> Morcake

21 במאי 2016

פאי וניל ושוקולד לבן בניחוח לימון

מתנות שהייתי רוצה לקנות לעצמי (אבל אני מתקמצנת), בסדר אקראי:


1. שעון חדש, כי את הנוכחי שלי קיבלתי כמתנה ליום הולדת שמונה עשרה, ועוד פחות מחודשיים אהיה בת שלושים. וכי גם ככה לשעון הזה נגמרה הסוללה לפני כמה חודשים, ומאז אני פשוט הולכת בלי.


2. מכשיר להכנת ופלים. כי ופל זה לא פנקייק, אי אפשר פשוט להכין אותו במחבת רגילה.


3. ארנק חדש. כי שלי כבר מתחיל קצת.. לא יודעת, להתקלף? מצד שני, הוא אדום ועם נקודות ומאד נוח, אז לא יודעת.. לא יהיה קל להחליף אותו.


4. נעלי דונאטס מסדרת ה-Late Night של ואנס. כי נעלי הדונאטס יותר יפות מנעלי הפיצה (סליחה, פיצה). וכי אני בעצם ילדה בת עשר.


5. מכונת גלידה. כי.. רגע, אני באמת צריכה להסביר?


6. לפטופ חדש. כי אני הורסת מחשבים סדרתית והם לא מחזיקים אצלי יותר מכמה חודשים לפני שהם מתחילים להתחמם ממש ולכבות את עצמם ספונטנית. הממ אולי בעצם אין טעם לקנות מחשב חדש?


...


מתנות שרציתי לקנות לעצמי והתקמצנתי, אבל לשמחתי יש לי חבר שמקשיב ליללות ההיסטריות שלי, מסתבר, ולבסוף הוא נשבר, אחרי קצת יותר מחצי שנה של רמיזות (לפעמים הרמזים היו דקים יותר, לפעמים דקים פחות..), ופשוט קנה לי, כדי שאשתוק קצת, למען השם:


1. מצלמת פולארויד Instax mini 8. צהובה, כמובן. או במילים אחרות: אהבת חיי החדשה.


(אנשים שעוקבים אחריי באינסטגרם -- אני יודעת ששיגעתי אתכם ודיברתי רק על זה בכל הימים האחרונים. סליחה וזה, פשוט אני בחורה די מעצבנת ומתלהבת)


אז החלטתי לחגוג את המצלמה החדשה שלי בפוסט. פוסט צהוב. כי ככה אני חוגגת דברים - עם פוסטים.


(מי צעק שם "עלובה"? אני שומעת אתכם, אתם יודעים...)


ואז חשבתי עוד קצת (כזאת אני, אדם חושב) ווהגעתי למסקנה שאני יכולה לתפוס שתי ציפורים במכה:


אסף זרק לפני כמה ימים משהו על זה שהוא חושב שהוא אוהב לימון, ואולי כדאי שאכין לו קינוח עם לימון מתישהו.


רגע רגע, לימון? הוא רוצה משהו שהוא לא שוקולד? התרגשויות. מיד רשמתי לי לימונים בראש ולו ברשימת הקניות.


אז מה יותר מושלם מקינוח לימוני צהבהב שילך עם המצלמה הצהובה החדשה שלי?


שום דבר, נכון.


אבל הבצק יצא כמו שהבצק שלי תמיד יוצא -- לא יפה במיוחד.


קרם הפטיסייר וניל-לימון יצא קרם פטיסייר וניל בניחוח לימון, אם אתם שואלים אותי, ופשוט קרם פטיסייר וניל, אם אתם שואלים את אסף (אני: "אתה לא מרגיש טיפה לימון מדי פעם, בקטנה כזה?" הוא: "תקשיבי, את מדמיינת. יכולת גם להגיד לי שיש פה טונה" אני: "איכס, אבל טונה זה דוחה").


דפי השוקולד-לבן-אבקת-זהב שלי יצאו.. לא ממש דפים.


ובכלל, אסף טען שהפאי דומה מדי לפאי המילק אנד קוקיז שהכנתי פעם, ושהפאי לא מספיק פוטוגני, ובלה בלה בלה.


אני חשבתי שהפאי מספיק שונה (אפילו שהפטיסייר כמעט זהה) ושדווקא יש לו חן, למרות הקלתית האסימטרית.


