> Morcake

23 בנובמבר 2018

עוגת וניל עם גנאש שוקולד ומיני דונאטס

בלוג טוב מתעדכן פעם ברבעון, נכון?

בלוג טוב גם מבטיח כל מיני פוסטים על טיולים ועוגות ועוד טיולים ועוד עוגות.. ואז מקווה שתשכחו ולא מפרסם כלום. נכון?


העניין הוא כזה, ואני בטוחה שאני מסבירה את עצמי רק בפעם התשעים וארבע:

כל ה"זה נהיה קל יותר כשהם גדלים" זה שקר. שקר אחד גדול. זאת אומרת, ייתכן שבשלב מסוים, כשיונתן יהיה בן.. עשר? חמש עשרה? עשרים? לא יודעת, גיל כלשהו, הוא יהיה עצמאי.


אבל כרגע - שקר. היה לי הרבה יותר קל להכין ולצלם דברים כשהוא היה קטנטן. הוא ישן חלק גדול מהיום, כשהוא כן היה ער הוא לא טיפס עלי והתעקש שאטייל איתו ברחבי הבית (אבל אתה כבר יודע ללכת, יונתן, למה אתה צריך שאתן לך יד ואלווה אותך לכל מקום???) וצרח אם העזתי לסרב.. ובאופן כללי, הייתי בחופשת לידה, רוצה לומר הייתי בבית כל יום, רוצה לומר היה לי יותר זמן.


חוץ מזה, ככל שהוא גדל הערבים שלי הפכו לטכס קבוע של להרדים אותו-להתקלח-לאכול-לראות משהו בטלוויזיה-להירדם על הספה ולתת לאסף להעיר אותי, צוחק עלי שהשעה תשע ורבע ואני ישנה. ואז לקום, לצחצח שיניים וללכת לישון באופן רשמי. כלומר הזמן שפעם היה זמן הכתיבה שלי הפך להיות זמן ההרדמה וההירדמות שלי.


זה לא שאני מתלוננת (אם מתעלמים מזה שאני כן), פשוט עם כמה שאני שונאת את זה וכועסת על עצמי, הבלוג נדחק הצידה. הוא בראש שלי תמיד, אבל לצערי הוא נשאר שם.


אבל.


מסורת זו מסורת. נכון שיונתן חגג שנה לפני ארבעה חודשים ועדיין לא כתבתי על החגיגות או על העוגות שהכנתי לו, אבל את ימי ההולדת של האחיינים שלי אני חוגגת באופן וירטואלי כבר שנים.


הפוסט האחרון היה עוגת יום ההולדת השלושה עשר של אוריקי, אז רק הגיוני שהפוסט הבא אחר כך, כאמור שלושה חודשים לאחר מכן, יהיה עוגת יום ההולדת (אחת עשרה!!) של זיו ונועם, האחים של אורי.


היו לי כל מיני מחשבות על העוגה שלהם. שאלתי את גיסתי אילו טעמים מדברים אליהם כרגע, שקלתי לנצל את העובדה שיום ההולדת שלהם נופל על ה-Thanksgiving וה-Black Friday...


ובסוף נזכרתי בכל מה שכתבתי קודם, כלומר שאין לי זמן. כשאין זמן, אין זמן ליותר מדי ניסויים ונסיונות.


כשאין זמן, הולכים על בטוח. במקרה הזה, עוגת הווניל הקבועה שלי.


אבל בכל זאת רציתי עוגה חגיגית, אז גנאש שוקולד סמיך ושווה כזה. פתאום נזכרתי בתבנית המיני דונאטס החמודה שלי, והמחשבה הבאה שלי היתה "היי, מה אם אאפה חלק מהבלילה של עוגת הווניל כמיני דונאטס, אטבול בגנאש, אקשט בסוכריות ואז אערום את הדונאטס המזויפים האלה על העוגה שלי? מה יקרה אז?".


