למור יש רעיון - בכל זאת, היא הכלבה* שהכניסה אתכם לכל התסבוכת הזו.

*אל תתרגשו מזה שהרגע קראתם לי כלבה. אני לא נעלבת. להיפך, אני מתכננת למנף את זה. בקרוב בחנויות, הספר החדש שלי - למה תנורים אוהבים ביצ'יות**.

**זה מצחיק רק אם אתם מכירים את הספר הזה. וגם אז, יש מצב שלא.


אוף, שוב הסחתם את דעתי, הפעם עם כוכביות. די, זה כבר לא מצחיק!!


אז נשארו לכם חלמונים, ואתם לא יודעים מה לעשות איתם.


שמישהו ינגן מוזיקה דרמטית וישים את פרסומת הזהב, אני עוד שניה נכנסת עם רעיון מעולה --

פודינג!!


פודינג?
כן, פודינג.


פודינג שוקולד.


תחשבו דני - רק יותר טעים.


תחשבו שוקולד - רק במרקם פודינגי (אין בעולם הזה מישהו טוב ממני בהתנסחות).

(אני מתחילה לחשוב שלכתוב פוסט עם בקבוק בירה לידי אולי לא היה ההחלטה הכי טובה שלי)


בכל אופן, פודינג שוקולד.


הוא קל להכנה, הוא טעים, הוא שוקולדי (לאאאא מה את אומרת? פודינג שוקולד שוקולדי? מור, מאיפה את מביאה את המתכונים האלה?!), והכי חשוב - בזכותו לא תצטרכו לזרוק את שאריות החלמונים שלכם לפח ולהרגיש כמו בזבזני על.

בכל זאת, כסף לא גדל על העצים.


אם כי.. בואו נודה על האמת: עם הטכנולוגיה של היום, סביר להניח שזה כבר משהו שקיים, "עץ כסף". בטוח יש איזה שיתוף פעולה מגניב של ה-CIA והמוסד או משהו. סביר להניח שגם יש להם איזשהו מוטו לפרויקט, "it's money time" או משהו כזה, ואז הם מרוצים מעצמם, כי מצד אחד הם אומרים שזה הזמן לכסף, ומצד שני המילה it's נשמעת כמו עץ, וכך מדגישה את שיתוף הפעולה הישראלי-אמריקאי.

או שלא, וכסף לא באמת גדל על העצים.

(הפרויקט בטוח קיים, אבל אני לא רוצה להכעיס אף אחד אם בטעות חשפתי פה מידע מודיעיני מסווג וסודי ביותר)


עכשיו.
בואו נפסיק לדבר על פרויקטים סודיים שלא באמת קיימים (אבל לגמרי כן), ונתן מימד נוסף לפודינג השוקולד, כזה שיוסיף לו - ולפוסט - עומק.


לא שחסר עומק לפוסט. תודו שאתם מרגישים כאילו נפלתם עמוק עמוק, היישר לתוך בור ללא תחתית.


אם כך, הפן הנוסף - ה-1 בספטמבר.

ולא, אני לא מתכוונת לזה שכבר פ*קינג ספטמבר (אנחנו בלוג ידידותי לילדים, לא מקללים פה. כמעט), ועוד שניה נגמרת השנה, וכולנו מזדקנים, ועוד שניה נמות (ברצינות, שמישהו יקח את הבירה ממני).


אני מדברת על זה ששנת הלימודים מתחילה ממש מחר (או היום, תלוי כמה זמן יקח לי לסיים את הפוסט הזה..).

אני מדברת על זה שאחיינית אחת, סופר חכמה, שלי מתחילה מחר כיתה ג'. אחותה הולכת להיות הילדה הכי יפה והכי טובת לב בכיתה א' בכל הארץ. ואחותן הקטנה, השד-הטזמני-בתחפושת-של-מלאך-שנראה-כמו-בובת-פורצלן, כבר בגן טרום חובה, ועוד רגע גם היא כבר תהיה בבית ספר, ו... כבר אמרתי שכולנו הולכים למות?


(ואני אפילו לא מדברת על זה שבצד השני של העולם, האחיינית הבכורה ההורסת שלי כבר הולכת שבועיים לכיתה ד', והתאומים גם הם עם ותק של שבועיים בכיתה א', ויודעים כבר לכתוב. באנגלית. !!!. מזל שהדבר הקטן והחמוד - הבובה שמנשקת את הטלפון בכל פעם שאני עושה איתה שיחת וידאו - עוד רחוקה מכל הסיפור הזה של גן-בית ספר-צבא-זיקנה)


קיצור.