האמת? בגלל הקלתית האסימטרית.


אני לא טובה בבצק פריך. אני לא מרדדת טוב. לא יוצא לי ישר. אבל הבצק שלי כן היה טעים ופריך וכיפי הפעם, ודווקא רציתי להראות שזה בסדר אם לא יוצא מושלם לפעמים; העוגה עדיין יכול להיות.. ייצוגית? לא יודעת, חביבה כזאת. חמודה. לא צריך להתבאס כשלא יוצא מושלם.


תקשיבו, אני לא יודעת מאיפה משב האופטימיות הזה.


נראה לי שלמצלמה יש כוחות קסם.


טוב, אני רוצה לתקן את #5 ברשימה למכונת גלידה עם כוחות קסם. מעניין אם אמזון מוכרים כאלה.


***
פאי וניל ושוקולד לבן בניחוח לימון
מקור המתכון: הבצק מבוסס על זה, הפטיסייר על הפאי שלי.

כמות: פאי אחד בקוטר 20 ס"מ. מאמינה שיכול להתאים גם לתבנית בקוטר 22 ס"מ.

מצרכים:
לקלתית
200 ג' (1/2 1 כוסות פחות 1 כף) קמח לבן
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
1/4 כפית מלח
115 ג' חמאה קרה, חתוכה לקוביות קטנות
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית מחית וניל
1/2 ביצה גדולה, טרופה
1-2 כפות מיני שוקולד צ'יפס לבן (לא חובה)

לקרם
300 מ"ל (1/4 1 כוסות) חלב
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית מחית וניל
75 ג' (1/4 כוס + 2 כפות) סוכר לבן
זסט מלימון אחד
3 חלמונים גדולים
25 ג' (1/2 2 כפות) קורנפלור
25 ג' חמאה בטמפרטורת החדר

אופן ההכנה:
1. להכנת הקלתית: מניחים קמח, סוכר ומלח במעבד מזון. מפעילים אותו לכמה פולסים.
2. מפזרים קוביות חמאה מעל החומרים היבשים. מעבדים עד לקבלת תערובת פירורית-חולית.
3. מוסיפים וניל וביצה טרופה. מעבדים בפולסים של חמש-עשר שניות, עד לקבלת גושי בצק.
4. מעבירים את גושי הבצק למשטח עבודה. מעבדים לדיסק שטוח, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר למלעיגול גדול בקוטר של כ-30 ס"משך כחצי שעה.
5. מניחים את דיסק הבצק הקר בין שני ניירות אפיה. מרדדים לעיגול גדול בקוטר של כ-30 ס"מ. אם רוצים, אפשר לפזר שוקולד צ'יפס לבן מעל הבצק ולרדד/ללחוץ אותו לתוך הבצק.
6. מעבירים את הבצק לתבנית, מיישרים ומדקקים את השוליים. מסירים קצוות. אם אתם אני, משאירים את כל הקצוות ומקבלים את הקלתית העקומה שלכם כמו שהיא. אבל אתם לא אני, אז השתדלו לדייק.
7. דוקרים את הקלתית במזלג ומעבירים למקפיא למשך עשר דקות.
8. בינתיים מחממים תנור ל-200 מעלות.
9. אופים את הקלתית 10-12 דקות (אני אפיתי 11), עד להזהבה קלה. מצננים לגמרי ומחלצים מהתבנית/רינג.
10. להכנת הקרם: מניחים חלב, מחית וניל וכף-שתיים מהסוכר בסיר בינוני. מבשלים על אש בינונית לסף רתיחה.
11. בינתיים מניחים את שאר הסוכר בקערה קטנה ומערבבים פנימה את זסט הלימון - הכי טוב ממש "לשפשף" אותו לתוך הסוכר, ממש לקבלת סוכר לימוני.
12. מוסיפים חלמונים וטורפים היטב, ולאחר מכן מערבבים פנימה קורנפלור.
13. כאשר תערובת החלב מתחיל לרתוח, מסירים מהאש. מערבבים שלוש-ארבע כפות ממנה לתוך קערת החלמונים. מערבבים היטב על מנת לבצע השוואת טמפרטורות, ולאחר מכן מעבירים את תוכן הקערה לסיר.
14. ממשיכים לבשל על אש בינונית, תוך כדי ערבוב בלתי פוסק. כאשר הקרם מתחיל להסמיך, מנמיכים את האש. ממשיכים לבשל על אש נמוכה, תוך כדי ערבוב, עוד דקה-שתיים,. מסירים מהאש.
15. מערבבים פנימה חמאה עד להמסה והיטמעות מלאה.
16. מסננים את הקרם לתוך קערה גדולה. מניחים ניילון נצמד על פני הקרם ומצננים למשך כשעה.
17. להרכבה: מערבבים את הקרם הקר עם מטרפה, על מנת להפוך אותו לקרמי שוב (הוא כנראה התייצב ודי התקשה בשעה שהוא ישב במקרר).
18. מניחים את הקלתית בצלחת הגשה. יוצקים פנימה את הקרם ומיישרים בעזרת פלטה או לקקן.