ספוילר: זה יהיה קצת חמוד, קצת מטופש, הרבה צבעוני.


ואם אתם תוהים למה אפיתי שנים עשר דונאטס והשתמשתי בסוף רק בשמונה לקישוט העוגה, בואו נגיד שזה בטח לא קשור לזה שיונתן היה במצב רוח מדהים ואסף נאלץ לגנוב כמה דונאטס כדי לשחד להרגיע אותו.


והוא בטח לא שוכב פה עכשיו על הספה לידי, בוכה מתוך שינה, כמו שהוא עושה בשבועיים האחרונים.

אוף, יש לו מזל גדול שהוא חמוד.


רגע, לא, זו לא היתה אמורה להיות שורת הסיום. בואו ננסה שוב --

זיוי ונומי, יום הולדת אחת עשרה הכי שמח בעולם! מחכה לראות אתכם בקיץ ולהכין לכם כמה עוגות לא וירטואליות...


***
עוגת וניל עם גנאש שוקולד ומיני דונאטס
מקור המתכון: התבססתי על עוגת הווניל הקבועה שלי.

כמות: עוגה דו שכבתית בקוטר 20  + 12 מיני דונאטס.

מצרכים:
לעוגה והדונאטס
200 ג' חמאה בטמפרטורת החדר
300 ג' (1/2 1 כוסות) סוכר לבן
315 ג' (3/4 2 כוסות) קמח לבן
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
4 ביצים גדולות
1 כפית תמצית וניל/אבקת וניל
240 מ"ל (1 כוס) חלב

לגנאש
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה
150 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס

סוכריות צבעוניות!!

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים שתי תבנית עגולות בקוטר 20 ס"מ בנייר אפיה ומשמנים קלות את תבנית הדונאטס.
2. מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים על מהירות בינונית למשך שלוש-חמש דקות, עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה. מנקים דפנות בעזרת לקקן.
3. בינתיים מערבבים קמח, אבקת אפיה ומלח בקערה בינונית.
4. מוסיפים ביצים לקערת המיקסר, אחת אחת, ומערבבים היטב למשך כדקה בין הוספה להוספה.
5. מוסיפים תמצית וניל ומערבבים היטב.
6. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים את תערובת היבשים והחלב לסירוגין: מתחילים בשליש מהיבשים, לאחר מכן חצי מהחלב, שליש נוסף מהיבשים, שאר החלב ושאר היבשים. מערבבים חלקית בין הוספה להוספה, ובסוף מערבבים עד לקבלת בלילה אחידה.
7. מעבירים בערך כוס מהבלילה לשק זילוף קטן (לא חייבים לדייק, מקסימום אפשר להוסיף עוד בלילה). מזלפים לתוך תבנית הדונאטס.
8. אופים את הדונאטס למשך 12-15 דקות, עד שהם מתייצבים ומתחילים להזהיב קלות בקצוות, ממש בקושי. מצננים לגמרי ומחלצים (אם מתקשים, אפשר להיעזר בפלטה קטנה, סכין או אפילו קיסם).
9. בינתיים מחלקים את שאר הבלילה בין שתי התבניות הגדולות. כאשר הדונאטס יוצאים מהתנור, אופים את העוגות למשך כחצי שעה, עד שקיסם הננעץ במרכז כל עוגה יוצא נקי (רצוי להפוך בין התבניות לאחר עשר-חמש עשרה דקות). מצננים לגמרי ומחלצים מהתבניות.
10. בזמן שהעוגות מתקררות, מכינים את הגנאש: מניחים שמנת מתוקה ושוקולד מריר בקערה קטנה. מחממים במיקרוגל בפולסים של חמש עשרה-שלושים שניות, ומערבבים עם לקקן בין לבין, עד לקבלת גנאש חלק.
11. כאשר הגנאש עדיין נוזלי, טובלים את החלק העליון של כל דונאט בגנאש. מניחים בצד ומפזרים סוכריות צבעוניות, אם רוצים.
11. מצננים את שאר הגנאש עד לקבלת קרם יציב, במרקם של ממרח שוקולד. אפשר להעביר למקרר למשך כחצי שעה, על מנת לזרז תהליכים.
12. להרכבה: מניחים שכבת עוגה אחת בצלחת הגשה. מורחים בערך חצי מהגנאש ומניחים את העוגה השניה מעל. מורחים את שאר הגנאש מלמעלה. עורמים את הדונאטס במרכז העוגה, מסדרים מסביב להיקף, מה שבא לכם. אם רוצים, אפשר לקשט בסוכריות צבעוניות נוספות.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם משתמשים, כמוני, באבקת וניל ולא בתמצית וניל, אפשר פשוט להוסיף אותה לקערת החומרים היבשים.
  • שומרים את העוגה במקרר, אבל רצוי להוציא אותה ולתת לה להגיע לטמפרטורת החדר לפני האכילה, על מנת שתוכל להתרכך מעט ולהגיע למרקם טוב יותר.