מחר מתחילה שנת הלימודים, למקרה שלא הבנתם. מדהים שבאורח פלא הפכתי גם את היום הזה להיות עלי ועל האחיינים שלי. היי, אולי כולם צדקו כל השנים -- אני באמת מדברת רק על עצמי ועל המשפחה שלי.

אבל כולם מתחילים ללמוד מחר. גן ובית ספר וחופש (יחסי) להורים.


הורים, אל תנסו להעמיד פנים - אני יודעת שזה היום השמח ביותר בשנה שלכם. אתם אוהבים את הילדים, והם הדבר הכי חשוב לכם בעולם וזה וזה וזה, אבל אלוהים ישמור, שמישהו יקח אותם כבר ויחזיר לכם את החופש שלכם, לא?

אל תשקרו לי.

ואל תשקרו לעצמכם.


תירגעו, זה בסדר. בתור בחורה אובייקטיבית יחסית, שאין לה ילדים משלה, אני אומרת לכם שזה לגיטימי לגמרי. אף אחד לא שופט אתכם. מגיע לכם לנוח קצת, ואתם סופר גיבורים.

אבל אם..

אם אתם בכל זאת רוצים להרגיש קצת יותר טוב עם עצמכם, תרשו לי שניה להציע משהו?


פודינג שוקולד.

(תודו שלא ציפיתם לטוויסט הזה)


אני יודעת שאתם מרגישים כאילו ניסיתי לעבוד עליכם ולדחוף בכח את הפודינג, ו.. אוקיי, אתם לחלוטין צודקים.

אבל!
אבל.


שימו לב, לפודינג הקסם יש כח כפול --

מחד, אתם יכולים להכין אותו לילדים שלכם. משהו טעים וכיפי שיהווה קינוח לארוחת הצהריים או בערב או.. לא יודעת, אין לי ילדים, אני לא יודעת מתי זה בסדר לתת לילדים שוקולד מבלי שזה יביא אותם להתפוצצות תוך-גופית של סוכר (מונח רפואי אמיתי לגמרי. תאמינו לי, ראיתי את כל העונות של האנטומיה של גריי) או משהו.


אתם יכולים להכין לילדים שלכם פודינג ולדעת שהכנתם לכם משהו ש.. בסדר, אולי הוא לא הכי בריא שיש, אבל הוא טעים ממש (אם כי -- אם אתם מכינים לילדים, הייתי מוסיפה קצת סוכר למתכון. ילדים עלולים להגיב בקרירות למרירות של השוקולד), ולפחות זה יותר בריא מדני!

(בקרירות למרירות - מצחיק!)
(לא?)


וכך גם תרגישו קצת פחות רע עם עצמכם לגבי פרצי השמחה הספונטניים שלכם, וצמרמורות האושר התוקפות אתכם מדי פעם בכל פעם שאתם נזכרים בזה שנגמר החופש והילדים כבר לא בבית.


פודינג שוקולד ---> מנטרל רגשות אשמה משנת.. רגע, מתי הומצא הפודינג? שניה, אני הולכת לבדוק.

טוב, שאלתי את חברתי הטובה ויקי ואני מודה שהיא קצת אכזבה. לא קיבלתי תשובה חד משמעית, אז..

פודינג שוקולד ---> מנטרל רגשות אשמה מהמאה ה-18 או ה-19.


פחות דרמטי ממה שקיוויתי..


רגע, זוכרים שאמרתי קודם "מחד"? נו, כשדיברתי על הכח הכפול של הפודינג.

אוקיי, אז שימו לב  - מאידך.


מאידך, הפודינג הזה יכול להיות גם פינוק לעצמכם (אפילו שאני שונאת את השימוש הרווח מדי במילה "פינוק", ובהטיות "לפנק", "מפנק", "התפנק" ו"פינוקי". חוץ מפינוקי. הוא באמת כלבלב חמוד). כי מגיע לכם. כי הייתם עם הילדים כל הקיץ, אפילו כשהיתה מלחמה והייתם כלואים בבית. כי גם עכשיו, כשהם חזרו לבית הספר, אתם הרי לא באמת חופשיים.


ובעיקר, כי למען השם - אתם בסך הכל בני אדם, ואם בן אדם לא יכול פשוט להכין לעצמו פודינג שוקולד ללא סיבה אמיתית ולהנות ממנו ללא ייסורי מצפון, אז לאן הגענו?