הערות/תוספות/שדרוגים:

  • אני ניסיתי לקשט את הפאי שלי בדפי שוקולד לבן -- המסתי חמישים גרם שוקולד לבן במיקרוגל, ערבבתי פנימה חצי כפית שמן, ומרחתי על פס של נייר אפיה. קישטתי גם בקצת אבקת זהב מהולה בוודקה (כדי להפוך את האבקה לנוזלית). העניין הוא שהדפים שלי לא לגמרי התקשו, ודי נפלו בתוך הקרם כשניסיתי להעמיד אותם, אז בסוף פשוט השכבתי אותם מעל הקרם. אם בא לכם לקשט בקרעי שוקולד, אתם מוזמנים לעשות בדיוק את מה שאני עשיתי.
  • לפאי, כאמור, אין יותר מדי טעם של לימון, יותר של וניל ושוקולד לבן. אם אתם רוצים להעצים את הטעם הלימוני, נסו להוסיף מעט מיץ לימון לפאי (אפשרות אחת היא להמיר שתיים-שלוש כפות מהחלב במיץ לימון ולבשל את הכל יחד בהתחלה, אפשרות נוספת היא לערבב מעט מיץ לימון לתוך הקרם המוכן, יחד עם החמאה).


אז מה אתם אומרים, מסכימים עם אסף? הייתי צריכה לוותר על הפוסט? ועל הפאי? ועל החיים, באופן כללי, כי החיים ויתרו עלי? וואו, זה הפך להיות מאד אפל, מאד מהר. סליחה על זה. איפה כוחות הקסם של המצלמה שלי? אני זקוקה להם בדחיפות.


אני, לפני חצי דקה: "מה, הוא באמת סופר לא פוטוגני בעיניך? הוא מכוער?"
אסף: "הוא מכוער. הוא לא אסתטי."
לפחות אני לא צריכה לחשוש שהוא ישקר לי אי פעם?

14 במאי 2016

עוגת שיש קפה ושוקולד

אסף ואני צופים בחלק מתכניות הריאליטי המשודרות בטלוויזיה בערך כל יום (כמה אתם מתנשאים מעלי עכשיו?), ביניהן ב"משחקי השף".


יש תכניות שאנחנו יותר "מחויבים" אליהן, אם תרצו, אבל את "משחקי השף" אנחנו רואים רק כשיוצא. אם אנחנו בבית - מגניב. אם לא - לא נורא, נבין כבר מהפרק הבא מי הודח.


אבל בשבוע שעבר לא היינו בבית בדיוק כששודר פרק בו נתבקשו המתמודדים להכין מנות לזוג שעומד להתחתן, או בקיצור - לארגן להם ערב טעימות. הפעם ביקשתי מאסף להקליט את הפרק, היות שרק לפני שבועיים היינו באירוע טעימות משלנו (אני עדיין מתאוששת), ובאופן כללי, כרגע צר עולמנו כעולם כלה, וכל דבר שקשור לחתונות מעניין אותנו.


בכל אופן, בפרק ההוא אמרה נופר, אחת המתמודדות, כי כל בחורה מדמיינת את עצמה, החל מגיל כלשהו, בשמלת כלה.

ונופר צדקה. גם אני התחלתי לדמיין את עצמי בשמלת כלה. בגיל עשרים ותשע.


אתם מבינים, מעולם לא באמת חשבתי על שמלת הכלה שלי. או על החתונה שלי. אני בכלל לא ידעתי שאני רוצה להתחתן עד שאסף שאל אותי. בכלל, בשנים האחרונות, כשחברות סביבי התחילו לארגן חתונות, תהיתי ביני לבין עצמי איך בכלל משתלטים על אירוע כזה. זה נראה לי כזה.. פרויקט. תכלס? תיק.