אה ו.. תהיו סבלניים איתי, טוב? מבטיחה (או מאיימת) לחזור בתדירות קצת יותר גבוהה בהמשך.


25 באוגוסט 2018

עוגת עוגיות שוקולד וקרם אוראו

לפני קצת פחות מחודשיים, אסף ואני לקחנו את השובב הקטן שלנו, עלינו על מטוס, וכעבור כארבע שעות שהרגישו כמו ארבע שנים (תמצות של הטיסה: יונתן בכה, בכה ולשם הגיוון, גם צרח קצת), נחתנו בפריז.


אחי, גיסתי והאחיינים שלי החליטו שרחוק להם לטוס מארה"ב עד ישראל בקיץ הזה, אז הם התמקמו להם בעיירה קטנה וחמודה (וקצת שכוחת על, בקטע טוב) בצרפת ובגדול אמרו לנו: "רוצים לראות אותנו השנה? בואו לפגוש אותנו באמצע הדרך".


אוקיי, לא בדיוק במילים האלה, וזה לא בדיוק אמצע הדרך, אבל זו היתה רוח הדברים.


ואנחנו, מן הסתם, רצינו לראות אותם, אז כאמור - עלינו על מטוס וטסנו אליהם.


בילינו איתם כמה ימים שאפשר כנראה להגדיר אותם כסוף שבוע ארוך, אבל היו למעשה כמה ימים מאד קצרים. ובכל זאת, היה כיף כיף כיף, ואני לא מדברת רק על זה שבמשך סוף שבוע שלם, היו מלא אנשים שרצו להיות בסביבתו של יונתן ולטפל בו (יש לציין שגם ההורים שלי היו איתנו שם), כך שאנחנו קיבלנו חופש חלקי ממנו. היה פשוט סוף שבוע משפחתי כיפי כמעט מושלם*.

*אחותי, גיסי והאחייניות היו חסרים כדי להפוך את אותו למושלם לגמרי


בקיצור.


כל ההקדמה הזו היתה כדי להגיע לרגע בו ניהלתי עם אוריקי, הילדה שהפכה אותי לדודה בפעם הראשונה, שיחה עמוקה מאד במהלכה שאלתי אותה שאלה חשובה ביותר:


אוריקי, איזו עוגה וירטואלית את רוצה שאכין לך השנה, לכבוד יום הולדת 13?


אורי חשבה רגע ואז הכריזה שהיא תשמח שוב לעוגת אוראו, כמו עוגת האוריאוריקי, העוגה שהכנתי לה ליום הולדת שמונה, לפני חמש שנים.

(סליחה על הקלישאה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב ושוב, אבל מה??? לאן הזמן נעלם, למען השם?)


מיד הסברתי לה שאני לא יכולה לשחזר את אותה העוגה, כי עם כל הכבוד - יש בלוג לחשוב עליו. אוריקי, ילדה גדולה ובוגרת שכמותה, כמובן הבינה וקיבלה את הטירוף של הדודה המוזרה שלה. אבל הרגעתי אותה ואמרתי שיהיה בסדר, אחשוב על משהו.