בכל אופן.

החיים הזוהרים 1 - סבון כלים, צנצנת ריקה של קקאו, ומלא כלים מלוכלכים

אם אתם מכינים לעצמכם, תבלו בקפה. היו נדיבים עם הקינמון.

אם אתם מתכננים לחלוק את הפודינג גם עם הילדים (בכל זאת - הם הדבר הכי חשוב לכם בעולם), אולי בלי קפה. וקצת פחות קינמון. ותוספת כלשהי של מתיקות.


הצעות הגשה אישיות שלי, מניסיון:


מעל פרוסת עוגת בננות, קוקוס ושוקולד מחוממת קלות (תזכירו לי בהזדמנות, אני אכתוב על העוגה הזאת, טוב?)

או בכוס הגשה שקופה, סתם ככה, אבל כדי שזה לא ייראה כמו ערמת בוץ -- קשטו בפניני שוקולד. או שתדחפו פנימה מאפין טופס מעוגות וניל אישיות שהייתם צריכים ליישר, וכך נוצר מצב שנשארו לכם שאריות. או.. או גם וגם.


(היה שלב ששקלתי גם לשלב פודינג עם קצת גלידה, אבל כבר התחלתי להרגיש יותר מדי כמו הפרעת אכילה מהלכת. ואם הייתי אוכלת את הדבר הזה, כנראה שהייתי הפרעת אכילה זוחלת על הרצפה)


(אבל זה לא אומר שאני לא אנסה בכל זאת, מתישהו)


אה, ו.. השוקולד צ'יפס במתכון? אל תוותרו עליו. זו לא בקשה, זו דרישה.


הפודינג טעים וכיפי ונהדר. אבל שבבי השוקולד הם לא בגדר המלצה פה, הם חובה. סמכו על הבחורה שחצי-השתכרה מ-330 מ"ל של בירה (סליחה, פחות - הבקבוק אפילו לא נגמר עדיין).


יאללה, אני מרגישה שמיציתם אותי (לפני אלפיים-שלושת אלפים מילה, אבל נו מילא.. מעולם לא היה לי חוש תזמון טוב). שתהיה שנת לימודים נפלאה ונהדרת לכל הילדים ולכל ההורים!

החיים הזוהרים 2 - קטלוג של איקאה, כפיות קצת מטונפות ופודינג שוקולד שמסרב להצטלם יפה

***
פודינג שוקולד עם קינמון וקפה
מקור המתכוןThe Artful Desperado, עם שינויים שלי. ותמונות הרבה הרבה הרבה פחות טובות.

כמות: קערה בינונית של פודינג. מר דספרדו (גבריאל, בשבילכם) טוען שהפודינג מספיק לשמונה מנות. אנחנו אוכלים ממנו כבר.. לא יודעת, כמה ימים, ולדעתי עברנו את שמונה המנות. זה נורא תלוי בגודל המנות שלכם, מן הסתם, אם כי קשה לאכול יותר מדי מהפודינג.

מצרכים:
30 ג' (3 כפות) אבקת קקאו
30 ג' (3 כפות) קורנפלור
3 ג' (1/2 כפית) מלח
1 כפית קינמון טחון - אפשר פחות/יותר, לפי העדפה
1 כפית אבקת נס קפה - כנ"ל
250 מ"ל (1 כוס) שמנת מתוקה
3 חלמונים גדולים
600 ג' (1/2 2 כוסות) חלב
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
85 ג' (1/2 כוס) שוקולד צ'יפס/שוקולד מריר קצוץ דק