ואז קיבלתי טבעת. והדברים התחילו להתגלגל.


שיר חופה היה לנו עוד באמסטרדם, לפני שחזרנו לארץ.


התקופה בשנה גם היתה די ברורה - גם בגלל מזג האוויר, גם כי הייתי צריכה לוודא שהאחיינים האמריקאיים שלי יהיו בארץ.


ראינו כמה מקומות, דיברנו עם מספר קייטרינגים. וכך הלאה, עם שאר הספקים.


החתונה באמת הרגישה כמו סיפור מטורף בהתחלה, אבל אפילו בלי שאשים לב, הצלחנו לפרק אותה למשימות קטנות, ופתאום זה נהיה..

כיף?

יכול להיות שאני אשכרה נהנית מכל התהליך הזה?


אני לא אשקר, לא הכל הולך בקלות. וכן, יש לנו את הוויכוחים הקלישאתיים שיש לכל זוג. סאגת העיצוב - האם צריך אותו? מי ישים לב בכלל? אוף, למה זה כזה יקר? רגע, בכלל צריך אותו? - עלתה. ועלתה שוב. ואז שוב עלתה.


אבל רוב הזמן, אנחנו די נהנים מכל התהליך הזה. אולי זה קשור לזה שכל התהליך לוקח/יקח לנו תשעה חודשים בסך הכל, אז אין יותר מדי דברים שנעשים תחת לחץ (אם כי יש לציין שאת רוב הדברים ה"גדולים" כן סגרנו די מהר, כי למצוא מאפרת/מעצבת שיער פנויה בחודש הכי מבוקש בשנה, פחות מחצי שנה מראש? בהצלחה עם זה), ואני מאד מרוצה מזה שהרוב רגוע.

(אל תשאלו את אסף לדעתו. הוא כבר מת שיום החתונה יגיע, כי תשעה חודשים זה יותר מדי זמן, ואוף, הוא בכלל רצה להתחתן באפריל)


בכל אופן.


מעולם לא דמיינתי את החתונה שלי.

מעולם לא חשבתי על שמלת הכלה שלי.


ובסוף, החלק שאני הכי נהנית ממנו בכל הארגונים --

הוא שמלת הכלה.


היו לי חששות לגבי השמלה.


לא רציתי לעבור במאתיים חנויות במשך חודשים ולא למצוא שום דבר מספיק טוב (שזה שם קוד ל"הכל יגרום לי להיראות שמנה").

מצד שני, ואני יודעת שזה נשמע קצת מצחיק, לא רציתי למצוא שמלה ישר במקום הראשון אליו אגיע, כי רציתי קצת להרגיש את חווית חיפוש השמלה.


בסופו של דבר, הייתי בשלושה מקומות -- בשני מצאתי שהתאהבתי בה (כן, התאהבתי בשמלה. אני לא יודעת מי אני בכלל), לשלישי הלכתי כבר סתם בשביל התחושה הטובה.


מה שמצחיק זה, שיום לפני תחילת החיפושים, נפגשתי עם חברות ואמרתי להן שיש לי תחושה שאני הולכת לסגור שמלה במקום השני מתוך השניים שתכננתי לבקר בהם למחרת. אחת החברות צחקה עלי ואמרה שזו אמירה קצת יומרנית, אבל בסדר.

ובסוף סגרתי במקום השני מתוך השניים בהם ביקרתי למחרת.


המעצבת, בדיוק כפי שהיה כתוב בכל הביקורות שקראתי עליה, היתה מהממת - חיצונית ופנימית.

השמלות שלה - הורסות. כמעט כל מה שראיתי אצלה היה יפהפה, אבל כמובן שלא הכל התאים לי. אבל השמלה השלישית, אם אני לא טועה, שמדדתי?

זה היה זה.


זו היתה אהבה ממבט ראשון. כמו בסיפורים.

(יסלח לי אסף, אבל איתו זה לקח לי בערך שנה וחצי אחרי המבט הראשון. תקשיבו, היתה לו חברה וזה..)


קיצור, לקחתי שבועיים כדי לחשוב על השמלה (לא באמת נזקקתי לכל הזמן הזה, אבל אילוצי לו"ז עיכבו אותי), וסגרתי.