פאסט פורוורד להיום.


חשבתי חשבתי, שקלתי להכין עוגת גלידת אוראו (יואו, סיפרתי לכם שאסף קנה לי מכונת גלידה ליום ההולדת, נכון? אז שבוע שעבר היא הכינה לי גלידת אוראו מטורפת. הייתי אומרת שאני הכנתי, אבל תכלס? המכונה עושה את כל העבודה, אני רק עומדת מנגד ומעודדת אותה), עד שנזכרתי שאני מתקשה מאד לצלם עוגות רגילות, אז לאתגר את עצמי בצילום עוגת גלידה? באמצע אוגוסט? כשבכל רגע נתון נמצא סביבי תינוק שתחביביו הגדולים ביותר הם לפתוח את הפח במטבח ולהוציא משם דברים, להיתלות לי על הרגליים כשאני עושה משהו במטבח וכמובן - לבכות בכי מפונק בכל פעם שאני מתרחקת מרחק של עשרים סנטימטר ממנו?


כן.. מהר מאד ירדתי מהרעיון של עוגת גלידה.


ובערך באותה המהירות הבנתי גם מה אני כן רוצה להכין. המח שלי, כמו תשעים אחוז מהזמן כשאני מהרהרת במחשבות בסגנון "מה אני הולכת להכין", נדד למגדל השוקולד לבן וקפה שלי, והתחיל להמיר אותו לאוראו.


העוגיות הפכו לעוגיות שוקולד, הגנאש המוקצף הפך לקצפת וניל פשוטה עם שברי אוראו (בימים אלה, באמת שאין לי זמן לשום דבר שהוא לא שילוב של "קל", "מהיר" ו"פשוט").


ובום! יש לנו עוגה.


נכון, היא יצאה קצת פחות יפה (אוקיי, הרבה פחות יפה) ממה שרציתי.


(אוקיי, מכוערת)


אבל תכלס? כשהעוגה כל כך טעימה, למי אכפת איך היא נראית?


בקיצור, מה שאני מנסה לומר זה -- מזל טוב, אוריקי המהממת! אני אמשיך להכין לך עוגות ולחגוג לך עד שתגידי שנמאס לך.


ואולי גם קצת אחרי.



***
עוגת עוגיות שוקולד וקרם אוראו (או אולי פשוט עוגת אוריאוריקי 2?)
מקור המתכון: הרעיון והעוגיות מבוססים על מגדל השוקולד לבן וקפה שלי.

כמות: עוגה תלת שכבתית בקוטר 22 ס"מ

מצרכים:
לעוגיות
200 ג' חמאה רכה
100 ג' (1/2 כוס) סוכר לבן
30 ג' (2 כפות) סוכר חום כהה
210 ג' (1/2 1 כוסות) קמח לבן
70 ג' (1/2 כוס) אבקת קקאו
1/2 כפית מלח

לקרם אוראו
500 מ"ל (2 כוסות) שמנת מתוקה
240 מ"ל (1 כוס) חלב
1 חבילה אינסטנט פודינג וניל
10-15 עוגיות אוראו, קצוצות דק