אופן ההכנה:
1. מניחים אבקת קקאו, קורנפלור, מלח, קינמון וקפה בקערה בינונית. מערבבים היטב.
2. מוסיפים שמנת לקערה בהדרגה ומערבבים תוך כדי, עד לקבלת תערובת סמיכה ומהממת.
3. מוסיפים חלמונים וטורפים היטב (אם עד עכשיו עבדתם עם כף, זה הזמן לעבור למטרפה, עצלנים).
4. מניחים חלב וסוכר בסיר בינוני. מחממים על אש בינונית, עד להמסת הסוכר. כאשר החלב מתחיל לבעבע, אך עדיין לא רותח, מסירים מהאש.
5. מוזגים את החלב החם לתוך התערובת בקערה בהדרגה, תוך כדי ערבוב - משהו כמו ארבע-חמש הוספות. לא מוסיפים הכל בבת אחת, כדי לא להכניס את החלמונים לשוק ולחבת אותם (= להפוך לחביתה. נסו לעקוב, בבקשה!).
6. לאחר שכל התערובת התאחדה, מעבירים הכל לסיר.
7. מחזירים את הסיר לאש. מבשלים על אש בינונית, תוך כדי ערבוב תדיר עם כף עץ. מבשלים עד לרתיחה, ולאחר מכן נותנים לפודינג לבעבע למשך שתיים-שלוש דקות נוספות. מסירים מהאש.
8. מוסיפים שוקולד צ'יפס ומערבבים, רק עד לפיזור אחיד של השוקולד בפודינג.
9. מעבירים את הפודינג לקערה (אחת נקיה, לא זאת שהשתמשנו בה כבר - אל תהיו דוחים), מניחים ניילון נצמד על פני הפודינג (ישירות על פני הפודינג, אנחנו לא רוצים קרום, נכון?) ומעבירים למקרר לטובת צינון. כמה זמן? ארבע שעות לפחות, ובגדול - עד שהפודינג קר, יציב וטעים.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • המלצה אישית - קודם כל, לא לוותר על השוקולד בסוף המתכון. הפודינג החלק והקרמי כיפי ממש, אבל הצ'יפס מוסיפים לו עוד טעם שוקולדי ומרקם, כדי שלא יהיה משעמם וזה. מומלץ!
  • ספציפית, אני ממליצה כן ללכת על צ'יפס ולא שוקולד מריר קצוץ, כי יש סיכוי שהשוקולד ימס לתוך הפודינג, ויותר כיף כשנשארות חתיכות שלמות. אבל אם אתם מעדיפים בכל זאת מרקם יותר חלק, השתמשו בשוקולד קצוץ וערבבו אותו היטב, עד להמסה מלאה. ווהו.
  • עכשיו אני הולכת לחזור על דברים שכבר אמרתי - עם כמויות הקינמון והקפה לחלוטין אפשר לשחק. לשני הכיוונים. לצורך העניין, במתכון המקורי יש שתי כפיות קינמון (לדעתי גם כפית אחת מאד מורגשת, וגם לדעת אסף.. שפחות אהב), וקפה אין בכלל. מנגד, יש שם אגוז מוסקט ותמצית וניל. אז.. אתם יודעים. מתכון ורסטילי. השתמשו בדמיון, טוב?
  • הפודינג לא מאד מתוק. הוא עשיר ומריר ושוקולדי, אבל לא מאד מתוק. אם אתם מכינים לילדים, או סתם אוהבים קינוחים מתוקים, אפשר להוסיף עוד רבע כוס סוכר, נגיד. או פשוט להגיש עם משהו מתוק נוסף.
  • וכן אני מגיעה שוב לעניין ההגשה. אפשר להגיש רק פודינג בכוס, אפשר לקשט אותו בפניני שוקולד/ברס/סוכריות צבעוניות (מי יעצור בעדכם?)/פרוסות בננות, פיסטוקים מקורמלים (כמו במתכון המקורי), אפשר להגיש אותו עם פרוסת עוגה, אולי לעטר בקצפת, או לעשות את מה שאני לא העזתי עדיין - להוסיף לפודינג שלכם גלידה. כי גלידה. השמיים הם הגבול, אתם יודעים.
  • אגב, אני יודעת שאנחנו בסך הכל חודש לפני ראש השנה, אבל תראו מי סגרה לכם את פינת הקינוח לפסח (אני! אני!). אין בעד מה.


טוב, ברצינות - מי נותן לשליש בירה לעלות לו לראש? בדיוק כשחשבתי שאני לא יכולה להיות יותר מביכה ממה שאני כבר....
אבל אם אנחנו כבר מאשימים את הבירה, אז.. הנה תמונה מחרידה במיוחד, שצולמה בשעות הערב. היא צהובה, היא נוראית, וזה נראה כאילו הפודינג מקיא על עצמו. אבל הייתי חייבת ללכת עם האמת שלי ולהראות לכם שאפשר, וכדאי, להגיש את הפודינג מעל פרוסת עוגה.



מה שיפה זה שהפודינג נראה כמו גוש בוץ חום גם בשאר התמונות (ואני עוד מצנזרת את עצמי..), כך שהתמונה הזאת אפילו לא עד כדי כך בולטת במחרידותה. או שכן? לא יודעת, אני מאשימה את הבירה בכל.