ומאז לא הפסקתי לחשוב על השמלה ..

ברצינות, מי אני?


הייתי כבר בשלוש מדידות.


כל אחת היתה יותר כיפית מהקודמת (בניגוד למה שקראתי בכל מיני קבוצות של כלות משוגעות - סליחה, מיוחדות - בפייסבוק, על טראומות מהמדידות, ועל משבר המדידה השלישית. כן, יש כזה. וכן, גם החברה שצחקה על היומרנות שלי סיפרה לי שאצלה היו חוויות קצת פחות נעימות במדידות. אני נהניתי מכל רגע).


ובכל מדידה הבאתי למעצבת שלי משהו מתוק. כי היא רזה ומהממת מדי, ולא עושה לי טוב לראות אותה עומדת שם, לידי, כולה מושלמת, בזמן שאני מודדת את השמלה שלי. אה, תסלחו לי, אני כלה! אם אני אחליט שכולם סביבי צריכים להשמין, אז למען השם, כולם סביבי צריכים להתחיל לחשוב איך הם משמינים!

ס.. סליחה. אני משתדלת לשמור את בריידזילה נעולה בפנים, אבל לפעמים היא בורחת החוצה. אנסה לשלוט בה בהמשך..


את עוגת השיש הזו הכנתי למעצבת שלי והבאתי למדידה הרשמית הראשונה, לפני שלושה וחצי חודשים. כן, לקח לי שלושה וחצי חודשים לכתוב עליה. אני יודעת שאתם מעקמים את האף, אבל ברצינות, יש לכם מושג כמה קשה זה להיות כלה?


לא קל לארגן חתונה.

תראו, הרקע לבן...

זה הכי פרויקט.

תיק.

הופ, הוא שחור!

אוי רגע, אני צריכה תיק בחתונה? איפה אני אשים את מגבוני הקליה שהבנתי שאני חייבת-חייבת-חייבת שיהיו לי ביום עצמו???

***
עוגת שיש קפה ושוקולד
מקור המתכון: התבססתי על עוגת הווניל הזו.

כמות: שתי עוגיות אינגליש קייק בגודל די סטנדרטי. אפשר גם לאפות כעוגה עגולה אחת בקוטר של 22/24 ס"מ.

מצרכים:
3 ביצים גדולות
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
150 ג' (3/4 כוס) סוכר חום דמררה
80 מ"ל (1/3 כוס) שמן קנולה
180 מ"ל (3/4 כוס) חלב סויה
255 ג' (3/4 1 כוסות + 1 כף) קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מחית וניל/1 כפית תמצית וניל
1/4 כפית מלח
1/2 כפית אבקת נס קפה (אני השתמשתי בטייסטרז צ'ויס)
50 ג' שוקולד מריר, מומס

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
2. מניחים ביצים ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים על מהירות בינונית-גבוהה למשך שתיים-שלוש דקות.
3. מוסיפים שמן, חלב סויה, קמח, אבקת אפיה, וניל, מלח וקפה. טורפים היטב.
4. מניחים שוקולד מריר מומס בקערה קטנה. מוסיפים כחצי כוס מהבלילה לשוקולד ומערבבים עד לקבלת בלילה שוקולדית.
5. מחלקים את בלילת הקפה בין שתי תבניות. משיישים פנימה את הבלילה השוקולדית בעזרת סכין או כף.
6. אופים כ-30 דקות, עד שהעוגות מתייצבות, וקיסם הננעץ במרכז כל עוגה יוצא נקי, או עם מעט פירורים לחים עליו (אני אפיתי בדיוק שלושים דקות).

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • טעם הקפה בעוגה די עדין - אם רוצים, אפשר לוותר עליו לגמרי ולקבל עוגת שיש וניל ושוקולד. לחילופין, אם רוצים טעם חזק יותר של קפה, אפשר להגדיל את הכמות לכפית, אפילו שתי כפיות, קפה.
  • במקום חלב סויה, אפשר להשתמש בכל חלב אחר - שקדים, אורז, כמובן שגם חלב "רגיל", אבל אז העוגה עצמה תהפוך לחלבית.


עכשיו לכו להכין את העוגה ולאכול את כולה!!!!

אוף נו, בריידזילה שוב ברחה והתחילה לירות עליכם הוראות. סורי.