אופן ההכנה:
1. מתחילים בהכנת העוגיות: מניחים חמאה ושני סוגי סוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים על מהירות בינונית למשך שלוש-חמש דקות, עד לקבלת קרם חלק.
2. מוסיפים קמח, קקאו ומלח. מערבבים על מהירות נמוכה-בינונית עד לקבלת פירורי בצק גדולים.
3. מעבירים למשטח עבודה, מעבדים לבצק אחיד ומחלקים לשלושה חלקים שווים.
4. משטחים כל חלק לדיסק שטוח יחסית, עוטפים בניילון נצמד ומעבירים למקרר למשך כשעה.
5. מחממים תנור ל-180 מעלות.
6. מרדדים דיסקית בצק אחת על נייר אפיה. קורצים עיגול בקוטר 22 ס"מ בעזרת רינג, מסירים עודפים ומניחים על תבנית גדולה. אופים למשך 10-12 דקות. מצננים מספר דקות בתבנית ומעבירים לרשת לטובת צינון מלא.
7. חוזרים על הפעולה עם שני חלקי הבצק הנוספים.
8. מעבירים את שלוש העוגיות למקפיא (אחרת הן יהיו רכות מדי ולא נוחות לעבודה) ועוברים לקרם.
9. להכנת הקרם: מניחים שמנת מתוקה, חלב ואינסטנט פודינג בקערת המיקסר. מחברים וו בלון ומקציפים לקרם יציב.
10. מקפלים בעדינות את האוראו, רק עד לפיזור אחיד.
11. להרכבת העוגה: מניחים עוגיה אחת על צלחת הגשה. מורחים שכבת קרם מעל העוגיה.
12. ממשיכים כך עם שתי העוגיות הנוספות ושאר הקרם. מצפים גם את דפנות העוגה בקרם. אם רוצים, אפשר לזלף את הקרם שנשאר מלמעלה בעזרת צנתר חלק/משונן.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • אם הבצק עושה לכם בעיות ומסרב להתרדד לגודל הרצוי, אפשר לעזור לו קצת וללחוץ עם האצבעות. מניסיון :-)
  • אני השתמשתי ב-12 עוגיות אוראו - שילבתי בין הטעם הרגיל לבין אוראו בטעם בראוניז.
  • אם אתם רוצים לזלף את הקרם, ממליצה לכם בחום לקצוץ את העוגיות יותר דק ממה שאתם חושבים שצריך, אחרת החתיכות ייתקעו בצנתר ואתם תתעצבנו על העולם. תאמינו לי, מניסיון.
  • אני קישטתי בשני סוגי פצפוצי שוקולד של דה רויטר - שוקולד מריר ושוקולד חלב - ובעוגיית אוראו בודדת במרכז העוגה. אתם יכולים לקשט איך שתרצו - פצפוצי שוקולד, סוכריות צבעוניות, זרזופים של שוקולד מומס, כיתוב "מזל טוב" משוקולד מומס, מה שזורם לכם.


אוריקי, את יכולה להיות רגועה: יונתן טעם את העוגה שלך ואישר. תראו מה זה, יש לנו עוד חובב אוראו במשפחה.


שוקינג.

6 באוגוסט 2018

חיתוכיות שוקולד וקליק

אני יודעת, אני יודעת.


הבטחתי לכם כל מיני דברים, הרים וגבעות ממש. עוגות גזר ושוקולד וטיולים לחו"ל.


והנה אני פה, דוחפת לכם דברים לא קשורים לפרצוף, כל מיני חיתוכיות שבכלל לא הזכרתי בפוסט הקודם, מהסיבה הפשוטה שעדיין לא הכנתי אותן אז.


אבל בזמן הזה הכנתי אותן כבר פעמיים, והחלטתי - בחורה גחמתית שכמותי - שאתם צריכים לדעת עליהן בהקדם האפשרי.


מאז ההחלטה הנרגשת הזו עברו, כמובן, שבועיים, והנה אנחנו פה.

סתם סתם, האמת היא שעברו רק כמה ימים. אבל הנה אנחנו פה.


בקיצור.


הבלוג הזה קיים כבר ארבע מאות שנה בערך. במהלכו הצטברו פה לא מעט מתכונים, חלקם טובים יותר, חלקם - אני מודה, בעיקר מהשנים הראשונות - טובים פחות.


הבעיה? חלק מהמתכונים, בעיקר הטובים יותר והישנים יותר, נוטים ללכת לאיבוד. נשכחים. על ידיכם, על ידי.


וזה עצוב.


אז מה עושים?

מחדשים!!


לוקחים מתכון טוב וישן א', לוקחים מתכון טוב וישן ב', מחברים, מצלמים מחדש, ובום! מנערים את האבק ומחזירים עוגה ליושנה. אהההה עטרה ליושנה.


אוף, הבנתם למה התכוונתי.


בקיצור.

(כמעט תשע שנים של בלוג, ועדיין לא למדתי איך להשתמש במילה הזו כמו שצריך -- "בקיצור")


אני לא רוצה להאריך -- הזמן קצר, המלאכה מרובה, התינוק בוכה ועוד כל מיני דברים שמהווים תירוץ לזה שאני מקצרת בדבריי.


יחסית.


במונחי מורקייק.


צר עולמי כעולם נמלה חובבת חמאת בוטנים.


רגע, ככה הולך המשפט?


ככה הולך המשפט, נכון?


למה אתם שותקים?


אה, כי אתם מחכים בשתיקה למתכון? הבנתי. מצחיקים שכמוכם, אתם אמורים לחכות בשקיקה, לא בשתיקה.

וואה וואה וואה וואהההההה.


הבנתם?

זה היה אמור להיות רעש של כשלון מביך. נווווו כזה.


אתם עדיין שותקים, אה?


אוקיי. הבנתי.


טוב, זה מתחיל להיות מביך.


יאללה, רוצים מתכון לחיתוכיות ממש שוות עם בצק פריך עם פירורי קליק ומלית שוקולד פאדג'ית? כדאי לכם, יש שם גם גנאש מהמם וקישוטי קליק לקישוט.

(בניגוד לקישוטים שאינם מיועדים לקישוט)


אתם עדיין שותקים?!


וואו. קהל קשה.

***
חיתוכיות שוקולד וקליק
מקור המתכון: התחתית מבוססת על ריבועי הג'ינג'ר שהכנתי לפני מאתיים שנה, המלית על ריבועי השוקולד-שיבולת שועל מלפני ארבע מאות שנה (התמונות, הו התמונות). ומה יצא? מתכון חדש ומגניב!

כמות: תבנית ריבועית בעלת צלע של 20 ס"מ. אני חתכתי - אוקיי, אסף חתך - לשישה עשר ריבועים גדולים, אבל היות שמדובר בקינוח די עשיר ומאד שוקולדי, אפשר בכיף לחתוך גם לקוביות/אצבעות קטנות יותר.

מצרכים:
לתחתית
50 ג' חמאה רכה
50 ג' (1/4 כוס) סוכר לבן
105 ג' (3/4 כוס) קמח לבן
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
30 מ"ל (2 כפות) חלב (או חלב קשיו, כמוני!)
כ-1/2 שקית קליק לבחירתכם (אני השתמשתי בשילוב של קליק ביסקוויט וחום-לבן)

למלית השוקולד
50 ג' חמאה
300 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס
1 ביצה גדולה
70 ג' (1/2 כוס) קמח לבן
50 ג' (1/4 כוס) סוכר חום דמררה/לבן (ראו הערה בהמשך)
1/4 כפית מלח
1 כפית אבקת נס קפה (לא חובה, אבל לגמרי חובה)

לגנאש
125 מ"ל (1/2 כוס) שמנת מתוקה
150 ג' שוקולד מריר, קצוץ גס

לקישוט
קליק לבחירתכם (גם כאן השתמשתי בשילוב של קליק ביסקוויט וחום-לבן)

אופן ההכנה:
1. מחממים תנור ל-190 מעלות. מניחים רינג על תבנית עם נייר אפיה (לחילופין, מכינים תבנית בגודל דומה).
2. להכנת התחתית: מניחים חמאה וסוכר בקערת המיקסר. מחברים וו גיטרה ומקרימים למשך שלוש-חמש דקות על מהירות בינונית.
3. מוסיפים קמח, אבקת אפיה, מלח וחלב לקערת. מערבבים על מהירות בינונית עד לקבלת גושי בצק.
4. מניחים את הקליק בשקית קטנה ומרסקים לפירורים בעזרת מערוך (אפשר לטחון גם במעבד מזון, אבל בעיניי זה מיותר ללכלך אותו בשביל כל כך מעט עבודה). מוסיפים לקערת המיקסר ומערבבים קלות, רק עד לפיזור אחיד.
5. מעבירים את גושי הבצק לתבנית. משטחים לשכבה אחידה בעזרת האצבעות.
6. אופים 15-20 דקות, עד שהבצק מתייצב ומשחים קלות. מצננים ועוברים להכנת המלית.
7. להכנת המלית: מניחים חמאה ושוקולד מריר בסיר בינוני. ממיסים, תוך כדי ערבוב מדי פעם על מנת שהשוקולד לא יישרף, ולאחר מכן מצננים למשך מספר דקות.
8. טורפים פנימה ביצה.
9. מוסיפים קמח, סוכר, מלח וקפה. מערבבים בעזרת לקקן עד לקבלת תערובת אחידה.
10. יוצקים את מלית השוקולד מעל התחתית האפויה. מיישרים לשכבה אחידה.
11. אופים 25-30 דקות, עד שהמלית מתייצבת - היזהרו לא לאפות יותר מדי, על מנת שהמלית תישאר פאדג'ית ולא תתייבש. מצננים לגמרי.
12. להכנת הגנאש: ממיסים שמנת מתוקה ושוקולד מריר בקערה קטנה במיקרוגל, בפולסים של 15-30 שניות, ומערבבים בין לבין, עד לקבלת גנאש אחיד וחלק.
13. יוצקים את הגנאש מעל העוגה ועוזרים לו להגיע לכל פני העוגה בעזרת לקקן או פלטה. מצננים לגמרי, אפשר ורצוי במקרר.
14. מחלצים את העוגה מהתבנית, חותכים לקוביות ומקשטים כל קוביה בקליק כרצונכם.

הערות/תוספות/שדרוגים:
  • התחתית יוצאת די דקה, וייתכן שבשלב מסוים במהלך ריפוד התבנית ייראה לכם כאילו אין מספיק בצק. אל תדאגו, אם לא טעמתם יותר מדי מהבצק תוך כדי ההכנה (מי עושה דברים כאלה בכלל???), יהיה בסדר. פשוט תמשיכו ללחוץ ולהדק, ותצליחו לרפד את כל הבסיס.
  • לגבי המלית, במתכון המקורי שהשתמשתי בו והכנתי בעבר יש סוכר חום דמררה, וגם הפעם השתמשתי בו. לדעתי המלית יצאה מעט גרגרית עקב הסוכר שלא לגמרי נמס באפיה, אבל אני היחידה שזה הפריע לה. אסף ושאר בני המשפחה שלי שטעמו לא הבינו מה אני רוצה מהחיים שלהם. אם גם אתם רגישים למרקם מעט גרגרי, אפשר להשתמש בסוכר לבן במקום החום. לדעתי זה אמור לעזור.
  • בסך הכל, אני חושבת ששקית קליק אחת אמורה להספיק לכם, כולל הקישוט, גג שתיים. אבל אם אתם מגוונים את סוגי הקליק במתכון, כי תכלס סתם כדורים זה משעמם, אז חייבים גם קליק ביסקוויט!!, אז גם ככה תשתמשו לפחות בשתי שקיות. אה אממ בעצם אולי עדיף שלוש. שכחתי לקחת בחשבון את כל הקליק שמנשנשים תוך כדי ההכנה (מי עושה דברים כאלה בכלל???).


פוסט זה נכתב במסגרת שיתוף פעולה עם קליק, ואני כל כך אוהבת קליק ביסקוויט, שאין לי בעיה לשנות את שם הבלוג למורקליק (זה כל כך קרוב למורקייק!), אם רק יבקשו ממני. אה, אף אחד לא מבקש? אה.